01
שבת שמינית למלחמה. שבוע שלפני חנוכה. קרני שמש מלטפות יצאו במחול כדי להאיר באור יקרות, את הבוקר הסתווי לתושבי ירושלים. רבים מהגברים הירושלמים מגויסים למלחמה. האימהות נותרו ספונות בבתיהן, לגונן על הפעוטות המתוקים, בחזית העורף החזק שלנו. האימהות הן עמוד התווך של העם המאוחד שלנו. הנשים היקרות שותפות במאמץ לתפעל מפעלים חיוניים במשק הישראלי. להפעיל את מערכת החינוך לטף ולנוער. לשרת בכל מערכת הרפואה להצלת חיים. לתפקד כמיילדות בחדרי הלידה. אלו הן הגיבורות של המלחמה.
הקשבתי בדמעות להספדה הכואב והמצמרר של ספיר חממי, רעייתו הגיבורה של מפקד החטיבה הדרומית, אסף חממי, הי״ד.
אסף, קצין מבריק ומפקד מוערך, הסתער בעצמו, בשבת שמחת תורה, על אלפי מחבלי דעאש, שחדרו מעזה. הרג בהם רבים ונהרג בגבורה, בקרבות. המחבלים שהבחינו בדרגת האל״מ שלו, חטפו באכזריות את חלקי גופתו לעזה, כדי שתשמש להם כקלף סחיטה.
וכך ספדה ספיר לבעלה הגיבור אסף, שהיה בן 41 במותו והותיר אישה ושלושה קטנטנים – ׳אסף היה מסור בכל כוחו ומאודו, במשרה מלאה, לתפקידו כמפקד החטיבה הדרומית׳. ׳הייתה ביננו חלוקת תפקידים. אני אמרתי לו: אתה תדאג למדינת ישראל ואני אדאג… לכל השאר!׳.
לא צריך להוסיף מילים על עם הבחירה – ׳עם זו יצרתי לי, תהילתי יספרו׳.
02
שבת לפנות בוקר, רחוב יפו עומד שומם. כמעט אין יוצא ואין בא. אין רצים ואין צועדים.
ברחבת הכותל המניינים הקבועים מתנהלים כשורה. מספר חיילים שיצאו לחופשה קצרה בלטו עם נשקים על החזה. בניה פרידמן, תושב שכונת ׳שער הפרחים׳ בעיר העתיקה הוא מחברי המניין הקבועים. גם הוא יצא לחופשון קצר כדי לסייע באמבטיות לילדים ובתחזוקת הבית. בניה, כדרכו, לא וויתר על תפילה במניין הקבוע שלנו בכותל. חזותו הסגירה את תפקידו כלוחם אמיץ.
שזוף מתמיד, עייף אך בוטח, התקבל על ידי חברי המניין הוותיק בחיבוקים ובטפיחות כתף.
בשולי הרחבה התארגן מניין מיוחד של המקובל הירושלמי, הרב יעקב עדס. סולמו של הרב יעקב ניצב ארצה, אך ראשו מגיע עד כיסא הכבוד.
התפילה במניינו של הרב עדס, מלאה וצופה בכוונות טובות ועמוקות ומשתרעת על פני מספר שעות לא מבוטל. זכות גדולה היא להתפלל עם הרב עדס. הרב מקפיד על פרופיל נמוך מאד ועל הנהגות ולבוש שניכרים בהם צניעות קיצונית. אין ספק שהרב הוא מגדולי המקובלים של ירושלים ואולי של הדור כולו.
03
גם ביום שישי, ערב שבת וישלח, זכיתי להתפלל שחרית בכותל, במניין מרגש שארגנה משפחות ברט-הלוי. המניין המתוק התקבץ לכבוד הנחת התפילין של אלקנה הלוי, הי״ו, הנכד הראשון של הרב מיכה ויעל הלוי מפ״ת, אליעזר וחנה ברט משבי דרום.
זכינו להבחין שהרב יעקב עדס, שעלה מהמקווה, כדרכו, התיישב בסמוך אלינו, רכון ושקוע היטב בלימוד הגמרא. בפנים רציניות, הביע הרב את כובד האחריות של לימוד זכות על חיילנו. הרב הרעיף בקול הצעקה, האופייני לו, כלפי שמים, ברכה מאליפה, לכל כוחות הבטחון המסתערים על האויב. יחס החיבה המיוחדת לחיילנו ניבט מעיניו והשתקף ממבטו. דאגתו הגדולה לשלום החיילים שלנו, לשלום הילדים והנשים החטופים ולהחלמת עשרות הפצועים שלנו, הייתה חרושה עמוק בקמטיי מצחו.
