כבר כמעט ארבעים יום שהפיוט בסליחות 'בן אדם מה לך נרדם קום קרא בתחנונים… עמוד כגבר והתגבר על חטאים…' מהדהד באזני, מה כל כך קשה

פרשתנו פותחת במילה החריגה 'נצבים': 'אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם'. מה משמעות המילה? הרמב"ן באר את המילה 'נצבים' לא רק כמילה נרדפת למילה 'עומדים' אלא במשמעות של

כמה פעמים ביום אנו חווים את החוויה המפוקפקת של ׳כפיות טובה'? התאמצנו כל כך לעשות טוב לחבר, הזענו, יצאנו מגדרנו בכדי למלא את רצון בן

מאז בריאתו של האדם הראשון התחבטה האנושות מה היא חידת החיים שהעולם נברא למענה ומה מטרת חיינו בעולם? ננסה לחשוב על מילה נרדפת ל'חיים'. בפגישותיי

באופן כללי אנו חייבים לציית למערכת המשפט בכדי שלא כל אחד יעשה דין לעצמו ואז כל המערכת המשפטית תתמוטט. התורה בפרשתנו כותבת ציווי כללי שמחייב

עולמנו מורכב מהנאות קטנות וגדולות, הנאה מקריאת ספר טוב, בעשיית מעשה טוב, בקבלת מחמאה או הערכה על מעשינו. מאידך ישנם גם הנאות ‘גשמיות’ כגון אכילה,

מעמד מתן תורה בצאת בני ישראל ממצרים היה מעמד שנתן תוכן וכיוון לעולם ובמיוחד לעם ישראל, מעמד אשר חולל מהפך עולמי, בלתי הפיך וקיים לנצח.

קריאתו של משה רבנו בפרשתנו: ‘אֵיכָה אֶשָּׂא לְבַדִּי טָרְחֲכֶם וּמַשַּׂאֲכֶם וְרִיבְכֶם’, מכינה אותנו לקראת דבריו של הנביא ירמיהו במגילת איכה [ב, א]: ‘אֵיכָה יָעִיב בְּאַפּוֹ

ארבעים שנה עם ישראל הולך במדבר לקראת כניסתו לארץ ישראל. עם שעבר את הגלות והשעבוד במצרים, את קשיי המדבר, את חטא העגל ושבירת הלוחות, את

עולמנו מחולק לשתי רשויות עיקריות: החיים "בבית" והחיים "בדרך". הבית בדרך כלל מקנה לנו עוגן, שקט ובטחון. בדרך אנו מרגישים חוסר בטחון וחוסר נוחות. מדוע?