לפני כעשר שנים, קיבלתי שיחת טלפון. על הקו היה חבר יקר, שאמר לי: צמד יתומים, חתן וכלה צעירים, עומדים להינשא, ואין להם אפילו אמצעים כלכליים בסיסיים ביותר להרים חופה, הם צרכים עזרה.
התקשרתי אליהם וקבענו להיפגש, ומהרגע הראשון שנכנסו לחדר והמבט שלנו הצטלב, פשוט התאהבתי. עמד מולי זוג מתוק, עדין נפש, שקט וכל כך מקסים. הבנתי באותו רגע שאין מצב בעולם שאנחנו לא עוזרים להם.
הרמתי טלפון לחבר טוב ממושב ניצני עוז. סגרנו שאנחנו מרימים את האירוע הזה יחד. שלחתי הודעת וואטסאפ קצרה ואישית לחברים ולמעגל המכרים, וביקשתי שכל אחד יתרום סכום סמלי של 100 ש"ח בלבד. תוך יום אחד בלבד הגענו לסכום שכיסה את הקייטרינג לאירוע, ונשאר עוד סכום מכובד שניתן לזוג במתנה כהפתעה גמורה.
***
אבל בזה לא נגמר הסיפור. להפך. בדיוק אז התחילה התנועה הגדולה והמופלאה של האהבה, הערבות ההדדית והנתינה האינסופית של עם ישראל: רבים מחברי מושב ניצני עוז התגייסו בהתנדבות מלאה למשימה החשובה הזו. זה היה פשוט בלתי נתפס לראות איך הדלתות נפתחות ואיך כל אחד מביא את הכישרון והלב שלו:
חברי קיבל על עצמו שהחתונה המרגשת הזו תתקיים אצלו בחצר, ואחיו לקח על עצמו את הפקת האירוע. חבר נוסף דאג לארגן את כל השולחנות, הכלים והמפות. שתי נשים מוכשרות התנדבו לעצב את האירוע כולו. חבר נוסף, בעל חברה גדולה להגברה ותאורה, דאג בהתנדבות למערכות סאונד ותאורה מקצועיות, ואשתו המוכשרת עיצבה באהבה את שיער הכלה. מישהי אחרת הגיעה במיוחד כדי לאפר את הכלה ואת בני משפחתה. חבר אחר תרם צימר יוקרתי, שקט ומפנק לליל הכלולות. זוג מתוק אחר תרם שמלת כלה חדשה לחלוטין. חבר נוסף מהמושב, בעל פאב נייד, הגיע עם הפאב שלו ותרם את כל המשקאות שהרימו את האווירה. בעל יקב נדיב תרם עשרות בקבוקי יין איכותיים. בעלת חנות תכשיטים בירושלים פתחה את הלב ואת החנות ועזרה ברכישת שתי טבעות זהב טהור לחתן ולכלה. מישהו נוסף תרם במה לריקודים. השכן, שהוא בעל חוות סוסים, הזמין את הזוג באהבה להצטלם בחווה שלו, ואף ביקש להוביל את הזוג המלכותי בסוס ועגלה מפוארים הישר אל מתחת לחופה. חבר אחר שכר עבורם רכב מיוחד לחתונה ולירח הדבש. בעל קייטרינג הסכים לתת את כל האוכל במחיר עלות, והדי-ג'יי הגיע בהתנדבות מלאה. חברי שהוא, בעל חממת פרחים ענקית, תרם את כל הפרחים לאירוע ודאג שכל אחד מהמוזמנים יקבל עציץ כמזכרת. אפילו לשירותים ניידים דאגו אנשים טובים.
בתוך כל בליל הטוב והחסד העצום הזה, היו שלושה דברים קטנים שריגשו אותי במיוחד וגרמו לדמעות לזלוג מעיניי:
הדבר הראשון והמרגש היה הילדים הקטנטנים של חברי, שבחצרם נערכה החתונה. כשהחתן והכלה באו לבקר במקום לפני האירוע כדי לראות את השטח, הילדים הקטנים ניגשו אליהם בעדינות, וביקשו מהם בביישנות להיות השושבינים שלהם בחופה.
הדבר השני היתה החופה המיוחדת. היא עוצבה ונוצרה בעבודת יד מברזל על ידי רתך מבוגר מהמושב, שהכין אותה במיוחד עבור החתונה הזו.
והדבר השלישי: כיון שהזוג שאצלו בחצר התקיימה החתונה מנהל חממות ענק המלאות באלפי פרחים מכל הסוגים, הצבעים והמינים, התפתח ביניהם ויכוח איזה פרח מיוחד מכל השפע הזה ראוי לשים על השולחנות. בעלת הבית חשבה שהדבר הנכון והמדויק ביותר יהיה לשים את פרח הרוזמרין. כשהחתן הגיע למקום האירוע, הוא פרץ בבכי.
הוא שאל בקול רועד מדוע שמנו דווקא את הפרח הזה במרכז השולחן. אמרנו לו שזה היה רעיון של בעלת הבית, והחתן ההמום סיפר לנו שזה היה הפרח האהוב ביותר על אמו ז"ל.
***
אז למה, בעצם, אחרי עשר שנים שלמות החלטתי לחזור אחורה ולספר שוב את הסיפור הזה?
כי ממש בימים האחרונים פניתי לחתנים שלי, שיש להם מחסן עצים, וביקשתי מהם עזרה בהתקנת סנטף חדש מעל הפרגולה שלי לקראת החורף, כדי שלא יחדרו מי גשמים. הם סיפרו לי שיש עכשיו מוצר חדש בשוק – סנטף ייחודי שמותקן בצורה חכמה עם קליפסים, מה שמאפשר בקלות להוריד אותו כשמגיע חג הסוכות. הם הוסיפו ואמרו שמכיוון שמדובר במוצר חדשני, לא כל בעלי המקצוע כבר יודעים להתקין אותו.
הגיע אלי איש מקצוע שיודע להתקין את הסנטף, וזה היה לא אחר מאשר אותו חתן מניצני עוז, שהיום הוא כבר אב לכמה ילדים קטנים, עובד ומתפרנס בכבוד מבניית פרגולות. הוא לא הסכים לקבל ממני תשלום על העבודה. הוא זכר את החתונה והלב שלו פשוט סירב. רק לאחר שיחות ארוכות ושכנועים רבים מצדי, הסכמנו על פשרה: הוא יקבל תשלום מלא כראוי לבעל מקצוע, אבל יעשה לי "הנחת משפחה" קטנה. עמדתי מולו והסתכלתי עליו בגאווה עצומה, ראיתי איך איך עוד מעגל נסגר בחיים, והבנתי פעם נוספת שמעשים טובים שאנחנו עושים בעולם הזה תמיד חוזרים אלינו, עוטפים אותנו, ומאירים את הדרך בצורה המופלאה ביותר. ■
Ori88533@gmail.com
