01
בפרשתנו קרח מתכחש להבדלים במציאות וטוען "כל העדה כולם קדושים" – אין היררכיה, אין מדרג, אין גבולות. חז"ל מתארים שבעומק העניין הוא הכחיש את המציאות. לכן העונש על חטאו של קרח הוא בליעה באדמה. האדמה מבטאת גבולות של מציאות מוצקה, אובייקטיבית ו"אמת מארץ תצמח"; במציאות אין מקום לשקרים ולדמיונות.
02
ישנן הרבה נגזרות מהעימות בין טראמפ לביידן בשבוע שעבר אבל נתמקד בנגזרת רוחנית: השקר הפרוגרסיבי שהתגלה לעין כל – לשווק את ביידן כמנהיג כשיר להובלת העולם החופשי – אינו רק פוליטי אלא בעומק העניין פסיכולוגי ורוחני.
03
תרבות הפרוגרס טוענת שאין אלוקים, היינו אין אמת וודאות בשום דבר. עם הזמן נוצרת עמדה נפשית של משאלת לב (wishful thinking), "אם אני מדמיין משהו הוא גם מתרחש במציאות". בשפה התורנית קוראים לזה "הכחשת המוחש" (רלב"ג איוב יא, כ). בהתאם לזאת נוצר מילון מונחים חדש: ויתורים לערבים זהו "שלום"; שלטון אליטה משפטית הוא "דמוקרטיה"; אבא ואבא זה "משפחה"; וראש ממשלה נבחר הוא "שטן".
04
כאן טמונה גם התקווה. רבים תוהים כיצד ניתן לנצח את השקר כשיש לו כל כך הרבה משאבים? התשובה היא שהמציאות, קרי הנהגת ה' בעולמו, חזקה יותר. לא משנה כמה כסף ורעל ישפכו מהנדסי התודעה – לשקר אין רגלים ו"אמת מארץ תצמח"; המלחמה שלנו היא רק לצמצם את הנזק שבדרך.
05
במהלך החודשים הללו אני מוזמן לקהילות ולישובים ברחבי הארץ, בימי חול ובשבתות, להתחזק וקצת לחזק; הרבה פעמים לצערנו עקב נפילה של אחד (או יותר) מבני הקהילה. הפרופיל הממוצע של המשפחות שאני פוגש שם הוא פחות או יותר כזה:
06
האבא – איש חינוך / הייטק / רואה חשבון (מחקו את המיותר) – רב סרן מילואים בחפ"ק כלשהו ובמקביל בצוות ההגמ"ר של הישוב; האמא – מנהלת / רופאה / עצמאית (מחקו את המיותר) – ראש צוות צח"י (כולן בצוות צח"י?) ובמקביל שומרת על הנכדים של הבת שבעלה במילואים; הילדים – שלשת הבנים מ"פים וארבעת הבנות נשואות למפ"ים; שניים מבני המשפחה תרמו כליה, ריאה, רשתית או משהו כזה. כשאנו מגיעים ביום שישי לפני שבת (כדי לקבל את היחידת דיור שלהם שתרמו לטובת האורחים שהגיע לקהילה), מתברר שהבעל במילואים והמשפחה עסוקה כעת באפיית חלות כדי לחלק לחיילים במחסום או למפוני הצפון שנמצאים בישוב הסמוך…
07
אשכרה זו המציאות! הסופרמנים והסופרמניות הללו שייכים לזן של גיבורי-על שחוץ מלהעריץ אותם אין מה לומר. אולי להוסיף את המילים שכתבה נעמי שמר ל"היאחזות הנח"ל בסיני" בעת שמצאה שם את "ארץ ישראל היפהפייה, האבודה והנשכחת" לפני כחמישים שנה:
"המון דברים יפים ראו עיני
המון דברים יפים שבגללם
רציתי לחבק שם את כולם.
ללחוש לפרצופים הנבוכים
הו מי יתנני במדבר מלון אורחים". ■
