01
בשבוע שעבר התחוללה דרמה תקשורתית קטנה, בחסות משטרת ישראל, שסיפקה הצצה אל אחד הנושאים הרגישים במדינה.
לקראת יום האלימות נגד נשים, המצוין מידי שנה, פרסמה משטרת ישראל נתונים על אלימות במשפחה. בדרך כלל נתונים כאלה לא מעוררים ענין מיוחד, אלא שהפעם המספרים הדהימו את כלי התקשורת. לפי הנתונים התמוהים שפורסמו, במהלך שנת 2020 אירעו פי 11 מקרי אלימות של נשים כנגד גברים, מאלימות גברית נגד נשים. מוזר.
כמובן הסיפור תפס כותרות וכלי תקשורת מכובדים אירחו פרשנים לנסות להסביר את התופעה בשינוי הדרמטי. אלא שלאחר יום שידורים שלם, הוציאה המשטרה הבהרה. לאחר פניית הוועדה לקידום מעמד האישה בכנסת, הודיעה המשטרה כי חלה "טעות סופר" והנתונים אכן הפוכים. השוטר שפרסם את הנתונים התבלבל בין נתוני הנשים והגברים והפך את היוצרות.
02
עכשיו לכאורה עולם כמנהגו נוהג. אלא שהדרמה התקשורתית הקטנה הזו היא הזדמנות מצוינת לדבר על הפיל שבחדר. השאלה הגדולה היא לא כמה מקרי אלימות פיזית מתרחשים מצד אחד של המגדר כלפי המין השני. אלא מהי אלימות. או איזו התנהגות בחר המחוקק להגדיר כאלימה.
יש הרבה היבטים לאלימות בין בני זוג גרושים, ואפילו בין בני זוג שיחסיהם עלו על סרטון. נכון שאלימות פיזית חמורה מאד, אין סליחה לגבר שמרים יד על אישה. כל אישה.
אבל יש לאלימות עוד היבטים רבים, שלמרבה הצער לא נכללים בנתונים הרשמיים. קחו למשל את הנושא המורכב של ניכור הורי, שלמרבה הצער קיים בצורה משמעותית דווקא מצד אימהות מנכרות כלפי אבות גרושים; או תלונות שווא; או טרור כלכלי שיכול לפגוע במקורות פרנסה וביכולת של אנשים לחיים מסודרים. והרשימה עוד ארוכה.
03
הנושא של אלימות בין גברים לנשים חייב לעבור שינוי מערכות דרמטי. למרבה הצער זוגות רבים שמפרקים את התא המשפחתי מגיעים אל סף אלימות וכל אחד מהצדדים בטוח שאם יכניע את הצד השני יזכה באהבת הילדים, או סתם בכסף שמונח בין הצדדים. לא פעם גם האגו משחק תפקיד מרכזי, כשאחד מהצדדים מנסה להשפיל את בן או בת הזוג, כדי להוכיח שידו על העליונה.
מי שמשלמים את המחיר הם כמובן הילדים. אבל בתי המשפט ובתי הדין בישראל מֻוּנַעִים מאג’נדות, שבמקום לראות את טובת הילדים מנסות לחנך את אחד הצדדים.
הסיפור של אבות גרושים בישראל הפך כבר מזמן לפארסה. מבחינת בתי המשפט תמיד האישה צודקת, מסכנה וקורבנית והגבר תמיד אלים, מסוכן ובעייתי. כך העבירו בתי המשפט לידי נשים גרושות את הכח לפגוע באב גרוש, גם מבלי להרים יד אחת. תלונות שווא, ניכור הורי, פגיעה כלכלית, מעצרים על אי תשלום מזונות, אלה כלים קשים מאד שאינם נופלים מאלימות פיזית. ולמרבה הצער הם מופנים בדרך כלל כלפי גברים.
ועוד לא דיברנו על סיפור המזונות הגבוהים, לפעמים גבוהים מידי בצורה לא פרופורציונלית, כשבמקרים רבים האישה עובדת בעבודה מכניסה ובנוסף מקבלת את תשלום המזונות מהגרוש, גם אם אין ביכולתו לכלכל אפילו את עצמו. איך אמר לי פעם חבר גרוש “כל שקל אני חוסך לתשלום מזונות, ואז כשהבת שלי מגיעה אלי יום אחד בשבוע אין לי כסף לקנות לה אפילו גלידה. אז אמא קונה לה הכל ואבא אף פעם לא. איך היא תאהב אותי”?
אז אחרי שדיברנו על התקלה המשטרתית החמורה ועל האלימות הנוראית של גברים כלפי נשים, שבהחלט צריכה להיפסק ולהיות מטופלת במלא חומרה – בלי מרכאות ובלי גימגום – כדאי לדבר גם על מה שלא נמצא בדו”ח. ולפעמים הוא חמור לא פחות.