לפני כעשרים שנה, פניתי אל אחד מגדולי המקובלים לשאול איזו שאלה בענייני מכון פוע"ה. כשסיימנו לדבר, אמר לי אותו מקובל שהחשיבות של מכון פוע"ה גדולה מאוד, והוא ממליץ לי להאריך ימים. ומיד שאל: האם כבר קיימת מצוות שילוח הקן? הייתי נבוך ואמרתי לו שאני משתדל להדר במצוות כיבוד אב ואם.
הרב שלף את דברי ר' חיים ויטאל, המביא בשם רבו האר"י ז"ל שיש לאדם לרדוף אחר קיום כל המצוות – "ואפילו אותן שאינן חובה על האדם אלא בהזדמן כגון מצוות שילוח הקן". כששאלתי אותו לגבי הרחמנות על הציפור הראה לי את דברי רבנו בחיי, האומר שמתוך צערה הגדול של הציפור הקב"ה "ממשיך שפע הרחמים על כל המצטערים והצריכים רחמים ומרחם עליהם". כשראה אותי עדיין מתלבט אמר: אדם שהייתה באפשרותו לקיים מצוות שילוח הקן ונמנע מלעשותה, יחויב בגלגול נשמות. אתה חושב שזו חוויה כל-כך נחמדה? אחרי בירורים רבים הפקרתי את מפתן החלון בביתי, נתיב שציפורים יוכלו להגיע אליו וחיכיתי לקינון הקרוב. כיוון ששילוח הקן צריך להיעשות רק כאשר צריכים את הביצים, הצורך כאן קישוט הוויטרינה. ובעיקר, זוהי הזדמנות לשוחח על המצווה עם כל באי הבית.
מצוות שילוח הקן מעוררת שאלה, האם אנו לא מתאכזרים לציפור לחינם, ועל כן השטן ואומות העולם תמהים על מצווה זו. למעשה ודאי שיש במצווה זו מידת הרחמים, אך חז"ל הקפידו שהאדם לא יבדיל בין המצוות על סמך טעמן.
הרמב"ן רואה במצווה זו חשיבות של קיום המין, ובסגנון זה כותב רבנו בחיי שזו מידה כנגד מידה – אתה דואג לקיום המין וכנגד זה מקבל אריכות ימים.
מעניינים דבריו של ידידנו פרופ' זהר עמר, האומר על שילוח הקן: "מדובר בתחיקה מתקדמת ביותר ביחס למקובל בעולם העתיק, ושילוח הקן הוא כנראה האזכור הקדום ביותר לחוק הגנת הציפור".
גם ה'חתם סופר' מסביר את ההבטחה במדרש רבה: "ומה מתן שכרה של מצווה זו, שאם אין לך בנים אני נותן לך בנים", כמידה כנגד מידה – אתה הבטחת על ידי מצווה זו את קיום המין, לכן גם אני אפקוד אותך בזרע של קיימא. ואכן, הרבה זוגות הקשורים למכון פוע"ה מציינים סגולה זו כחלק מהמהפך המשפחתי שלהם.
כמו בכל דבר מחודש, ניגשתי למו"ר הרב שלמה מן-ההר זצ"ל ושאלתי אותו על פרטי ההלכות המעשיים. כששאלתי אותו על קיום המצווה אמר לי: המצווה מיועדת לאדם שיש לו סנדוויץ' והוא רוצה לשים בו חביתה וחסרה לו ביצה. אם מזדמן לו קן עם ביצה כשרה הוא צריך לשלח את האם. אך לקחת ביצה ללא צורך, מה תעשה אתה?
בספרים על קיום המצווה למעשה, מעירים את תשומת לבנו לפרטי המצווה:
> צריך דווקא מקום הפקר, ואם זוהי חצרו צריך להפקיר את המקום לפני ההטלה.
> נוהג רק בעוף טהור בשעת הדגירה.
> המצווה היא לשלח את האם ולא את האב. יש לשים לב שביונים הזכר הוא הדוגר כל היום והנקבה רק בלילה, אך בציפור דרור רק האם דוגרת.
> עדיף לקיים המצווה סמוך להטלה, כי אחרי כמה ימים יש דם בביצים.
> אין מברכין, גם לא 'שהחיינו', אך אפשר לברך בלא שם ומלכות 'אשר קידשנו במצוותיו וציוונו לשלח הקן' ולומר את ה'יהי רצון'.
וכיצד מגשרים בין חשיבות המצווה ובין תחושת הרחמים?
כידוע, היונים המקננות במרפסות ובבוידעמים השונים עלולות להיות מדגרה לא טובה לחיידקים ולמחלות. במקום לחפש הדברות למיניהן אפשר להתחיל את ההדברה על ידי קיום מצווה חשובה זו. יש לזכור שיש להפקיר את המקום לפי כל דיני ההפקר ורק אז לגשת לקיום המצווה.
בהצלחה
