יש משהו פלאי בהשתדלותו המרובה של אברהם אבינו לחיפוש מקום ראוי לקבורת אשתו, שרה אמנו. עשרים פסוקים הקדישה התורה לקבורת שרה וקנית המערה. מדוע? כמובן,
אברהם אבינו, ראש המאמינים, אשר הגיע לאמונה באלוקים מעצמו, הגיע למסקנה שיש בורא לעולם, 'אפשר תאמר בירה זו ללא מנהיג?' אברהם אבינו שואל סדרת שאלות
פעמים רבות בפרשתנו מתגלה לנו אברהם בפועל ה.ל.ך: 'לֶךְ לְךָ', 'וַיֵּלֶךְ אַבְרָם', 'וַיִּסַּע אַבְרָם הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ הַנֶּגְבָּה', 'קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ', 'הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים', מה
כבר בתחילתה של התורה מתברר שיש מטרה ויעד לבריאת העולם. מטרה ותכלית שקדמו לעולם ועבורן נברא העולם. שהרי לא יתכן שאלוקים יברא יצירה מופלאה, מורכבת
לפני שנתיים נוסף לנו עוד יום לימים הנוראים, יום שמחת תורה. ומאז מהרהרים אנו מצד אחד בהסתר הפנים, ומצד אחד בניסים הגלויים. כשאנו חושבים על
בעוד ימים ספורים נכנס בעז"ה ליום הגדול, יום-הכיפורים, כשמו של היום, כן הוא. יום כפרה, כמו שנאמר: 'כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל
ראש השנה הוא תקווה חדשה, תקווה לשנה טובה ומתוקה. אנו אוכלים 'סימנים' שמרמזים לדברים חיוביים וטובים שאנו שואפים ומקווים שיהיו לנו. אוכלים רימון כדי שירבו
העולם מתחלק לשניים: אלה שבטוחים שמגיע להם הכל ותמיד יתלוננו שאין להם יותר, ואלה שחושבים שלא מגיע להם כלום ותמיד יודו על מה שקיבלו ועל
בפרשתנו אנו מצווים לשמור על קדושת המחנה. 'כִּֽי–תֵצֵא מַחֲנה עַל–אֹיְבֶיךָ וְנִשְׁמַרְתָּ מִכֹּל דָּבָר רָֽע… וְהָיָה מַחֲניךָ קָדוֹשׁ וְלֹֽא–יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר וְשָׁב מֵאַחֲרֶֽיךָ' הציווי כולל
בסוף פרשתנו אנו נפגשים עם פרשיה תמוהה, פרשת עגלה ערופה. אם נמצא בכביש ראשי בין ערים שונות חלל אשר אין אנו יודעים מי רצח אותו,