אירוע חשוב ביותר נחוג השבוע בקרב עם ישראל בכל העולם, הלא הוא אירוע סיום מסכת בבא בתרא ופרק גט פשוט, במסגרת לימוד הדף היומי.
הפרק התשיעי במסכת בבא בתרא, פרק מי שמת דן במעמדו הייחודי של הגוסס, עת ציווה את רכושו לאחר.
לפי ההלכה היהודית ירושה מתחלקת רק לפי הדרכים האמורות בתורה. בניו של אדם יורשים אותו, אם אין לו בנים תירשנה בנותיו, וכו'.
אדם שרוצה לחלק את רכושו בדרך אחרת צריך לתת את רכושו לא בדרך של ירושה אלא בדרך של מתנה, בה הוא קובע שרכושו נתון לאדם שהוא חפץ ביקרו, שעה אחת קודם מיתתו.
חולה, או שכיב מרע בלשון חכמים, יכול לתת מתנה שתתבטל אם יבריא החולה מחוליו.
וכח נוסף יש למתנה כזאת: היא חלה גם אם המצוה ציוה עליה בע"פ.
החוק האזרחי מתייחס לכל הצוואות האלה כאל ירושה ולא כאל מתנה.
לכן, יהודי החפץ לחלק את רכושו שלא לפי כללי הירושה והוא מעוניין שיהיה לדבר תוקף הלכתי, צריך להסדיר את ענייני ירושתו ולהקפיד על כללי הדין האזרחי הנוגעים לצוואות. כללים אלה הם ליברליים, ואין למצוא בהם שום פגיעה בחירותו של יהודי לנהוג על-פי דין תורה. הפרקטיקה מצאה ומציעה נוסחאות מוכנות, היוצאות ידי חובת שתי המערכות הנורמטיביות.
החוק רואה במתנת שכיב מרע צוואה ולא ירושה. לכן היא איננה טעונה דווקא מסמך בכתב. כמו כן, ראייתה של מתנת בריא מחמת מיתה כצוואה מאפשרת לפסול כל הוראה השוללת את יכולתו של המצווה לשנות או לבטל את הצוואה או מגבילה אותה. לבסוף, גישה זו עשויה למנוע גם את הסיבוכים הצפויים במקרה של ניסיון מטעם מקבל המתנה, לרשום על שמו את הזכויות במרשם המקרקעין, בהיות המתנה צוואה במלוא מובן המילה, אין אפשרות לרשום זכויות בעת חיי המצווה.
לא בכדי, חז"ל הזהירו, והפוסקים הראשונים והאחרונים שנו אזהרה זו פעמים רבות, כי כל שאינו יודע בטיב גיטין וקידושין לא יהא לו עסק עמהם לכן, כל שאינו בקי בטיב דיני הצוואות לא יהא לו עסק עמהן. ודי לחכימא.
לכן, נקבע, על פי האמור כי משעברה תקופה של מס' ימים והמצוה עוד חי, יש להניח שהמצווה חזר בו מצוואתו בעל-פה שנערכה שלא כדרך הצוואות של אדם שאינו קרוב למות – והשעה מצויה בידו לערוך צוואה בכתב, כדרך הצוואות המקובלות האחרות, ושוב בטל הנימוק ש"דברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין דמו", "שמא תיטרף דעתו עליו". לכן כללו של דבר: ביטול צוואה צריך שייעשה "על ידי ביטול מפורש באחת הצורות לעשיית צוואה", באה להבטיח, כי הביטול ייעשה תוך כדי מילוי אותן דרישות המחייבות לצורך עשיית צוואה., ולא די בדיבור סתמי אחר, זאת כדי להבטיח אמיתות הצוואה וגמירות דעתו של המצווה כדי להבטיח אמיתות מעשה הביטול וגמירות דעתו של המבטל. ממילא הדרישות המהותיות הנדרשות בעריכת הצוואה נדרשות גם בביטול הצוואה.
חוק הירושה התשכ"ה 1965 וכן הוראות חוק המתנה התשכ"ח 1968, בנויות ברובן על דיני המשפט היהודי, מסכת בבא בתרא. ■
