כבר עברנו את יום הכיפורים, ובכל זאת אינני יכול להתעלם מהסיפור הזה, שרלוונטי לכל השנה ולכל החיים כולם. ביום הכיפורים לפני 11 שנה החלטתי שאני

בימי קורונה אלו, שאנו מדברים רבות על 'טעם' ועל 'ריח', מזכיר לנו הדבר את ארבעת המינים. עם האתרוג אנו יכולים להסתדר, אך הערבה, שאין לה

יצחק מאיר, זמר ויוצר יצחק מאיר, זמר ויוצר, בן 39, נשוי לתמר. אנחנו הורים לארבעה, גרים בפרדס חנה. גדלתי במושב גמזו. הוריי הם הרב אליאב

יש פרידות רבות במעגל חיי האישה. למשל, גיל ההתבגרות. זו פרידה, לא פתאומית אומנם, מהילדות, כשהילדה עוטה פתאום דמות של אישה קטנה, ומאחורי הדמות הכאילו

אני רוצה להגיע לפני כניסת השבת להדליק נרות בבית של אימא שלי", אמרה לי האישה שהוצאנו מהכפר ביום שישי. השבת מחזירה אותנו לזיכרונות ילדות, לבית ההורים.

בראש השנה ניצבים כולנו לבחון את נהיגתנו-התנהגותנו בשנה החולפת (מתוך השנה המלאה – חצי שנת קורונה). שנת תש"ף מסתיימת בהרגשה שלצערנו לא הגשמנו את ההבטחה לשפר

אשתף אתכם בסיפור מלמד שקרה לי בערב ראש השנה בדיוק לפני שנה. לפני כמה שנים הפנו אליי אדם שהיה במצב כלכלי ואישי קשה מאוד. בשלב

נכנסתי לכיתה וחשבתי איך אני מוריד לתלמידים שלי את התובנה שבעוד כמה ימים הם הולכים לעמוד למשפט ואיך אפשר להטמיע בהם את הרעיון שראש השנה,

השיח הממשלתי ובעקבותיו השיח התקשורתי-ציבורי דן בכל האפשרויות של סגר לאוכלוסייה: סגר נושם, עוצר מלא, עוצר לילי ושאר סגרים למיניהם. ומייד עולה הזעקה של חלק