הרב מרבה בלימוד ובתפילת מקובלים, לשלום בנינו שבחזית. הרב משתתף בתפילות רבות עם הציבור ומעודד לימוד תורה, על ידי בני הישיבות, בכל הארץ והעולם, ברצף ובקצב מוגבר, במטרה לקיים ׳כיפת ברזל׳ מגינה, של תורה ואמונה וכדי להחיש את ניצחונו, בע״ה.
ניגשנו בחיל ורעדה אל הרב עדס, התנצלנו על שהפרענו לו בלימודו, וביקשנו ברכה לאלקנה לוי, חתן בר המצווה המתוק, שהוא גם מחונך להפליא וגם פרח של תלמיד חכם ולכל אנשי כוחות הבטחון.
עדכנתי את הרב שלחותן שלי, אברהם ברט, סבא רבא של אלקנה הלוי, ולרעייתו עליזה התותחית, המפונים מכפר מימון, יש בימים אלו כמעט כיתת לוחמים של נכדים המגויסים כולם למערכה.
ייתן להם ה׳ חיים ארוכים וניצחון מזהיר.
04
מי שמאזין לראיונות ברשת ב׳ או בגלי צה״ל ולשידורי החדשות בערוצי הטלוויזיה (מלבד ערוץ 14 וגלי ישראל) יכול לחשוב בטעות, שעל פי רוב הוא מאזין לרשת אל-ג׳אזירה.
אני משתדל לא להקשיב לדברי הבלע והעיוולת בערוצי הרדיו והטלוויזיה הנוטפים שנאה עצמית חשוכה ואובססיבית.
אנו נמצאים בשעת מלחמה. רבים מהמראיינים מעלים לשידור משפחות של חטופים ומדרבנים אותם לקרא לעצירת המלחמה. כל זה מלווה בטענות ובחששות, שיאונה רע לישראלים, הנמצאים במרתפי האויב. הלב נקרע. אין ספק שהדאגה יוצאת ממקום של חשש אמיתי. כולנו דואגים מאד לחטופים. אך הראיונות האלו מעצימים את הכאב ומחלישים את הרוח. יותר מזה, הלחץ הציבורי והתקשורתי המופעל על ידי אנשי התקשורת והתנועות לשחרור החטופים, מעלה את מחיר שחרור החטופים ומעכב את יציאתם לחופשי.
הלחץ של אנשי תקשורת, קטני האמונה וחסרי החוליות, משרת את מטרות החמס-דעאש, לעצור את מלחמת המצווה הצודקת שלנו. הראיונות, שחלקם מרטיטים ומעוררי בלהה, פועלים במישרין להחלשת רוח הקרב, להורדת המורל ולהעלאת מפלס החרדה.
הדיבורים המפלגים והמסכסכים, השגורים עדיין, בפי המראיינים והמראיינות, בעלי הנטייה המבולבלת והרופסת, עושים נזק ללכידות העם, פוגעים במורל הצבאי ומכניסים חרדות מיותרות באוכלוסיות רגישות.
כל זה במקום למלא את תפקידם הרגיש והאחראי כמראיינים וכמגישי חדשות בערוצים ציבוריים, כמובילי דיעה וכשליחי ציבור – לחזק, לעודד, להביא סיפורי גבורה, אמונה, תושייה וניצחון.
אני קורא לכל אנשי התקשורת – אנא ניצרו אש. חזקו את רוח העם והצבא וכך תזכו לקחת חלק חשוב בהצלת העם והארץ.
05
זכיתי להשתתף השבוע בחתונתם המרגשת של יהודה והדס ארונובסקי, בירושלים. יהודה הוא תלמיד ישיבת ׳אור עציון׳, חייל קרבי, שהוזעק למלחמה כבר ביום הראשון לקרבות. יהודה ואחיו משרתים כולם בחזית. יהודה קיבל חופשה קצרה כדי להעמיד חופה וכדי לבנות חורבה מחורבות ירושלים. חלק מחבריו של יהודה, מישיבת ׳אור עציון׳, קיבלו חופשה חטופה כשנשקיהם הארוכים צמודים לגופם, כדי לשמח את החתן והכלה ולהובילם בריקוד ובשמחה לחופתם.
