כבכל שבת בבוקר בדרכי למניין של גבי שיינין אני חולף ליד בית הרב קוק. בערב פסח אני נזכר באווירת החירות שאפפה את הבית ואת ההתרגשות הגדולה כשהרב צבי יהודה בא לחגוג כהרגלו את החג בבית הרב. הרב שוב ושוב הסביר לי בנועם שפסח הוא חג העצמאות שלנו המבשר אביב לעולם כולו: התעדנות והתקדמות של עם ישראל מרוממת את העולם כולו מעבדות לחירות. את יום העצמאות כינה הרב "יום העצמיות", יום שהאומה והפרט חוזרים לעצמם ולמקורם הטבעי, לתפקודם כעם חופשי בארץ ישראל.
ערב פסח אחד, נכנס לפתע לביתו של הרצי"ה ברחוב עובדיה 30, בחור מרשים שלמד קודם בישיבה, מעוטר 'זנב סוס' בלונדיני בוהק, לבוש בלבוש הודי-בנגלי אופייני, מחזיק בידו שרשרת חרוזים של כת הארי קרישנה, שהייתה פופולרית מאוד באותן שנים. כל הסימנים הראו שהבחור חבר בכת.
הרב צבי יהודה קיבל את התלמיד בחום רב והקשיב לו באורך רוח. התלמיד הגיש לרב ספר עב כרס עמוס בציורים צבעוניים של בודהה וחבריו עסוקים בעבודה זרה. הוא ניסה להסביר בלהט ש'תורת המזרח' קדמה לתורתנו הקדושה.
הרב עלעל בספר והפטיר ללא שום התרגשות: "דברים חדשים לא שמענו על הדברים האלה", ושב חזר בשוויון נפש: "דברים חדשים לא שמענו עליהם"…
בשרי נעשה חידודים-חידודים ודמי עלה לראשי. חשתי שהתלמיד מתגרה בחוצפה ברב הצדיק. הרב לא התרגש, שוחח איתו בנחת, החזיר לו את הספר, לחץ את ידו בחום והזמין אותו בחיוך מלא אהבה לשוב ולבקר בקרוב. כשיצא הבחור התפרצתי בהתרגשות ושאלתי את הרב מדוע לא הפך את השולחן על הבחור שנכנס בחוצפה ובהתגרות, נושא תמונות ואביזרים של עבודה זרה ממש, לבית הספון בספרי הקודש.
הרב הביט בי בעיניו הטובות, ומבטו הלבבי הרגיע מעט את סערת רגשותיי. הוא אמר לי ארבע מילים מכוננות שמלוות אותי עד היום: "לי אין עיכובים באהבה!"
ברבות השנים הבנתי שהרב לא ראה בכלל את מה שאני ראיתי. אני ראיתי זנב סוס, מחרוזת של כת מסוכנת וספר תועבה. הרב ראה בחור אבוד, חמוד, אובד עצות, מחפש דרך, נואש, שמנסה להיאחז ולקבל מהרב קצת יחס חם וכיווני דרך. הוא בא להתקרב ולהסתופף בצילו של גדול המקובלים האשכנזים של הדור. בחור שנמאס לו לחפש 'אמיתות' אצל שרלטנים בקצוות העולם.
הרב ראה את ליבו הכמה לשוב בתשובה, את נשמתו הטהורה והזכה של התלמיד האהוב. לכן שום דבר לא עיכב את הרב מלקרבו באהבה, כי האהבה שלו לתלמידים אינה תלויה בדבר. לאהבה כזו אין עיכובים בעולם.
מכאן הבנתי גם את עניין חג החירות כפי שהסביר לי הרב: כשמסלקים את כל החמץ מהאגו מנקים את רעשי הסביבה, מקלפים את הקליפות, מגיעים אל שורש הנשמה הטהורה של עם ישראל, של כל אחד ואחת מישראל. שם אין עיכובים באהבה. הכול אמיתי וטהור, מלא כוונות טובות. כוונות של חירות אמיתית, של התרגשות ושל חיבור בין יהודי ליהודי, בין שמאלני לימני ובין עם ישראל לארצו, לתורתו ולמולדתו. בראיית חירות אמיתית נצליח כולנו יחד לשלב ידיים ולצעוד לעבר הגאולה הקרובה. גאולה מתוך אהבה.
שבת שלום וחג חירות כשר ושמח.
