[חוויות אישיות בלבד, ללא כל יומרה לתאר את דמותה הגדולה]
חידוש הנבואה??
והלכה בשולחן ערוך?
לפני שנים רבות דיברתי באיזה כינוס של מבקשי גאולה רוחנית לנפש הדור, על כך שהמדינה הולכת ונעשית מעצמה מדינית, כלכלית וכו׳, ב״ה, אבל מהתנ״ך למדנו שהמעבר מימי השופטים אל ימי המלוכה עבר דרך המהפך הרוחני של שאול, ״הגם שאול בנביאים״. החבירה לחבל הנביאים הייתה הקדמה הכרחית למלכות. נער הייתי, עזות הייתה בי, ודיברתי בפני אנשים גדולים על כך שצריך לדבר היום על החזון של שאיפת בני הנביאים, כמבואר ברמב״ם, ולא פחות מכך. היו שם הרב משה שפירא ורעייתו רבקה, שהלכה לעולמה השבוע, מייסדי מכון ״שובה״ ומבעלי ההשפעה הגדולה ביותר על דרכו התורנית של הדור הזה. כמה שנים אחר כך הציע לי ר׳ משה ללמד במכון ״שובה״. אמרתי שאני צעיר, עוד לא הספקתי ללמוד בעצמי, והוא טען –׳מי מאיתנו למד משהו ברצינות לפני שהיה צריך ללמד אותו?׳ ר׳ משה גידל רבים בעינו הטובה, בפקחות של לב חכם.
ואז נקבעה לי פגישה עם הרבנית רבקה, מנהלת המכון. הופתעתי מכך שבפגישה היא זכרה היטב את הדברים מהכינוס הנ״ל, אע״פ שלא אמרה בפירוש, אלא רק שאלה כדרכה וברמז בקורתי: ׳מה תלמד אותן במכון, על שאול וחידוש הנבואה?׳ אמרתי שאלמד את ״הגיון הקודש״ שבאורות הקודש, שאלמד ר׳ צדוק הכהן מלובלין… היה זה עוד היבט באישיותה, שהוזכר השבוע רבות – אחריותה החינוכית לבנות לתלמידות את בסיס היהדות, את לימוד ההלכה, יסודות היהדות והאמונה, דברים שהיא ראתה כקודמים הרבה למדרגות רוחניות גבוהות.
משום כך שיעורי הלכה היו חשובים מאד בעיניה, והיא דאגה שילמדו אותם אנשי הלכה גדולים. למשל, הרב שמואל קדר, מחבר ספרי ההכנה לבחינות לרבנות ״היכל שלמה״, ויבלח״א הרב דודי דודקביץ׳ ראש ישיבת רועה ישראל.
אני רק שואלת…
ולמרות החששות היא נתנה לי יד חופשית ללמד מה שאני רוצה, בדרך שאני רוצה, ואף הביעה אמון רב בהוספת שעות רבות לשיחות יעוץ. אף פעם לא שאלתי אותה על כך, ואינני יודע בוודאות הסבר לפלא זה. כאשר מדי פעם היה חשוב לה לשנות משהו, היא אמרה דברים בצורה של – ״האם אינך חושב שאולי לא כדאי ללמד את…?״ ותמיד רק בלשון שאלה, לא כקביעה. היום ברור לי שהיא לא היססה, שהייתה לה דעה מוצקה בזה, אבל היא אף פעם לא רצתה לכפות ולומר ״קבלו דעתי״, למרות שהייתה המנהלת והאחראית ואני הייתי באמת בחור צעיר וחסר ניסיון.
גבולות ללא חומות
האישה הכי חדשנית נרתעה מחדשנות. למי שהובילה מהפכה של ממש בכל היחס ללימוד חסידות, לקשב העמוק לנפש, לעבודת ה׳ ממקום של אמת צרופה, היה חשש מדילוג מדרגות, והיא הקפידה על סדר נכון, על בקורת עצמית. אבל כל זה נעשה שלא מתוך חסימה והתכנסות אלא להיפך, בקשב רב ובזרימה. החלה אז מגמה של לימוד גמרא בכמה מדרשות, והיא אמרה לי שהיא רוצה שאפתח ב״שובה״ שיעורי גמרא. היא הדגישה שזה לא בגלל שהיא חושבת שזה דווקא מה שנחוץ לתלמידות, אלא כדי לתת אפשרות למי שמרגישה כך, ולא חשוב מאיזו סיבה, שתלמד גמרא לשמה ולא כאיזו אג׳נדה חיצונית.
בעצה טובה
אני זוכר שרווקים היו ממליצים זה לזה להתייעץ עם ר׳ משה ורעייתו בענייני שידוכים, ולמרות גדלותו של הרב משה, עדיף להתייעץ עם הרבנית רבקה, בגלל עינה החדה והפקחות היוצאת דופן. יפה בעיני עד כמה הצליחה עינו הטובה של ר׳ משה להסתיר את פקחותו הגדולה, והיה בזה גם שיעור גדול בקשר הזוגי המשלים כל כך.
בקורת, הערכה ואהבה
ללא כל סתירה
בימים ההם אמרה לי פעם תלמידה מוכשרת ומעמיקה ביותר, שהיא חושבת שרבקה לא מעריכה אותה, שרבקה כועסת על הביקורתיות שלה כלפי המכון, ועל דרכה העצמאית מדי לטעמה. כך היא הרגישה בשיחה עמה, והיא אף טענה שעוד מעט היא תזרוק אותה מהמדרשה. כשבועיים אחר כך היא סיפרה לי: ׳רבקה פנתה אלי והציעה להכיר ביני לבין הבן שלה…׳ [זה לא יצא אל הפועל, אבל הרעיון…מ.ד.]
מעבר לשגב ההגותי והחינוכי
ועם כל השגב הרוחני שהיא הובילה, עברו מאז כמעט שלושים שנה וזכורה לי מאד החוויה של דאגתה האימהית גם לפרטים טכניים של ענייני העוה״ז. היא סידרה שתמיד יהיה מי שיסיע אותי מעופרה בשעת ערב מאוחרת כשכבר אין אוטובוסים, התעקשה שזה יהיה עד הבית ממש ושלא אחזור בטרמפים. היא דאגה תמיד לכך שבימים ארוכים של הוראה תהיה לי ארוחה מוכנה.
כתבתי בעבר שהיא ראויה לפרס ישראל על פעלה, לפחות בתחום יוזמת המדרשות, אבל נראה שהיא העמידה צאצאים עסוקים מכדי לקדם דבר כזה, ב״ה, והיא בוודאי שמחה בכל רגע של עשייתם הגדולה למען הכלל.
שנה טובה לכל בית ישראל
יצאתי בימים אלו לתפילה ולימוד עם העם שבשדות, אחינו בקהילות הרחוקות שמעבר לים, ויתכן שהטור הזה ישוב רק אחרי החגים. תודה לכל הקוראים הנאמנים בכל השנה, אשר רבים מהם גם מגיבים ומוסיפים לטור. אני שמח במיוחד להיוודע שטווח עולמותיהם של הקוראים רחב מאד, וכפי המובן מתוכן הסיפורים – והיה זה שכרי. שנה טובה! ■
meirdorfman@gmail.com















