סבי היקר משה (מושקו) מושקוביץ ז״ל תמיד אמר בנושא של השידוכים שכולם צריכים ״לראות ולהיראות״. מעניין שבנושא הזה ישנה מחלוקת הקשורה לליל הסדר: ההגדה אומרת ״בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים״. הרמב״ם מביא נוסח אחר של ״בכל דור ודור חייב אדם להראות את עצמו״. ההבדל בין שתי המילים הללו איננו סתם סמנטיקה אלא יש בו מהות:
לראות משמעו – פנימה, להראות משמעו – החוצה.
כוונת המילה לראות היא כלפי האדם עצמו. הוא חייב לראות, להבין ולהפנים את חובתו האישית. לחוות את היציאה האישית שלו ממצרים ההיסטורית וממצרים העכשווית – את היציאה מעבדות לחירות. כוונת המילה להראות היא כלפי אחרים. האדם חייב להראות לאחרים את משמעות היציאה הקהילתית, חברתית, לאומית משעבוד לגאולה ומעבדות לחרות.
חיינו נעים כל הזמן על הציר האישי והציבורי. לעתים אנו צריכים להתכנס פנימה ולעשות עבודה אישית אינטימית ולעתים יש צורך בפריצה החוצה – להוביל, לשנות, להנהיג את הכלל.
ממש במקביל לכך, ליל הסדר עצמו נע על שני הצירים הללו: יש את ההתכנסות האישית המשפחתית סביב שולחן ליל הסדר תוך התמקדות במצווה של ״והגדת לבנך״. המשפחה הגרעינית יושבת יחד ומסבה סביב שולחן החג ומספרת ביציאת מצרים, לעומת ההתכנסות הציבורית עם חבורה שמקריבה יחד קרבן פסח וקוראת את ההלל, חבורה המורכבת מאנשים ״זרים״ שהחליטו לחגוג יחדיו.
