אנו עדים כבר תקופה ארוכה ל״חרם״ שמפלגות מסוימות מפעילות נגד יו״ר הליכוד וראש הממשלה לשעבר, בנימין נתניהו, וזועקות בכל מדיה שלא יישבו בשום מצב בקואליציה יחד איתו.
לעומת כן, כששואלים את אותם ראשי מפלגות בכנסת ישראל, לגבי ישיבת המפלגה המשותפת הערבית באותה הקואליציה – תשובותיהם מגוונות ונעות בין: ״איננו עוסקים בשאלות היפותטיות״, לבין ״אם יקבלו את הקביעה שמדינת ישראל הינה מדינה יהודית ודמוקרטית אז נשב איתם״, לבין ״הם מייצגים קבוצה גדולה של אזרחים וצריך לתת להם מענה הולם״.
כלומר, אפשרות ישיבה בקואליציה עם אח שכול, קצין ולוחם מהולל, ראש ממשלה (לשעבר) ציוני שעשה כמה דברים טובים למען העם והארץ -OUT , ואילו אפשרות ישיבה עם נציגי ציבור לא ציוניים, לא מאמינים במדינה יהודית ולא מסתירים את רצונם בבעלות מלאה על אדמות המדינה – יכולה להיות IN.
אני לא מאמין שאני צריך לכתוב את הדברים הבאים:
אנו כבר בסבב חמישי של בחירות לאחר שכל פעם יש מפלגה ימנית (לפחות כך היו פעם, אך כיום כבר לא נספרות באגף הימני) נוספת המחרימה את נתניהו – בתחילה הייתה זו מפלגת ״ישראל ביתנו״, אחר כך גם מפלגת ״תקווה חדשה״, עכשיו גם מפלגת ״דרך ארץ״ וגם חלק מרסיסי מפלגת ״ימינה״. ואני פשוט לא מצליח להבין כיצד אפשר לבוא לקהל בוחרים ולדבר על דאגה לעם, על ממשלת שינוי/ממשלת אחדות/ממשלת ריפוי ובד בבד להחרים מפלגה עם ציבור כה גדול אשר בחר בה ומעוניין במנהיג המפלגה שיוביל אותה ואת המדינה?
בפן האישי אינטרסנטי: מה יקרה אם מחר יקומו מפלגות אחרות ויחרימו את מנהיגי המפלגות המחרימות הללו? מה יקרה אם יחרימו את גדעון סער, את בני גנץ, את יאיר לפיד, את אביגדור ליברמן וכדומה? לאן נגיע? נשוב לסבבי בחירות אינסופיים? האם הם קצרי רואי לראות שהחרם הינו חרב פיפיות ושיום אחד יכול להיות נגדם?
ובעניין הדאגה למדינה: היכן האחריות הלאומית? היכן הערכים האנושיים והיהודיים? האם נתניהו הוא אויב? האם הוא גרוע יותר מנציגי רע״מ או נבחרי המפלגה המשותפת? נדמה לי שחלק לא קטן מראשי המפלגות ונבחרי הציבור הבאים אחריהם ברשימות הלכו צעד אחד רחוק מידי וכעת בשל שיקולי אגו ו״אמינות״ לא יכולים לחזור בעצמם.
אני מבקש ודורש מכל המפלגות היהודיות: עצרו לפני שיהיה מאוחר! העם הוא הריבון. העם קובע מי הוא רוצה שינהיג אותו והעם בוחר את נבחריו.
תתמודדו עם נבחרי העם שהעם בחר, אל תכפו את דעתכם המייצגת מיעוט (מזהיר) על הרוב הדמוקרטי. אל תביאו את העם היהודי לשפל כה גדול ולשנאה כה תהומית של חוסר יכולת אפילו לשבת יחד סביב שולחן אחד ולקבל את ההחלטות הגורליות ביותר לעם היהודי. השנאה והחרם עלולים להוביל חס וחלילה למלחמת אחים .
בזוגיות אסור בתכלית האיסור לחשוב אפילו על חרם – בשום מצב, בשום תנאי ובשום עניין.
בני זוג חייבים להיות בתקשורת תמידית. גם אם יש כעסים, אכזבות, פגיעות ושאר אתגרים בין בני הזוג, התקשורת הפתוחה והישירה היא הערוץ היחיד שישמור את הזוגיות ואת הבית. כשמוותרים על השיח מוותרים על הזוגיות. אין שום טוב בחרם, הוא רק יביא להקצנה, להחרפה ולדרדור המצב הזוגי. חשוב מאוד ששני בני הזוג לא ייכנסו לעולם לחרם הדדי כי היציאה ממנו היא (כנראה) רק ברבנות.
חרם הוא כלי דיפלומטי בין מדינות ו/או חברות עסקיות , אסור שיהיה בין מפלגות ובוודאי שלא בין בני זוג.
