01
לא סוד הוא שבתי המשפט בישראל פוסקים לפי האדם שעומד מולם ולא לפי החוק והצדק.
אם האדם העומד מולם הוא מהאליטה הראויה, אתם יודעים, כמו שאמרה איזו שופטת, מהאנשים שלא ראוי שישבו בכלא, הם יישפטו בצורה קלה עד לא קיימת, ולא משנה מה הם יעשו.
אבל מערכת המשפט מאוזנת. היא גומלת חסד לא רק לאליטה. היא מקלה גם עם הצד השני, כלומר: השפיטה היא גזענית, ומקילה לא פעם את גזר הדין למוסלמים, כי לדעת השופטים, המוסלמים פשוט לא מסוגלים להיות טובים יותר, וצריך להתחשב ביכולות הנמוכות שלהם.
כל מי שבאמצע – בין המוסלמי לבין השמאלני האהוד, יקבל פסקי דין על קוצו של יו"ד, לפעמים מחמירים מעבר להגיון הסביר, ובטח שמעבר לצדק ולשיוויון בפני החוק.
02
ההתנהלות הזאת של בתי המשפט עובדת גם בפסקי דין אזרחיים. גם שם בתי המשפט מתנהלים כאילו דמם של אנשי ימין, או סתם אנשים, פחות אדום מדמם של מי שהשופטים חפצים ביקרם. לאחרונה התפרסם שחייל דרוזי עמד בטקס רשמי להענקת דרגות, ולעיני מאות אנשים שהיו שם, מפקד הבסיס אמר לו שהוא נראה כמו מחבל נוח'בה. אחר כך המפקד התנצל, אבל זה כנראה היה מעט מידי ומאוחר מידי, ובית המשפט פסק שהמפקד יפצה את החייל בכמעט 200,000 שח על ההשפלה ועוגמת הנפש. אכן מדובר על ארוע, חמור, אבל חמור ככל שיהיה, הוא ארע מול מאות אנשים לכל היותר.
מנגד, כתב טלוויזיה מהשידור הציבורי, עמד בשידור חי וסיפר שאיתמר פנה אליו ואמר לו דברי שטנה נגד העדה הדרוזית. הכתב המשיך וסיפר שקרים והמצאות. לצערו של אותו כתב, במקרה השיחה בין השניים צולמה, והסתבר שאיתמר דווקא הביע סולידריות עם הדרוזים, וכל שאר השקרים לא היו ולא נבראו. הכתב לא אמר את הדברים במסגרת טקס של מאות אנשים, אלא מול עשרות או מאות אלפי אנשים, בכתבה שנשמרת בארכיון ויכולה לצוץ שוב ושוב, והפלא ופלא, בפסק דין לטובת איתמר, כי בכל זאת, אין ברירה ויש הוכחות חותכות לשקר, אותו כתב שילם רק 15,000 שח.
במשפט של פעילת שמאל נגד עמותת "עד כאן", היא זכתה ב240,000 שח על שישה פרסומים נגדה, כאשר לא הוכח שהבסיס שעליו הסתמכו נגדה ב"עד כאן" הוא בסיס מספיק יציב, ונקבע שהם פגעו בשמה הטוב.
מנגד, כשאילנה דיין הסתמכה על חצאי אמיתות ושפכה את דמו של קצין שנלחם למעננו בעזה, בית המשפט המחוזי אומנם פסק שהיא חייבת לקצין 300,000 שח והתנצלות, אבל בית המשפט העליון זיהה את האישה "הנכונה" שעומדת מולו, וביטל את פסק הדין נגדה. כדי להשתיק ביקורת ציבורית, השופט אליעזר ריבלין "זרק" לקצין עצם של 100,000 שח שלא יצאו מכיסה הפרטי של דיין, וסיכם שלמרות שהקצין יצא נקי מכתב האישום, ולמרות ששמו הטוב נפגע, אילנה היא מותק ומותר לה, וגם אם יצא שהיא שיקרה, בזמן הפרסום זה היה "אמת לשעתה".
משום מה, הנימוק בדבר "אמת לשעתה" לא עזר ל"עד כאן" להינצל מתשלום גבוה לעותרת מהשמאל, כי כידוע, יש אמת ויש אמת. אמת לשמאל ואמת לימין, ואף פעם אין אמת אחת.
03
ח"כ ואטורי מהליכוד תבע אזרח שפרסם נגדו דברי בלע ואמירות פוגעניות. ואטורי זכה ב17,000 שח (כולל הוצאות משפט). האזרח ערער למחוזי ובית המשפט המחוזי העדיף את חופש הביטוי על פני הזכות לשם טוב. ממש ממש ככה.
ובכל זאת לא תופתעו לגלות שכשאיש מהצד הנכון של המפה תבע את יאיר נתניהו על פרסומים ברשתות החברתיות, בית המשפט המחוזי פסק לו תשלום של 250,000 שח(!) ואסר עליו את האפשרות לערער לבית המשפט העליון. זה כמובן, כי במקרה הזה הזכות לשם הטוב גובר על חופש הביטוי, ויש מי שמותר לקרוא לו "עוכר ישראל ויהודי מתועב" "המושחת באדם" (לח"כ ואטורי), ויש כאלה שכל רמיזה נגדם פוגעת בעומק נשמתם העדינה.
04
עכשיו יהיו מי שיגידו "זה לא אותו הדבר! בכל משפט יש דקויות, ותלוי מי אמר, מה בדיוק אמר, איך אמר וכו וכו", אבל במקרה איכשהו יוצא שתמיד הדקויות האלה עובדות לאותו צד.
05
יכולתי להמשיך בעוד אין ספור דוגמאות, אבל החשוב הוא שתזכרו שאין צדק בבתי המשפט ולפחות תדעו איפה אנחנו חיים. כשכל הרע גלוי לפנינו, אפשר להתחיל להתמקד בפתרון הבעיה. ■
