אלישע בן קימון

אבנים זה טרור

טרור האבנים כבר הביא אסונות. אלכסנדר לבלוביץ ואדל ביטון ז"ל הם דוגמאות. עם השנים, יש מאות פצועים בגוף ומאות שרוטים בנפש. כאלה שלא מוכנים לחזור למקום הפיגוע או בכלל לנהוג.

מפגש התושבים עם הרמטכל ושר הביטחון

01
בימים האחרונים התגברה תופעת יידוי האבנים בכבישי יהודה ושומרון. שווה רגע לעצור ולקרוא את המשפט הזה שוב. תחשבו כמה פעמים קראתם או שמעתם אותו. כמה מתושבי יהודה ושומרון יכולים להגיד שאינם מכירים את התופעה? מעת לעת צצים דיווחים בתקשורת על יידוי האבנים. זה קורה כשיש סיפור מרגש של אדם שניצל בנס, או חלילה פצועים, או דמות חשובה שהייתה חלק מהסיטואציה. אבל האמת היא שיידויי האבנים לא מתרחשים מעת לעת. זו תופעה שכבר הפכה לנחלת הכלל בכבישי יהודה ושומרון. הדיווחים כבר עוברים בגרון, החשיבות יורדת. התחושות קהות. פשוט לא מתרגשים.
אך כעת יש "פיק" נוסף. תושבי עלי, מעלה לבונה וגוש שילה הרגישו זאת על בשרם. אוראל גורפינקל חוותה זאת פעמיים בזמן שנסעה על ציר 60 סמוך לכפר לובן, גם חברים נוספים. תושבי שילה מספרים על צעירים פלסטינים שמיידים אבנים בדרכם לבית הספר. אבל לא רק שם חוטפים. גם במקומות אחרים. נהגי אוטובוס חוטפים סמוך לירושלים. תושבי קריית ארבע – חברון נכנסים לכוננות ספיגה בכביש שבין צומת הגוש לקריה ומתמגנים. גם תושבי הר חברון חוטפים. כולם.
02
אני זוכר שפעם אחת פגשתי אישה מבוגרת שהחליטה לנסוע ברכבה כשהיא חובשת קסדה לראשה. כן, ממש קסדה על הראש בתוך הרכב. "כדי שלא אחטוף בראש", היא אמרה לי. תחשבו על המציאות ההזויה הזו. אדם קם בבוקר שותה קפה, מפזר את הילדים למסגרות, יוצא מהיישוב ונכנס למטווח. הופך מטרה. ככה יום אחרי יום אחרי יום. מתפלל שלא יחטוף. ואם יחטוף אז לא בפנים. רק ברכוש.
התושבים שהחליטו שנמאס להם קיימו בתחילת השבוע הפגנה מחוץ לבסיס צבאי בו ביקרו שר הביטחון בני גנץ והרמטכ"ל אביב כוכבי. השניים החליטו, בצעד מבורך, לפגוש במפגינים. "הייתה פגישה טובה", אמרו הנוכחים "שמעו אותנו ונתנו לנו להבהיר את הנקודה. אמרו שאבנים זה פיגוע לכל דבר". לאחר הפגישה הוחלט על סדרת פעולות. עיקרן, הידברות עם תושבי הכפרים הסמוכים שירסנו את הצעירים, הצבת חיילים על הצירים ותגבור של כוחות מג"ב. פתרון לטווח הקצר. לוחמי צה"ל התחילו ללוות תלמידים פלסטינים על הציר בדרך לבית הספר יחד עם הנהגת בתי הספר. בצבא יודעים לספר כי מתקיים שיח עם ההנהגה הפלסטינית.
03
טרור האבנים כבר הביא אסונות. אלכסנדר לבלוביץ ואדל ביטון ז"ל הם דוגמאות. עם השנים, יש מאות פצועים בגוף ומאות שרוטים בנפש. כאלה שלא מוכנים לחזור למקום הפיגוע או בכלל לנהוג. גם האכיפה כמעט לא קיימת. ב"ארגון חוננו" יודעים לספר על תיקים של יידוי אבנים שנסגרים תוך ימים בודדים, בטענת "עבריין לא נודע". אפילו מראית עין של חקירה או ניסיון להגיע למיידים כבר לא קיים, סוגרים תיקים דקה אחרי שמגיש התלונה עוזב את התחנה ולא תמיד טורחים להודיע לו. והענישה? גם היא מעטה ולא מרתיעה. כתבי אישום נסגרים בדרך כלל בהסדרי טיעון מקלים, כמעט ללא עונש מאסר בפועל. אפילו לא של כמה חודשים. העבריין מיידה אבנים, נעצר, אין מספיק ראיות והוא משוחרר. זו הדלת המסתובבת של טרור האבנים.
ההנחה כעת שקצב האירועים "יירגע". התופעה לא תעלם, אלא תדעך בעקבות התערבות הצבא, אבל האבנים ימשיכו להתעופף על מכוניות ברחבי יהודה ושומרון ו"הפיק" הבא כבר ממתין מעבר לפינה. זו דרכו של טרור. עד שמישהו מחליט לטפל בו.

