הדבר הקל ביותר עבור פוליטיקאי שמחפש קצת כותרות ותשומת לב, במיוחד בזמן מלחמה, הוא להעלות את נושא גיוס החרדים לצבא ולהלין על חוסר השויון בנטל. גם אנשי תקשורת רבים מצטרפים לחגיגה, המערכת המשפטית אינה נשארת מאחור, וכך נוצרת מקהלה המדקלמת בקול אחד רועש במיוחד את המסר המהדהד – גיוס חרדים לצבא עכשיו!
אך כמו בנושאים רבים, כאשר מנתחים את הנושא לעומק, רואים כי המציאות אינה פשוטה כפי שמנסים להציג אותה, ואם באמת מעוניינים בטובת המדינה, בחיזוק הצבא ובקידום הבטחון של כולנו, ולא רק בניגוח החרדים וגוש הימין אליו הם משתייכים, כדאי לעשות קצת סדר בדברים לפני שקופצים למסקנות נמהרות.
הנתון הבסיסי שחייבים לקחת בחשבון הוא שצה"ל במתכונתו היום הוא מקום שמזמן נסיונות קשים ביותר עבור בחור ישיבה חרדי, אשר כל צורת חייו מנוגדת לחלוטין לאוירה השלטת בצבא. הנסיונות השונים שנעשו ליצור מסגרות חרדיות נכשלו ברובן הגדול, משום שהמערכת העיקרית של הצבא בנויה באופן שאינו מאפשר זאת. חשוב לזכור, שבשנים האחרונות חל תהליך מסוכן ביותר בצה"ל, במסגרתו הצליחו ארגוני שמאל רדיקליים בעלי אג'נדה פמיניסטית קיצונית להפוך את הצבא למוקד הניסויים ההזויים שלהם, אשר תקצר היריעה אם נבוא לפרט את הנזק שהם גורמים לצבא, למדינה, לחיילים ואף לחיילות, אותן הם באים כביכול לקדם. מיזם 'השירות המשותף', אשר דבר אין לו עם תועלת צבאית, הביא אף רבנים חשובים בקרב הציונות הדתית לחשב מסלול מחדש בקשר לשרות בני הישיבות שלהם בצבא. זאת, על-אף שאלו גדלו מינקותם על חובת השירות ועל כך שזוהי מלחמת מצוה, ובאופן עקרוני הם היו מוכנים להתמודד עם אותם ניסיונות, שהציבור החרדי מעדיף להתרחק מהם.
ננסה לדמיין מציאות, בה מורים גדולי התורה החרדי לתלמידיהם להתגייס בהמוניהם לצבא – מה לדעתכם יקרה? בחורים אלו בוודאי ידרשו שהצבא יכבד את אמונתם וסגנון חייהם, והדרישה המינימלית תהיה הפרדה מוחלטת, שמשמעותה המעשית היא ביטול השרות הצבאי לבנות. מה אז יגידו הפוליטיקאים משמאל? מה יגיד בית המשפט? רציתם חרדים, לא? אני לא מדבר אפילו על הכרסום החמור שחל בשנים האחרונות בטהרת וקדושת המחנה עקב פעילות הארגונים הרדיקליים הנ"ל, הקמת היוהל"ן וכל הכרוך בכך.
מלבד נושא הצניעות, צריך לדעת גם שהציבור החרדי רחוק מאד מאותם ערכים שהצבא מתהדר בהם כיום, כגון 'טוהר הנשק', רחמנות על האויב, נכונות לסכן חיים של יהודי בשביל לא לפגוע ב'בלתי מעורבים' וכיוצא בכך. האם כאשר הציבור החרדי יתגייס לצבא, יאפשרו לו להטביע את חותמו גם על הקוד האתי של צה"ל, על חיל חינוך, על קורס פיקוד ומטה, על כל אותם מוקדים שבהם נקבע אופיו של הצבא וצורת המלחמה, או שמא נועדו בחורי הישיבות החרדים לשמש בשר תותחים עבור המדיניות הכושלת של ראשי הצבא, אשר הביאה עלינו את האסון הגדול בשמחת תורה?
