בדרך לכותל

פרה אדומה בהר הזיתים

שבת בבוקר. שמש קיצית שולחת קרניים ראשונות וצובעת את ירושלים בזהב. אווירה של הוד וקדושה. יהודים עטופים בטליתות צחורות מקשטים את הרחובות בנקודות של אור. בדרכי לכותל אני חולף על פני גשר המיתרים ופוגש את הרב מנחם בורשטין, ששם את פעמיו כדרכו לתפילת שחרית בישיבת מרכז הרב.
לקראת שבת פרשת חקת אני מזמין את הרב, ידידי הוותיק, להצטרף אליי לסיור מרתק בהר הזיתים, מקום שרפת אפר פרה אדומה. "אבוא בשמחה", הרב מנחם משיב, "וכדאי לך להזמין גם את הרב ד"ר יונתן אדלר, שחקר את המקום המדויק שבו עמד הכוהן על הר הזיתים שעה שהזה את דם הפרה לנוכח קודש הקודשים. הגמרא מתארת כיצד ראה הכוהן בעיניו את הפרוכת האדומה מבעד לשערים הפתוחים – שערי ניקנור, האולם וההיכל".

הרב ד"ר אדלר שולח לי במייל את המאמר שכתב לפני שנים. המשנה במסכת פרה מתארת את הגשר שבנו לכוהן משערי הר הבית להר המשחה (הר הזיתים). הגשר נשען על קשתות רבת שחצצו מפני הקברים. מקום הכנת אפר הפרה וגת של יין טהור הוצבו מעל חלל תת-קרקעי ענקי במרכזו של ההר. חלל זה הפריד גם הוא מטומאת קברי התהום.
ממדידות מדויקות שעשה הרב אדלר מתברר שהאתר המקודש נמצא כיום בחצר המגודרת של כנסיית דומינוס פלוויט, שהשתלטה על השטח הקדוש וניכסה אותו לעצמה. זה ריטואל מקומם ומצער שהשתרש באלפיים שנות גלותנו, ששונאינו מעמידים בתי תִפלוּת של עבודה זרה דווקא במקומות קדושים ליהדות: הר הבית, הר ציון, עיר דוד, הר הזיתים, מערת המכפלה, בית לחם, הר נבו בירדן, הר סנטה קתרינה – המכונה הר סיני – טבריה ועוד.

זה ריטואל מקומם ומצער שהשתרש באלפיים שנות גלותנו, ששונאינו מעמידים בתי תִפלוּת של עבודה זרה דווקא במקומות קדושים ליהדות: הר הבית, הר ציון, עיר דוד, הר הזיתים, מערת המכפלה, בית לחם, הר נבו בירדן, הר סנטה קתרינה – המכונה הר סיני – טבריה ועוד. בחצר הכנסייה נמצאו שרידים של מנזר עתיק בן כ-1,500 שנה. ידוע שמי חטאת של אפר פרה אדומה הוזו בתקופת האמוראים עוד כ-500 שנה אחרי החורבן. גם בור ענקי כרוי שם, וגם גת של יין. הרב אדלר בדק ומצא שהכנסייה אכן בנויה מעל בור רחב. הבור הוא ככל הנראה שריד לאותו חלל עצום שסייע לבודד את הכוהנים והמיטהרים מפני טומאת קברי התהום. הכמרים והנזירים לא אפשרו לרב אדלר להמשיך במחקרו ודחקו בו להסתלק, אך הוא הצליח לשלשל פנס וגילה באלומת האור את גודלו העצום של הבור הנעלם. האם הנזירים יודעים משהו שאנו לא יודעים? קצת על המקום: את ציוניהם הק' של הרב קוק ובנו זצ"ל בחלקת הנביאים בהר הזיתים ודאי זכיתם לפקוד. אם תצעדו מציון הרב קוק 30 צעדים בשביל צפונה תחלפו ליד הקבר של אביה יהושע, בננו היקר. מייד לאחר מכן תצאו בשער הצפוני של בית העלמין ותגיעו לדרך הכוהנים הצרה המתפתלת במורד ההר. פנו בשער שמאלה במורד ומייד ימינה. היכנסו בשער חצר הכנסייה וצעדו כמה צעדים צפונה. הביטו שמאלה ותראו לפניכם את שער הרחמים, ומשמאלו ממש בקו ישר מולכם – כיפת הסלע.

על פי רוב הדעות, כיפת עומאר בנויה מעל אבן ה'צאחרה', הידועה לנו כאבן השתייה שממנה הושתת העולם, שהייתה מוסתרת מאחורי פרוכת קודש הקודשים. לשם צפה הכוהן כשהזה את דם הפרה האדומה. כאן, בדיוק במקום זה, עמד הכוהן. הוא לא עמד בפסגת ההר כדי להיות קרוב למקדש וכדי להצליח לראות את הפרוכת מבעד לשערי המקדש.
הנוצרים בנו את הכנסייה על מקום הטהרה, וחלון מרווח מסומן בשתי וערב משקיף בדיוק מרבי היישר לקודש הקודשים )אשרי מי שלא ייכנס לכנסייה, שהיא עצמה מקום טומאה).

באר המים

הגת העתיקה

חלקת קברים של יהודים יקרים ובה מאות מצבות מנותצות ומושחתות, זכר לפוגרומים של הפורעים הערבים ששלטו בהר הזיתים לפני מלחמת ששת הימים. מעל חלקת קברים זו עבר גשר הקשתות העתיק שעליו פסעו הכוהנים לבית המקדש בלי להיטמא למתים.
מרתק אותי לדמיין את תהליך הטיהור של בני ישראל לכלל ולפרט שנעשה דווקא במקום קדוש זה, כמה צעדים מקברו של אביה שלנו, הטמון ליד ענקי הדורות וקדושי עליון.
כשאני ניצב מול קודש הקודשים אני רועד בכל גופי, מתרגש מהמחשבה שדווקא רחבת מקור טהרת עם ישראל שוכנת בטבורו של בית החיים בהר הזיתים. "וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם". זה ממש כאן, מתחת לכפות רגליי. ולמה המקום הזה חשוב כל כך לימינו? הרי יש לנו די צרות מבית ומחוץ, בחירות ואיחודים ואהוד ברק וליברמן ואיראן והפגנות צודקות של בני העדה האתיופית היקרה לנו מאוד…

הרב בורשטין מסביר לי שדווקא עכשיו הר הזיתים נעשה אקטואלי מאוד, כי מגדלים פרה אדומה ברמת הגולן. "כשהפרה האדומה תשרוד ותגיע לגיל שנתיים, אם לא יעלה עליה עול יוכלו פרחי כהונה שגודלו במכוון הרחק מטומאת מתים או גרי צדק מיוחדים להתעסק בהכנת מי החטאת ולהתחיל בהר הזיתים תהליך טהרה בעם ישראל. זה נשמע אולי הזוי ומסובך", אומר הרב בורשטין, "אבל זה מאוד מעשי וניתן לביצוע מתוך בירור הלכתי מעמיק".
אגיד פה דברים קשים מרחשי ליבי. סליחה אם דבריי יזעזעו מי מכם. בימיו האחרונים התראיין הרב חנן פורת זצ"ל ואמר: "המוות אינו חידלון של החיים, כפי שהתרגלנו לחשוב, אלא דווקא תגבור של חיים. כפי שאומר הראי"ה קוק באורות הקודש: "המוות הוא חזיון שווא! טומאתו היא שקרו! (זוכרים את הבור הטהור בחצר הכנסייה הטמאה?) מה שבני אדם קוראים מוות הרי הוא תגבורת החיים ותעצומתם… מתעלים הם הכהנים בקדושתם מהקשבה שקרית זו… לנפש לא יטמא בעמיו". הרי מי חטאת שנעשו בקפידה בהר הזיתים, מול קודש הקודשים, טימאו טהורים וטיהרו טמאי מתים. זהו רמז עבה לחזיון התעתועים של המוות.
מאז שאביה נהרג אנחנו ב'קרן אביה' קיבלנו עלינו להעלות אלפי יהודים להר הזיתים, והצלחנו בכך. בשנים ההן היה ההר מופקר למחבלים ולפורעים ערבים. בשנים האחרונות, בסיוע הרב הלל הורוביץ, עולים רבבות יהודים ויהודיות במהלך השנה כולה להתפלל ולסייר כאן על קברי הצדיקים מול שער הרחמים, ליד מקום טהרת מי חטאת, ליד ציונו הק' של הרב הראשי שלמה גורן זצ"ל, מהמשחררים האמיצים של הר הבית ומערת המכפלה, בדיוק במקום שממנו פיקד רב-אלוף מוטה גור על לוחמי הצנחנים ונתן את הפקודה שתיזכר בע"ה לנצח נצחים: "'היכנסו לשער האריות. נוע, נוע, סוף".
סוף לכיבוש הזרים. סוף לאלפיים שנות כיבוש, סוף לחמסנות ולדורסנות הזרה בכותל המערבי, בהר הזיתים ובהר הצופים. כמעט סוף לשלטון זרים בהר הבית. כמעט סוף לגלות המרה.
שבת של טהרה ושלום מירושלים ת"ו
תודה לרב ד"ר יונתן אדלר, מרצה באוניברסיטת אריאל בנושא ארכאולוגיה והלכה, על מאמרו המרתק ועל השרטוט המדויק של מקום עבודת הכוהנים. המאמר מופיע מעכשיו גם באתר 'גילוי דעת'. תודה לידידי הרב מנחם בורשטין, ראש מכון פוע"ה