ארבעים שנה עם ישראל הולך במדבר לקראת כניסתו לארץ ישראל. עם שעבר את הגלות והשעבוד במצרים, את קשיי המדבר, את חטא העגל ושבירת הלוחות, את חטא המרגלים ועוד כבר מוכן לקשיים שבדרך. בפתח הכניסה לארץ, שבטים גד, ראובן וחצי שבט מנשה מבקשים לקבל את נחלתם בעבר הירדן. "ויגשו אליו ויאמרו גדרות צאן נבנה למקננו פה ערים לטפנו". מקדימים את הצאן לטף. משה רבנו עונה להם: ״בנו לכם ערים לטפכם וגדרות לצאנכם״. מקדים משה את הילדים לצאן. מדוע? הסביר רש"י "חסים היו על ממונם יותר מבניהם ובנותיהם, שהקדימו מקניהם לטפם. אמר להם משה לא כן, עשו העיקר עיקר והטפל טפל. בנו לכם תחילה ערים לטפכם ואחר כך גדרות לצאנכם". משה רבנו מזהה טעות בסיסית, יש בעולמנו חשיבות לצד הכלכלי, לצאן ולנכסים, אך הדאגה לילדים, הדאגה לדורות הבאים היא העיקר. זו דאגה לעתיד האומה, אסור לבלבל בין העיקר לטפל, הצאן הוא רק כלי לתכלית. לכן משה כועס עליהם שנוטשים הם את המערכה הכללית ודואגים לעצמם. הדאגה לאחר היא המשימה העיקרית בחיינו ורק לאחר שהתרצו והבטיחו להוביל את המערכה על הארץ נעתר משה לבקשתם.
בחיים הכול חשוב, אך יותר חשוב סדר העדיפויות, האם להעדיף את הממון על הילדים? השאלה נשמעת מיותרת? לא בטוח… תחשבו על זה. כל אחד מאיתנו נדרש כל הזמן להחליט מה עיקר ומה טפל. לפי מה קובעים? תחשבו גם על זה… שבת שלום!
