עם חוש השמיעה כבר נפגשנו, אדם שומע מה שהוא רוצה… קוראים לזה 'שמיעה סובייקטיבית', האם יש גם 'ראייה סובייקטיבית'? התורה בפרשתנו מדגישה את המפתח לברכה או לקללה: ״ראה אנוכי נותן לפניכם ברכה וקללה״. מדגישה את המילה 'ראה' ללמדנו את היסוד העמוק של 'הראייה' – לא מדובר כאן בהסתכלות חיצונית של העין, אלא מדובר בראייה פנימית עמוקה שמתחילה מהלב ומהשכל שלנו. האדם עם עולם ערכיו ומושגיו מחליט מה לראות ומה לא לראות, על מה להתעכב בראייתו ועל מה לדלג ולהתעלם. לראות 'ברכה' או לראות 'קללה' זה עניין סובייקטיבי, יש שבאותו דבר אדם אחד יראה ברכה והשני קללה. במה תלויה ההבחנה הזו? בעומק המבט האמוני, בהסתכלות למרחוק. לא ראייה מצומצמת-עכשווית, אלא ראייה לטווח ארוך. הברכה והקללה תלויים ב'ראה' של האדם, יש אדם שיש לו שפע רב אך תמיד רואה דווקא את המצוקה ואת העצב, מרגיש תחרות מתישה ומטרידה, מרגיש קנאה ואכזבה שלחברו יש קצת יותר, האם זו ברכה? ויש אדם שיש לו בצמצום אך רואה חיוב ושמחה, האם זו קללה?
נמצאנו למדים שאכן הראייה שנראית כמשהו אובייקטיבי היא ממש לא… האדם בוחר מה לראות וכיצד לפרש את מה שראה. יותר מכך – האדם בוחר כיצד תשפיע עליו הראייה. נגר הנכנס לבית המדרש יראה את הריהוט, חשמלאי יראה את המנורות ותלמיד חכם יראה את לימוד התורה…
בימי רבנותי ביישוב שומריה של מפוני עצמונה ת״ו ביקר ראש הממשלה בפתיחת שנת הלימודים, נסענו להתייעץ לקראת המפגש עם מו״ר הרב עודד ולנסקי שליט״א. בנו וכלתו הק' אב״י ואביטל הי״ד נהרגו בפיגוע ירי בליל כ״ז במנחם אב תשס״ב [השבוע לפני 20 שנה]. בשולי הדרך הקימו חברים מהיישוב עלי גלעד לזכרם. עצרנו בשולי הדרך, הרב נעמד מול הגלעד ואמר שהוא בחר את הכתוב בגלעד והחל מקריא: ״יראו עינינו וישמח ליבנו ותגל נפשנו בישועתך באמת באמור לציון מלך אלוקיך״, הוסיף ואמר: ״כך מדברים, בלי התבכיינות…״. וברגעים אלו קיבלתי שיעור לחיים מה כוח ראייה עמוקה הנובעת מכוח האמונה של אב שכול אשר יכול לומר: ״יראו עינינו וישמח לבנו…״ ולכוון גבוה מאוד ולראות למרחוק.