06
בחנוכה, לפני שנה בדיוק, הפקנו מטעם ׳קרן אביה׳ את ׳פארק הזה״ב׳ בהר הזיתים. לפתע, כרעם ביום בהיר, התבשרנו בבשורה המרה שהרב חיים דרוקמן, רבנו היקר, תלמידו האהוב של הרב צבי יהודה, נקרא לישיבה של מעלה. בעיניים דומעות ביקשנו לדחות את האירוע השנתי שאמור היה להתקיים ביום ההלוויה. התייעצנו עם רבנים והם פסקו לנו לא לדחות האירוע. ראשית, זה אירוע שמחזק את ההתיישבות והתיירות בהר הזיתים. שנית, פארק הזה״ב מחנך ומתרגל התנהגות זהירה ומצילת חיים בדרכים. ושלישית, – אימהות ביקשו להגיע לאירוע עם ילדיהם, שעה שעשרות אלפי הגברים יצעדו בגשם שוטף, ללוות בדרכו האחרונה את ראש ישיבות בני עקיבא, רבנו חיים זצ״ל.
וכך היה. מאות רבות של נשים וילדיהם הסתופפו מפני הגשם באוהלי הענק שבנינו בהר הזיתים. המשפחות השתתפו בסדנאות סימולציה מגוונות, תוך כדי צפייה, בעיניים דומעות, במסע ההלוויה, שהתנהל תחת גשמי ברכה וששודר על מסכים גדולים, שהצבנו בפתחי האוהלים.
גם השנה, ביום שני הקרוב, נר רביעי של חנוכה, נקיים, בע״ה, לנרשמים בטיק-צ׳אק, את ׳פארק ירושלים של זה״ב׳ במלון שבע הקשתות, במרומי הר הזיתים, ברוב עם.
האירוע יעמוד השנה בסימן ניצחון המכבים על הרשעים. בחרנו בהר הזיתים, באישור המשטרה, כי הוא צופה אל מול המקום בו התרחש נס חנוכה. חלונות מלון ׳שבע הקשתות׳ משקיפים אל מול מקום הדלקת המנורה ואל מול נוף הר המוריה ועיר דוד, בהם ניצחו מעטים את הרבים. מקום בו ניצחו גיבורי ישראל את היוונים השפלים והרשעים.
זאת ועוד – שלוש שנים לפני מלחמת ששת הימים, באולם בו נקיים את ׳פארק ירושלים של זהב׳, התקיים אירוע מעורר פלצות. באולם הזה הכריז אחמד שוקיירי, ימח״ש, על הקמת ארגון המכונה אש״פ. באירועים הרבים שלנו בהר הזיתים, אנו עושים תיקון לעוול ולרשעות המחבלים, שגבו קורבנות של יהודים רבים. נתכנס גם השנה, בחנוכה, באותו אולם בדיוק, כתשובת המשקל, כדי לתקן עולם במלכות שדי, לחגוג את נס ניצחון המכבים. נלמד יחד כיצד אפשר וניתן להציל חיים של יהודים, המטיילים בדרכים האהובות של ארץ ישראל.
07
בחתונה של יהודה והדס, הי״ו, ניגש אלי אריה אדלר מדולב, חבר יקר ושכן של ידידי, הכורם המקצועי והמנוסה, בעל הנוטע של ׳כרם אביה׳, והציע לי לפרסם יוזמה חשובה. אריה אדלר מציע שנצא בקמפיין – ״נשארים מאוחדים גם אחרי הניצחון״ בו נקרא לכל אזרחי ישראל, להצהיר ולהבטיח, שכשם שהם תומכים באחדות מופלאה ובערבות הדדית, בחיילנו הנלחמים כתף אל כתף, להשגת ניצחון ישראל על הרשעים, כך יתחייבו שימשיכו להתנהג ולעודד אחדות ואהבת אחים, גם לאחר הניצחון.
אכי״ר.
שבת שלום של חיסול עמלק. להמשיך ולרוצץ ראש הנחש. התגייסות התקשורת למאבק בטרור הערבי. המשך אחדות ואהבת ישראל. בריאות טובה ואריכות ימים לחיילנו, שיחזרו לשלום. שחרור כל החטופים שלמים בגוף ובנפש. בריאות לפצועים. ניצחון למכבים. ■
לתגובות:
manager@pisrael.com
