סיפר לי הרב אברהם איביש אייזן: 'בבחרותי למדתי בישיבת סלבודקה בבני ברק. היתה לי קביעות להגיע פעם בשבועיים לחזון-איש לדבר בלימוד, ולהתייעץ. קשה לי לזכור את כל תוכן השיחות עמו, אחרי למעלה מ70 שנה, אבל הייתה לי התפעלות גדולה מאד מעומק הבנתו בנפש האדם'.
לענ"ד גם הגדרתו ההלכתית של החזו"א למעמד יהודים שאינם שומרי שבת כ"תינוקות שנשבו", שמהווה בדרך כלל קולא הלכתית מפליגה, ויש שחלקו עליה, קשורה להבנתו את תהליכי העומק שבנפש בני דורו, ואת התהליכים הצפויים בדורות הבאים. פעם יצאתי בשבת אחרי התפילה, עטוף בטלית, מבית כנסת שהתקיימה בו בר-מצוה. אבי חתן הבר-מצוה, עם מפתחות רכבו בידו, אומר לי בזו הלשון: "כבוד הרב, אני יודע שלדתיים אסור לנסוע בשבת. האם אני יכול להקפיץ אותך לאן שהוא?" זו שאלה שבדורו של החזו"א לא הייתה עולה בדעת יהודי כלשהו לשאול. יסודה ב"חינוך" של הדור הזה, שעל פיו אין אמיתות מוחלטות, וגם אי אפשר להעלות על הדעת שיש המאמינים באמיתות מוחלטות. כוונתו בוודאי הייתה להיטיב עמי, בתמימות. 'לכם אסור, לנו מותר'. פשוט. מישהי אמרה לי: "התחלתי לשמור שבת, וראיתי שזה לא עושה לי טוב, אז הפסקתי. אבל אני מאד מחוברת, מתפללת, מאמינה". "עושה לי טוב" קשור ל"חינוך" החדש.
לכן לא הצלחתי להבין דעת פוסקים בדורנו הטוענים שהיום, כשכל העולם מקושר ומחובר, וכולם יודעים על השבת, אי אפשר להחיל מעמד "תינוקות שנשבו". לענ"ד הסיפור הזה, עם הרבה סיפורים דומים שעלו לאחרונה, אפילו מצד הציבור הדתי, מוכיחים עד כמה ההגדרה הזאת מדויקת, והמידע העובדתי שיש להם על כך שיש יהודים ששומרים שבת הוא חסר משמעות לגביהם. הבורות, והקטיעה מקשר למסורת היהודית, כה עמוקות בדורנו, שאפילו הכעס והקנאות שהיו בדורות הקודמים, נעלמו, ובצדק. היש לך "תינוק" גדול ('קטן') מזה? חוסר הכרה זו מוביל כמה אנשים להיעלב מהביטוי, בלי לדעת את מקורו כהיתר המבוסס על משל ע"פ הגמרא, בשפה הלכתית-פנימית.
כדי להמחיש את הבדלי הדורות, אדגים כמה דוגמאות: 1. סיפר הרב משה צבי נריה בכמה הזדמנויות שיחיאל אליאש, מייסד בני עקיבא, ביקש ממנו כמה פעמים להדריך בתנועה החדשה "בני עקיבא". הוא השיב בסירוב, משום שלא יכול היה להזדהות עם נוער שיהדותו הייתה כה שטחית, בזמנו, ושמירת המצוות שלו הייתה נראית סמלית בלבד. מה ששכנע לבסוף את הרב נריה להשקיע בנוער הזה היה…משחק כדורגל. כיצד? היה בארץ מעין סטטוס קוו שעל פיו אין משחקי כדורגל ציבוריים בשבת. בשנת תרצ"א, כשקבוצת "מכבי" הפרה את הסטטוס קוו של שמירת השבת בפרהסיה, פרצו חניכי "בני עקיבא" למגרש וגנבו את הכדור. הם יצרו מהומה, ספגו מכות, אבל הרב נריה השתכנע שהאמונה שלהם עמוקה משחשב, ויש עם מי לעבוד. מאז והלאה הוא נכנס להדריך, הלך לייסד סניפים ברחבי הארץ ולחבר את הנוער הזה ליהדותו. בהמשך הקים את ישיבות בני עקיבא, והדברים ידועים.
2. לאחרונה שמעתי ממו"ר בעל "נתיבי ישורון" מסלונים, היבט אחר הקשור לאותו אירוע, כנראה, מזווית אחרת, פרשנות רוחנית-סגולית. זה היה בהקשר הטראגי של פרשיית רצח ד"ר חיים ארלוזורוב, שנראה שהכל כבר נאמר בה, והיא עדיין בוערת. כך הוא סיפר: 'ר' מוט'ל סלונימער [היה מנהיג חסידי סלונים אחרי הרצחו של האדמו"ר בשואה, אבל סירב בתוקף לשמש רשמית כאדמו"ר. מ.ד.] ודודי ר' יצחק מתתיהו לוריא ["שערי לימוד". מ.ד.] היו שניהם תלמידי חכמים מופלגים. בהשקפת עולמם היה ר' מוט'ל קיצוני מדודי בדברים מסוימים, ובדברים אחרים הוא היה דווקא ה"פשרן" שביניהם. דודי היה כותב מאמר השקפה קבוע בעיתון השבועי "קול ישראל" שהיה יוצא בימי שישי. הייתה בארץ פרצה של ענף ספורט שהתחילו לעסוק בו בשבת, תוך חילול שבת. מי שהוביל וגיבה את הפרת הסטטוס-קוו הזאת היה ד"ר חיים ארלוזורוב. ר' מוט'ל אמר לדודי שיכתוב בעיתון כך: "אם ד"ר ארלוזורוב לא יפסיק את הפרצה הזאת בחילול השבת, מרה תהיה אחריתו", ושיכתוב ממש בזו הלשון. דודי חשש לכתוב בצורה כל כך קיצונית. הוא כתב את הרעיון, אבל בצורה מרוככת. בליל שבת, אחרי אותו יום שישי שבו התפרסם המאמר, נרצח ארלוזורוב. ר' מוט'ל שאל את דודי אם כתב כדבריו, והוא הודה על האמת שכתב בלשון מרוככת. אמר לו ר' מוט'ל: "חבל, חבל שלא כתבת בדיוק בלשון זו, כי אז היה בזה קידוש ה' גדול".'
