לעיתים ניתנת לנו הבמה לבוא ולומר משהו למישהו. לפעמים אנחנו רוצים לומר משהו לעולם, ולא מצליחים. יש לנו במה בכל יום. במה משפחתית, במה מול

בתקופה הזאת בדיוק התגלה לי משהו חשוב ביותר בחיי: שהשכל שלנו מוביל אותנו, והלב כבר יעבוד בהמשך.  זו תקופה שבה בחרתי בחירה גורלית ומשמעותית בעבורי:

כל אחד ומקומו, כל אחד ועולמו, כל אחד נולד עם חבילה מלאה וטובה.  "זה היה יכול להיות שלי", "אם הייתי ככה אולי הייתי היום במקום

אני מניחה מולי את התיק של הקיץ ומכינה בו את כל מה שנדרש לקיץ הזה: קרם הגנה מכל קרינה, בגדי ים של הילדים, צעצועים, בגדים,

הספירה לאחור החלה כבר בפסח. כולנו ציפינו וחיכינו לרגע הזה: לחופש הגדול! המורים צמאים לחופש, התלמידים מתכננים תוכניות לחופש, וההורים מתכננים לברוח החופש הוא כמו

"אתה לא מבין כלום", "זה לא נכון", "אתה טועה", "אני צודקת", "הדרך הזאת שגויה", "למה עשית ככה? זה אסור", ועוד משפטים ועוד מילים ועוד תוספות

"מתי אלמד לבחור נכון, להאמין, לראות שטוב, בלי להביט שוב לאחור". יש כל מיני צמתים בחיים שלנו שאנחנו מוכרחים לבחור ולהחליט אם משהו נכון או

 כל השערים נפתחים בפנינו, וכל שער משקף לנו מה יש בו, מה הספירה שאנו סופרים ואיזה אור מתגלה לנו באותו יום. בכל יום אור חדש

כמה אהבה יש לי אלייך, לריח, לאוויר הנעים והצח, לשילוב ולהשתלבות, לגיווני הצבעים שיש בכל פעם שאני מגיעה. להיכנס לרחבה הגדולה בצעדים קטנים ובטוחים המתקרבים

הריחות, הטעמים, השולחן הערוך, כוסיות היין, והמשפחה בתכנונים: מה עושים? לאן הולכים? פשוט יוצאים. פשוט מחליטים! היום הולכים לטייל אבא, אימא ואתם! גם הדודים והנכדים,