01
פרשת בריחת המחבלים הנמלטים קרובה לסיום. נכון לכתיבת שורות אלה, עדיין ישנם 2 מחבלים שטרם נתפסו ונקווה שיתפסו ללא אירועי טרור שיספיקו לבצע. אבל בחמשת ימי בריחתם צפו ועלו לקדמת הבמה כל הבעיות והפערים בסוגיית כליאת המחבלים שנדחקו הצידה. פורום "המשפחות השכולות" זועק שנים נגד התנאים המפליגים להם זוכים האסירים בבתי הכלא ואף אחד לא שומע. כל פעם שישנו מחדל הוא מוסתר מתחת לשטיח, בכדי לא להרגיז את ראשי הפלגים, מחשש למהומות. בכל פעם שיש דיון בכספי מחבלים (בטור זה נכתב בעבר על כספים שמועברים למחבלים בצינורות ישראליים) נרתעים. לא רוצים להעיר את ה"דוב" משנתו. בכל פעם שמדברים על יישום מסקנות הוועדה, שהוקמה עוד בתקופת ארדן לריסון, גורמים עלומים מגלגלים זאת לתחתית סדר העדיפויות. הכל נדחק בשם הפחד להפר את האיזון העדין.
2
סוגיית האסירים היא דגל בצד הפלסטיני. אומנם ללא האלמנט הדתי הקיצוני כמו הר הבית, אך בכל פעם שאסיר ששבת רעב מת בכלא, דואגים ארגוני הטרור לאיים ברקטות מעזה, פיגוע טרור ביהודה ושומרון ומהומות בכלא. משוואת הטרור שיצרו ארגוני הטרור היא משוואה שישראל מכילה כבר שנים מתוך פחד להגיב והחשש ממה יקרה.
אלא שהמשוואה הזו לא מתקיימת רק בתוך חומות הכלא. זו משוואה שהולכת ומשתכללת עם השנים. הפלסטינים וארגוני הטרור מכניסים אליה שלל נושאים שעל הפרק. הם יורים או מפגעים בכדי להשיג נקודות בקרב בני עמם, או עוד הקלות ותמורות מהממשל הישראלי, כך שכל דיון מלווה באיומים על התגברות הטרור.
זה רלוונטי לגבי הדיון על תנאיי האסירים, לגבי המדיניות בעזה (טפטוף הירי התמידי), המהומות על הגדר שבהן נהרג הלוחם בראל שמואלי ז"ל (לאחריהן נפתחה סערת הוראות הפתיחה באש) ולגבי כל ההתנהלות מול הפלסטינים.
זו גם התגובה לגבי הקמת התנחלויות, כפי שניתן לראות מה קורה מתחת לגבעת אביתר בכל לילה, שם פורעים פלסטינים (בעידוד הרשות הפלסטינית אגב) מקימים מייצגים אנטישמים חריפים נגד היהודים. רק בסוף השבוע האחרון שרפו בובה עם פאות בדמות יהודי. זאת מתוך רצון לייצר משוואת אימה לרגע בו יסתיימו בדיקות המנהל על הקרקע וההחלטה על הקמת היישוב תהפוך למעשית.
אותה מדיניות מנהיגים ארגוני הטרור גם לגבי סוגיות משפטיות, לדוגמא בשכונת שמעון הצדיק בירושלים, שם הזהירו אנשי החמאס את ישראל לבל תבצע שם את פקודת החוק. לפתע גילינו כי גם תהלוכת יום ירושלים בין חומות העיר, גורמת כאבי בטן לאנשי הטרור שאיימו בירי מעזה. ואני לא מדבר בכלל על הר הבית, שם ביקורי יהודים הפכו סאטירה בכל קנה מידה. ההתנהלות הזו גלשה באחרונה גם לערים המעורבות, שם בחלקים מסוימים יהודים כבר מפחדים ללכת ואין משילות.
03
כל אלו הם משתנים במשוואת טרור שמופנית כלפי ישראל מעת לעת. כך בחסות משוואת הטרור אליה נכנסים נושאים שונים נמנעת ישראל לקדם מדיניות ובעצם מסורסת באדמתה שלה.
את המשוואה הזו יש לפרק. היא מעניקה רוח גבית לטרוריסטים ומחלישה את המתונים. כל איום בטרור שמדינת ישראל נכנעת אליו מזמין איום גדול יותר מעבר לפינה. שלום עושים עם חזקים. המחבלים הנמלטים ברחו מהכלא כי אפשרו להם לעשות זאת. הם היו בתאים משותפים, יכלו לחפור בשקט ולתאם את בריחתם. שותפי הסוד לא היו מעטים. שישה ברחו. ייתכן שידעו על כך יותר. כל אילו יחד עם מסקנות ברורות לביצוע שינויים בבתי הכלא שנזרקו לפח, מלמדות שהאויב לא מורתע. וברגע שאתם קוראים את השורות האלה הוא כבר עמל על המשתנים במשוואת הטרור הבאה.