אגב, ארלוזורוב היה נצר למשפחת רבנים, סבו היה מהחסידים הקרובים של האדמו"ר הרש"ב, חיבר ספר "הגהות אליעזר" על שו"ע הרב, והיה בידידות גם עם הרב קוק. גם אביו היה ת"ח, אבל נפטר בצעירותו. סיפר לי נפתלי קליגר שמכיוון שהיה פועל, והיה צריך להתייצב יום יום לעבודתו, לא יכול היה לעלות לירושלים מאז עלייתו ארצה בשנת תרצ"ג, והפעם היחידה שבה ראה את הרב קוק הייתה כשהרב ירד לת"א כדי להשתתף בהלוויית ד"ר חיים ארלוזורוב. נפתלי עמד ליד ביה"כ הגדול בת"א, כשעברה שם ההלוויה, ושם ראה את הרב קוק.
3. לא רק הרב קוק והרב יוסף חיים זוננפלד הגיבו בתגובה קשה מאד לפגיעה בקדושת השבת, אלא גם אנשי ציבור ואנשי רוח מכל שכבות הציבור. המשורר חיים נחמן ביאליק המשיל חוסר רגישות זו לאדם שנכנס למוזיאון, מקרב את הסיגריה שלו ליצירה עתיקה ונדירה ושורף את עינה. במשל זה הוא תיאר את המחלל שבת בפרהסיא.
ואילו היום – לכל דרכי המחאה האלה לא הייתה כל יעילות, וגם לא רלוונטיות. דברים השתנו מאז, ובכל גווני הציבור. לא השבת השתנתה, אלא היהודים. הקנאות והכעס שהיו כלפי אנשים שידעו משהו על יהדותם, פינו את מקומם לכאב ולחמלה כלפי אלה שהוסתרו מהם אוצרות הרוח הענקיים של יהדותם. אגב, אני שומע טרוניה זו בקביעות מבאי שיעוריי בת"א, כלפי מערכת החינוך הממלכתית.
הייתי במילואים, ליל שבת, סיור שגרתי, אני עומד ומשוחח עם יהודי טוב לב ורחב אופקים, שאינו שומר שבת (אולי היום כן, אינני יודע). תוך כדי שיחה הוא משחק במצית שלו, מדליק ומכבה, מדליק ומכבה, סתם. אני מתקשה להתרכז בשיחה, מזדעזע מכל הדלקה וכיבוי. הרהור ספונטני עובר בלבי: לפחות שיעשה את זה בשינוי… כלאחר יד, יקטין את איסור ה'דאוריתא'… אבל הוא בוודאי לא שמע מעולם על "דאוריתא", "דרבנן", ושאר מושגים. הכל שגגה אחת. אני כואב עד עמקי נשמתי, אך אין שום סיכוי שהוא יצליח להבין את הכאב הזה, וכמובן, בהזדמנות זאת אינני אומר לו דבר. אבל האם זה לא מקהה אצלי את הרגשת קדושת השבת? אם אפשר להתרחק ממראה של חילול שבת, כדאי לעשות כן, לשמור על הנפש כמה שאפשר, להעדיף הליכה בכביש צדדי על פני כביש ראשי סואן, למשל. זהו ביטוי לקושי החינוכי של הדור הזה. ככל שמעמד ה"תינוקות שנשבו" מעמיק, ככל שהבורות מדהימה אותנו יותר, כך גדלה הסובלנות וההכלה הראויה, ובמקביל גדל גם הסיכון לשחיקה אצלנו. דווקא משום שאין מקום לשיפוטיות, אנחנו צריכים לשמור יותר על נקיות נפשנו.
•••
נזכרתי השבוע שלפני שנים רבות סיפר לי הרב משה אורנשטיין, ראש ישיבת חב"ד נתניה, שסיפר לו המזכיר של הרבי מלובביץ', הרב בנימין קליין, אינני זוכר אם בשם הרב חדקוב או בשם מישהו אחר: 'לפני שהרבי נעשה לאדמו"ר, הוא היה עומד בראש מערכת הוצאת הספרים. המשרד שלו שכן בבניין 770, למטה, והרבי הריי"ץ היה יושב למעלה. בכל ספק היה הרבי מתייעץ עם חמיו, הרבי. הוא היה זריז, לא מבזבז שניה. הייתי רואה אותו רץ במדרגות, אבל ברגע שהיה מגיע לחדר של הרבי, היה נעצר ביראת כבוד, פניו הרצינו בחרדת קודש, והוא נכנס בצעדים איטיים. זה היה קורה אולי 10 פעמים ביום, במשך כמה שנים, ושום שחיקה לא נראתה ביחס היראה הזה.' ■
meirdorfman@gmail.com