ושאלת השאלות – מה יעשו יאיר לפיד, אביגדור ליברמן וחבריהם בתקשורת, במערכת המשפט ובשאר מוקדי הכח, כאשר הצבא יבטא את ערכי הציבור החרדי, החרד"לי והמסורתי – הציבור שהוכח בבחירות שהוא מהווה רוב ניכר בקרב העם – עד שבחור חילוני מצוי שיתגייס לצבא, ימצא את עצמו בהתמודדות קשה, אחר ש-80% מחבריו כבר חזרו בתשובה אחר שהושפעו מהאוירה בצבא…
כזכור, על הרבה פחות מזה הבעירו אנשי השמאל את המדינה וקראו בגלוי לסרבנות ולמרי אזרחי, כאשר הממשלה לא התימרה אפילו לשנות פסיק אחד מהתנהלות הצבא, אלא רצתה רק לערוך רפורמה במערכת המשפט, שתאפשר לממשלה הנבחרת על-ידי העם לשלוט ולא להיות נתונה לשלטון המיעוט העריץ. זה הספיק עבור האליטות הישנות להצדיק סרבנות בין שאר צורות המחאה האגרסיביות שלהם, בעוד שבחור חרדי שנדרש לשהות במקום הסותר את כל אורחות חייו נקרא בעיניהם 'משתמט'. צביעות במיטבה…
חשוב להבהיר – ישנם בחורים, אשר אינם לומדים ואינם מנהלים אורח חיים חרדי, והם מנצלים את מעמדם כבחור ישיבה על-מנת להשתמט משרות, וזאת על-אף שאינם מתנזרים מאורח החיים הכללי בחייהם האזרחיים. את הבחורים האלו יש לגייס ללא שיהוי, כפי שיש לגייס כל חילוני שמשתמט בתואנות שונות (אלא אם כן יוחלט, שחייל בלי מוטיבציה ממילא אינו תורם כלום ומוטב לוותר עליו). אף אני בעצמי מתעתד להתגייס בקרוב, ויהיה זה כבוד עבורי לשרת את האומה, ואעשה כמיטב יכולתי על-מנת להשמר מהסכנות השונות שהזכרתי.
אך לא ניתן לכפות התמודדות זו על מי שכל מהות חייו סובבת סביב אוירת בית המדרש. ומבחינת מה שנקרא 'השויון בנטל', אלו שמקיימים את עולם התורה תורמים לקיום האומה לא פחות ממי ששוכב בג'בלאות ונלחם בעזה. זה אולי נראה פחות הרואי, אבל גם מי שיושב בקריה ולוחץ על כפתורים במחשב אינו מסכן את חייו, ותרומתו במקרים רבים גדולה יותר. וגם מהנדס שמתכנן בנין חשוב לא פחות מהפועל שבונה אותו בכפות ידיו. אנחנו לא נחלק ציונים כאן ונכריע מי תורם יותר ומי פחות, וכמובן שגם בתוך כל קבוצה ישנם מצטיינים יותר ומצטיינים פחות. בוודאי לא נקבל הטפות מוסר מכתב זוטר בעיתון צבאי שיגיד לנו מה תורם יותר לבטחון.
אז בואו נשים את הדמגוגיה בצד, ונתאחד יחדיו למען הצלחת המערכה. עם ישראל זקוק לחיילים טובים, הוא זקוק לצבא קדוש עם רמה מוסרית גבוהה – לא של רחמנות על האויב אלא של קדושת המחנה – והוא זקוק לא פחות ללומדי תורה שינחילו אותה להמון העם, הוא זקוק למהנדסים ולרופאים, לחקלאים ולסוחרים, לאומנים ולפקידים, לכל סוגי היהודים שכל אחד יתרום את שלו למען הכלל. הוא לא זקוק לפוליטיקאים ציניים, שמנסים לרכב על תחושות השכול והכאב על-מנת לסכסך בין אוכלוסיות. במיוחד בעת מלחמה, חשוב לזכור מה חשוב באמת למען הנצחון! ■