עוד במדור זה

בר המשכן, שילה

בר המשכן, שילה

אנחנו מתחילים את החיים שלנו בתוך כיתות סגורות, שלא תמיד נוסכות בנו את הביטחון שאנו זקוקים לו. שם הכל נמדד בציונים ובתוצאות, שלרוב לא תואמות את רזי החיים עצמם. מלמדים אותנו שם משוואות טריגונומטריות ואת השפה האנגלית, ועוד כל מיני חוקים אזרחיים וחוקים בלשון, בזמן שהלב שלנו נותר מאחור. על אהבה ורגשות נוספים אנחנו לא לומדים שם, על כלכלה נבונה, על ההתנהלות בעולם גדול ודורשני, על לאגור מוטיבציה לקום בבוקר גם כשאין כח – על כל אלה אנחנו לא לומדים, ובטח שלא נבחנים. כותב שורות אלה משתייך לקבוצה שטוענת שהגיע הזמן לעשות שינוי. אנחנו בשנת תשפ”ד כבר, ואין סיבה שמערכת החינוך לא תציב לעצמה מטרות עדכניות יותר. הראשונה שבהן – האמונה של הנער בעצמו. ולא רק כקלישאה שמודבקת על לוחות המודעות בבית הספר, אלא כהתנהלות של ממש. שינוי כזה שיגרום למתחנכים לצאת לחיים ולהאמין ביכולותיהם, לממש את שהם מסוגלים וראויים לו, להוציא לפועל את כוחות חייהם. אז בוודאי יהיה לנו יותר מקומות כמו ‘בר המשכן’.

בר המשכן הוא מקום חינני במרכז המסחרי של שילה, שהוקם לפני כשנה וחצי. אליה לוי, במקור מראש העין, כיום נשוי למתנחלת משבות רחל, הוא הבעלים של הבר-מסעדה, והוא רק בן 25. לצידו עומדת משפחה של אחים מנהלי ברים, והוא בעל מוטיבציה גבוהה וקול של נער פלא, כשהוא מזמר. כל אלה ביחד הביאו את אליה להקים את המקום, להשקיע בו את נשמתו, ולהתעקש עליו גם כשהמיקום לא כ”כ צלח – ולהעביר אותו למיקום החדש. כי כשאליה מאמין בעצמו אין איש שיעמוד בדרכו.

את כל אלה לא ידענו כשהגענו, שלושה מאחיי ואני, לבלות בבר הנחמד. חנינו באחת החנויות שבאזור, השתאינו מגודלו של המרכז המסחרי ומאפשרויות הרכישה הקיימות בו – החל מקרמיקות וחומרי בנייה ועד גלידריה וסופר, ונכנסנו למתחם. לצד במה להופעות שמקיימות במקום ונותנות אפשרות ליוצרים צעירים, מתחום הסטנדאפ, המוזיקה וכדו’ ותפסנו לנו את אחד הספסלים במקומות הישיבה שבחוץ, במקום שבו הבריזה פוגשת את האווירה.

