01
שבת יתרו נכנסה מתוך יום שישי שחור וקשה. מחבל בן עוולה יצא למסע הרג בירושלים וביצע פיגוע דריסה מתועב. רצח בדם קר שני ילדים רכים ומתוקים ופצע קשה את אביהם, ובנוסף רצח אברך צעיר ומוכשר.
כל הדרך אל הכותל הבטתי ברקיע הכחול והבוהק, שחזה ברצח והביט עלינו ממעל. לו יכול היה הרקיע לדבר, בוודאי היה זועק: ׳השמים כיסאי והארץ הדום רגלי…׳, ׳בית שלישי ייכון לעולם…׳, ׳אין ייאוש בעולם כלל…׳, ׳א-ל נקמות ה׳!״.
צעדנו יוני קליין ואני, בצינת הבוקר הירושלמי, ושאפנו לתוכנו את אוויר ההרים הצלול והמרגיע.
בדרכנו, פגשנו ידידים נפלאים כמו הרב יצחק שילת, שכננו מקריית משה. רעייתו, יהודית, פרשה לאחרונה מתפקידה כמנהלת ׳פורום תקנה׳ והעבירה את שרביט הניהול לעו״ד לילי הורוביץ, בתו המוכשרת של הרב גץ. אמרתי לרב שילת בקריצה, שהרבנית יהודית תוכל סוף סוף להיות קצת יותר בבית. הרב חייך, אל חשש, הרבנית שילת תמשיך להתנדב על מלא, כחברה בפורום.
פגשנו גם את הרב יעקב מרגלית, הר״מ האהוב שלי מ׳מכון מאיר׳. שמשמש כיום כרב שכונה בפרדס חנה. חברי הקהילה שלו מצפים לשכנים חדשים ויקרים – הדסה וחנן בן ארי, שיעברו בקרוב לשכונתם ויצטרפו אליהם לעשייה החברתית.
כבר סיפרתי שחנן הי״ו היה חברותא של אביה שלנו ולאחר מותו כתב עליו שיר מרגש מאד ואף ערך מהשיר קליפ נוגע ללב.
בערב שבת התפללתי עם הרב מרגלית במניין החצרות שלנו בקריית משה. הצעתי לו להצטרף אלינו לצעדת הבוקר לכותל. הרב שמח על הזמנה ואישר הגעה. בבוקר, סיפר לנו הרב, שבלילה הוא חלם על הכותל… עם אור ראשון זינק ממיטתו והזדרז לצאת בשמחה לכיוון העיר העתיקה.
02
בדרך לכותל סיפרתי ליוני על כך שבעברי הרחוק זכיתי להיעצר על ידי משטרת ישראל מכיוון שעברתי על צו ה׳סוביודיצה׳.
ומעשה שהיה כך היה. במשך תקופה ארוכה התנדבתי במטה המאבק שהקים הרב יהודה חזני זצ״ל שעסק בשחרור אסירי המחתרת היהודית. בשיאו של המאבק המטה ארגן הפגנות ענק בכיכר מלכי ישראל כדי להפעיל לחץ ציבורי לשחרור אסירי המחתרת.
אנשי מר״ץ הגישו קובלנה לבית המשפט העליון במטרה לעצור את ההפגנות שלנו. בית המשפט פשפש באמתחתו והוציא משם את נשק יום הדין הישן והטוב שמכונה בלשון המשפטנים המלומדים – ׳צו סוביודיצה׳. כלומר – אסור להתבטא בציבור בנושא התלוי ועומד בדיוני בית המשפט.
בהוראת צו בית המשפט נאלצנו להחליף את כל הסיסמאות, הכותרות והשלטים שקראו לשחרור אסירי המחתרת. באותה עת עסקתי בניהול ׳מטה הדוכנים׳, שהצבנו בכיכר מלכי ישראל במטרה לגייס תרומות בין באי הכיכר. על אחד מפנקסי הקבלות שאחזתי בידי היה מודפס ממש בקטן – ׳ישוחררו אסירי המחתרת׳. הייתה זו עילה מספיקה לשוטרים הזריזים להאשים אותי בהפרת צו בית המשפט העליון… לעצור אותי כפושע… ולהשליך אותי ללא היסוס למעצר בזינזנה שהמתינה בחניון העירייה. רונית, ארוסתי היקרה, התעשתה וטרחה להכניס לי שתיה וכריך לתא המעצר, כדי שלא אסבול מעינויי רעב וצמא.
