01
נרות החנוכה מלאי השמן שמרצדים בחושך, מזכירים כמה אור, קטן ככל שיהיה, הוא משמעותי כל כך.
זהו החג האהוב עליי. הסיבה לאהבה היא כל מה שהחג הזה מייצג: הימים האלה מזכירים לנו את העוצמה שבבטחון באלוקי ישראל, ואת הכוח שטמון במעשים שלנו עצמנו. הכי כיף כשאלוקים עושה בשבילנו את כל העבודה ומביא לנו חג שמח מן המוכן, אבל כשמחפשים ממה לשאוב כוחות, חג החנוכה הוא הזמן. המכבים, שקמו ולא הסכימו להבליג עוד על רמיסת היהדות. התכוננו, התארגנו ויצאו למלחמה ארוכה, מייגעת ומלאה בנופלים. ילד אחרי ילד במשפחת המכבים נפל במלחמות החשמונאים ביוונים, אבל הם לא התייאשו, זכרו למה הם נלחמים ובגבורה יוצאת דופן נצחו. והם ניצחו כי אלוקי ישראל נלחם איתם.
ועם כל הניסיות שבגאולה הזאת, יש בה גם מסירות נפש של עם ישראל. אנחנו פה, בארץ ישראל, מדברים עברית ומדליקים נרות חנוכה לזכר הנס, וזוכרים שבית המקדש עדיין לא נבנה.
02
ולמרות שחג החנוכה אהוב עליי, ולמרות הגאולה שעם ישראל הוא חלק פעיל בה, ואין כמו דוד המלך שביקש: "אֶרְדּוֹף אוֹיְבַי וְאַשִּׂיגֵם וְלֹא אָשׁוּב עַד כַּלּוֹתָם", אחרי המלחמה הארוכה הזאת, נראה לי שאנחנו יכולים לבקש להידמות לחזקיהו המלך שאמר: "אֲנִי אֵין בִּי כֹּחַ לֹא לַהֲרֹג וְלֹא לִרְדֹּף וְלֹא לוֹמַר שִׁירָה,אֶלָּא אֲנִי יָשֵׁן בְּמִטָּתִי וְאַתָּה עוֹשֶׂה". לא יזיקו לנו קצת ענני כבוד ועמוד אש וקצת שנים פשוטות ורגילות, נשתדל מאוד לזכור לומר בסוף שירה. ■














