1. כתב לי הרב אברהם וסרמן, רב בית כנסת ‘גבורות מרדכי’ בגבעתיים, שחקר את החזון של הרב קוק ביחס לתנועת דגל ירושלים (מחקרו התפרסם כספר

סיפר לנו הרב הדרי, שהוא זוכר איך הוא עולה מתל-אביב לירושלים כילד, מגיע לכותל עייף מהמסע, ושם הוא יושב על הארץ. זה לא היה תשעה

סיפר לי הרב ישעיהו הדרי, ראש ישיבת הכותל: אמר לי הרב אושפיזאי הזקן, הרב של רמת גן, שהיה תלמיד בישיבת ‘מרכז הרב’ בזמן מאורעות תרפ״ט,

פרופ’ שאול ליברמן אמר פעם שבתלמוד הכול רציני, אין הומור, מלבד אמירה אחת: “תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם…״. דומני שגם את זה הוא אמר בהומור,

באזורנו כונה חודש ספטמבר 1970 “ספטמבר השחור”, אבל בישיבות בעולם כולו הוא היה חודש אלול תש”ל, שבתפילותיו היתה אווירת “אלול” קיצונית במיוחד: על מטוס שנחטף

סיפר לי הרב שילוני: למדתי בישיבת ‘קול תורה’ בירושלים, כאשר הייתה בשכונת רחביה, בסמיכות לבית הרב הראשי לישראל יצחק הרצוג. בביתו התקיימו תפילות מדי יום

זוהי תעלומה. מקובל לטעון שדרכו הלמדנית הייתה שמרנית מאד, בסגנון הנצי”ב מוולוז’ין, ולא בדרך הלמדנות הישיבתית. לענ”ד זה נכון רק לגבי השפה, הסגנון, אבל לא

מהרב שאר ישוב כהן זצ”ל, רבה של חיפה, שמעתי על החיבה והסבלנות שהביע כלפיו הרב קוק בילדותו, מלבד בפעם אחת, שנחרטה בזכרונו לכל ימיו. בדיעבד

יש מאאתיים הגדרות למיהו ירושלמי באמת, אבל בביתנו יש הגדרה אחת ברורה… שוחחתי השבוע עם תלמיד חכם נסתר, ממשפחת הצדיק הירושלמי ר’ אריה לוין זצ”ל.

פעם ערכתי הופעה-הרצאה על שירים מולחנים של הרב קוק במושבה “זכרון יעקב”, בג’ אלול (יום פטירתו). באו גם מבוגרים מזקני המושבה. שאלתי אותם: מה לרב