שאלתי את יוני, שאלה רטורית מדאיגה – מדוע לא יוציא בית המשפט העליון גם היום ׳צו סוביודיצה׳ המכוון על משפטו של ראש הממשלה, ויעצור את ההתלהמות וההסתה של מפגיני השמאל, שמנסים להשפיע על ההליכים בבית המשפט ודורשים השכם והערב, להרשיע את נתניהו, תוך שהם מבצעים בו משפט שדה, כאילו הורשע בדין.
אני לא נאיבי. זו אכן שאלה רטורית, רק לתפארת המליצה. לצערי רבים בציבור הישראלי איבדו את האמון בפרקליטות ובבית המשפט העליון. אילו נבחרו שופטינו בצורה מגוונת ומאוזנת, היה זה האחרון נקי מפניות אישיות ופתוח יותר לרחשי הציבור, מכל הגוונים והדעות.
03
בשבוע שעבר כתבתי על המשך הפעילות הברוכה של ׳אוצר הארץ׳ להצלת החקלאות היהודית. רבים פנו אלי בשאלה כיצד יכול כל אזרח ואזרחית לסייע לחקלאים היקרים שלנו?
השבתי להם בכמה מישורים.
ראשית אפשר ורצוי להמשיך ולצרוך, גם אחרי השמיטה, פירות וירקות רק בנקודות המכירה של ׳אוצר הארץ׳. ניתן לברר בקלות את פריסת נקודות המכירה באתר של אוצר הארץ ובקרוב גם באתר ׳גילוי דעת׳.
הפיצו ברשתות החברתיות את המשימה הלאומית-חברתית לסייע לחקלאים היהודים ולרכוש מתוצרתם.
בנוסף, מומלץ ורצוי מאד שכל אחד ישאל את הירקן או את האחראי על הקופה הראשית בסניף של רשתות המכירה, מדוע אינם מביאים ירקות ופירות של ׳אוצר הארץ׳. אם תרשמנה בסניף שלכן מספר פניות ובקשות, הדרישה תועבר להנהלת הרשת. מנהלי הרכש ברשתות ייקחו את פנייתכם לתשומת ליבם ויקפידו להכניס תוצרת חקלאית של אוצר הארץ לתמהיל הרכש של הרשת. זה נשמע קצת דמיוני, אבל תאמינו לי, תהליך אמיתי זה עובד מצוין בסניפים רבים ובחנויות הירקנים בכל רחבי הארץ. הביקוש של הצרכנים המסורים הוא שמכתיב את אספקת התוצרת החקלאית היהודית לירקנים ולסניפי רשתות השיווק. זה בדוק.
04
לשמחתי הרבה אנו עסוקים בימים אלו בארגון כל פרטי חתונתם של בננו ישי לב שמחה עם כלתו אמונה טייכלר מקדומים. החתונה תתקיים בע״ה בירושלים, בחודש ניסן סמוך לתחילת הרמדאן ושבת שבע ברכות תתקיים בהר הזיתים גם היא בעיצומם של ימי אידם.
כמה קשה לי לקבל את המציאות העגומה שהשכנים שלנו בירושלים, שחוגגים במזרח העיר ובהר הבית שלנו, עושים זאת באלימות, בסכינים, בירי זיקוקים ובפתיחת אש חיה על שוטרים, חיילים ואזרחים יקרים. כל שאיפתם בימים הקדושים להם ובמשך השנה כולה, להרבות בשפיכות דמים ולבצע עוד ועוד פיגועים ורציחות של יהודים תמימים.
עוד לא התחיל הרמדאן ואנו עדים לצערי, יום יום, לפיגועים קשים, שמבוצעים על ידי ערבים, חלקם בעלי תעודות זהות כחולות וחלקם שוהים בלתי חוקיים.
ישמעאל, ידו בכל ויד כל בו. אלפי שנים חלפו ודבר לא השתנה. רק הבדל קטן – לפני 70 שנה נוסדה סוף סוף מדינת ישראל, ריבונית, יקרה ונכספת. יש לנו ב״ה כוחות ביטחון מעולים וצבא נפלא ויקר משלנו. יש לנו בתי משפט שצריכים לתת רוח גבית לכוחות הביטחון, לעשות מלאכתם בנחישות, בגבורה ובצלילות דעת. הגוף המחוקק וזרועות הביטחון צריכים להגביר פעולותיהם ולנהוג יותר בתקיפות כדי גם להרתיע ולעצור את המחבלים לפני שיצאו למסעות הרצח וההרג. באחדות ובנחישות ננצח.
שבת שלום של החלמה ורפואה שלמה לפצועים, מלחמת חורמה בטרוריסטים, חיבור של פיוס, הקשבה והידברות בין כל חלקי העם, חיזוק וחיבוק למשפחות הנרצחים. ישועת ה׳ כהרף עין. ■
