אין מחנך שלא מכיר את התחושה של אובדן שליטה: אתה מחכה לשקט, תלמידים ממשיכים לדבר, פתיל הסבלנות שלך נשרף, ובסוף אתה מגיע לפיצוץ. כולנו מנסים

כל מחנך מכיר את החוויה הבאה:יוצאים עם כל הכיתה ל’על האש’ או כל טיול אחר כאשר בסוף צריכים לאסוף את כל הזבל. בדרך כלל ברגעים

נזכרתי איך שפעם אחת נכנסתי לשיעור בבית ספר ולנגד עיניי הלכה והתפתחה התנפלות המונית על אחד התלמידים, וככל שגברה ההתרסה כלפיו, כך הוא הלך והצטנף

השבוע התארס בן של חבר שלי, רב קהילה, שלא אשכח שאיך שהגעתי אליו פעם לביקור ראיתי את הבן יוצא מהחדר שלו וכמעט חטפתי התקף לב:

אי אפשר לפתוח את המדור בלי להזכיר את אחד מהמסרים שהשאיר אחריו הרב שטיינזץ זצ"ל. שמעתי לאחרונה שהרב שטיינזלץ זצ"ל נולד בכלל בבית חילוני וחזר בתשובה בהיותו

מה עושים כשהילד המתבגר אומר: "אבא, לא בא לי להתפלל יותר‬"?זו הייתה שיחה כנה רוויה בכאב ובתסכול עמוק: מה בדיוק אמורים לעשות הורים שבליל שבת

ישבתי באוטובוס ושמעתי במקרה במושב שלפניי שתי נשים מדברות על בחור שמשום מה תיאורו נשמע לי מוכר. ואז אחת אומרת לשנייה: "אמרתי לה שזו הצעה

המחנך שלנו נראה כמו צל של עצמו, ורגע לפני שפתחנו את הספרים אמר לנו שהיום, במחילה, אין לו ראש ללמד אותנו שום דבר, ואם רק

סיימתי ארוחה במתחם התחנה בירושלים. שירות אדיב למופת, נקי. אין מילים. ואז פגשתי שם חבר שלי מהישיבה התיכונית. טיפוס די כושל שהצליח להביא לידי תמימות

אני נוסע באוטובוס ושומע דו-שיח בין אבא למתבגר שלו:אבא: "אז איך היה בבית הספר?"מתבגר: "סבבה".אבא: "היה משהו מיוחד?"מתבגר: "לא".אבא: "איך הולך לך בלימודים?"מתבגר: "בסדר". אבא: