באשר הוא שם

“ וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים, אֶת-קוֹל הַנַּעַר, וַיִּקְרָא מַלְאַךְ אֱלֹהִים אֶל-הָגָר מִן-הַשָּׁמַיִם, וַיֹּאמֶר לָהּ מַה-לָּךְ הָגָר; אַל-תִּירְאִי, כִּי-שָׁמַע אֱלֹהִים אֶל-קוֹל הַנַּעַר בַּאֲשֶׁר הוּא-שָׁם" (בראשית פרק כ”א פס’ י”ז)
בראשית רבה פרשה נ”ג י”ד:
"…באשר הוא שם אמר רבי סימון קפצו מלאכי השרת לקטרגו.
אמרו לפניו: ריבון העולמים אדם שהוא עתיד להמית את בניך בצמא אתה מעלה לו באר?
אמר להם: עכשיו מה הוא צדיק או רשע.
אמרו לו: צדיק.
אמר להם איני דן את האדם אלא בשעתו”.
המדרש מתאר בצורה מופלאה כיצד מלאכי השרת מנסים לשכנע את הקב”ה שלא להציל את ישמעאל בשל העתיד הרע שצאצאי ישמעאל יגרמו לצאצאי יצחק.
הקב”ה מיד מעמידם על מקומם וטוען לשפיטה הוגנת של ישמעאל ע”פ הכאן ועכשיו.
“אמר להם: עכשיו מה הוא צדיק או רשע… אמר להם: איני דן את האדם אלא בשעתו”.
בקליניקה אני נתקל לא מעט בוויכוחים, מריבות, חוסר הסכמה בין בני זוג, עניינים המתחילים בשל דבר אחד מסוים (בדרך כלל לא “הכי” חשוב), אך בלהט הדברים שני בני הזוג נוטים להכניס ולערב כל מיני מילים, טענות ועניינים שאינם קשורים. לדוגמה:
לב כבד על החמות, על המשפחה, על המנהגים ה”משונים” שהביא/ה איתו/ה, על חוסר היחס המכבד לחתן/ לכלה וכדומה.
הוויכוח הראשוני החל בכלל בנושא שונה ופעוט אשר אינו קשור כלל למשפחה. ובכל זאת רבים המקרים שבהם בני הזוג מכניסים, או יותר נכון “דוחפים” את המשפחתולוגיה אל תוך השיח והוויכוח. וכשהמשפחתולוגיה נכנסת, אזי הוויכוח, שהתחיל כאמור בנושא שאינו חשוב כל כך, הופך באחת לרציני, כבד, בעל משקעים, רגשי, טעון וממילא מגיע לסף פיצוץ.
מלמדת אותנו התורה: “באשר הוא שם” – איני דן את האדם אלא בשעתו. כך גם בני הזוג צריכים להשתדל ולהתדיין רק אודות הנושא שעליו לא הסכימו בתחילה. בשום אופן לא לערב בחוסר ההסמכה נושאים נפיצים שונים אשר אין להם שום קשר לנושא המדובר.
השקטת הלהבות והנמכתן באמצעות התייחסות ישירה וממוקדת של שני בני הזוג בבעיה הספציפית, תאפשר לזוג להמשיך ולהתנהל בצורה מכובדת מבלי להיכנס לרגישות של משפחתולוגיה מיותרת.