אחרי כמה חיוכים ומילים עם הבחור הצעיר והנמרץ, התחילו לזרום אלינו לשולחן המנות. לפתיחה קיבלנו צ’יפס בטטה עשוי היטב (26 ₪), כרוביות שמנמנות – בציפוי פריך לצד צ’ילי מתקתק (35 ₪) ופופקו עוף משובח שמתיימר לחקות את מנת הדגל של KFC, בהצלחה גדולה. בקטגוריית ‘צמאה נפשי ויאללה אוכל’ עמדו לפנינו שתי אפשרויות. כמובן שבחרנו בשתיהן. הראשונה והמוצלחת היא ‘קריספי צ’יקן’ שמורכבת מרצועות פילה עוף בציפוי קריספי (בליווי רוטבי הבית כמובן) על לחמנייה טריה עם ירקות רעננים, ותוספת של צ’יפס או טבעות בצל, שלגמרי עושה את העבודה, וכל זה רק ב-55 ₪. האפשרות השנייה, והמוצלחת עוד יותר היא – סלופי ג’ו, כלומר – סנדוויץ’ אסאדו מפורק ברוטב מתקתק גם כן בליווי רטבי הבית, גם כן בלחמנייה טרייה, גם כן עם ירקות רעננים וגם כן עם תוספת של צ’יפס או טבעות בצל, ב-62 ₪. חשוב לומר, בר, כשמו כן הוא, מכיל גם משקאות אלכוהולים, אותם ראוי לצרוך במידה הנכונה. בבר המשכן תוכלו למצוא את שחשקה נפשכם, החל מבירות פשוטות ועד שוטים של משקאות חריפים טובים ואיכותיים וקוקטיילים מובחרים כפי רוחכם. 

בקיצור: עם תפריט חדש בקרוב, והרוח החדשה והקלילה המפעמת בהתיישבות הצעירה, נראה שעדיין לא מאוחר בכלל לפנות לעצמכם ערב בקרוב, וליהנות משפע של אפשרויות בבר המשכן. ■

לחם וגבינה

לחם וגבינה

מסעדה חדשה עם עיצוב מרהיב, שירות אדיב, ויכולות קולינריות פנומנליות,…
משב – פוד טראקס

משב – פוד טראקס

זה לא סוד שבתוך כותבי המדור יש אחד שחובב במיוחד…
גשם של שלום

גשם של שלום

גם מי שלא גר ביהודה ושומרון יכול לחזק את ההתיישבות.…
מעבר להרים

מעבר להרים

אומנם מדור אוכל, אבל מותר לפעמים לגוון ולפתוח בדמיון מודרך…
מחליק בגרון

מחליק בגרון

לא בטוח שהקורא הממוצע יודע להעריך את סדר הגודל של…
ללקק את האצבעות

ללקק את האצבעות

עברו כבר כמה אלפי שנים מאז יצאנו ממצרים ומאז בכל…
דגים רבותיי, דגים

דגים רבותיי, דגים

אם תכתבו בגוגל חיפוש את המילים ׳מסעדת דגים׳, תמצאו בעיקר…
גורמה בבית מלון

גורמה בבית מלון

הכל יודעים שאוכל הוא כבר מזמן לא רק מזון. הסעודה…
בואו לבשל איתי

בואו לבשל איתי

בינינו, זה לא באמת אפשרי ללכת בכל שבוע למסעדה. זאת…
גורמהדרין - פינת חמד:

גורמהדרין - פינת חמד:

אם אתם מהאנשים שקנו כפכפי קרוקס אחרי שזה כבר היה…
חוגגים פסח בבן עמי

חוגגים פסח בבן עמי

אפתח בגילוי נאות: את מסעדת בן עמי אני מכיר מהקרביים…
'גורמהדרין' – המומלצים שלנו

'גורמהדרין' – המומלצים שלנו

בוא האביב וחג הפסח עשו לנו חשק עז לרענן את…
בשורה בחלה: המבשר

בשורה בחלה: המבשר

במרכז המסחרי של אפרת דרום בילתי רבות בימי נערותי. אחרי…
שחור-לבן וצבעוני: סולו קרנה

שחור-לבן וצבעוני: סולו קרנה

״כאן, ממש על הקרקע הזו״, כך על פי העמוד הראשון…
טאבום

טאבום

בתקופה האחרונה יש טרנד שצץ בכל פינה – הפודטראק, ואם…