גליון 511

תוצאות החיפוש

עץ צבעוני עם שורשים

טבע ירוק, שמיים כחולים וצעקה מדויקת

הסתכלתי לאופק וסוף סוף נשמתי אויר מלוא הריאות. לקח הרבה זמן להגיע לפה, אבל העצים הירוקים והשמיים הכחולים והקור הנעים הזה היו בהחלט שווים את

אישה באויר תופסת שעונים עם כנפיים

להקשיב ל׳אני׳ של ההווה

אלו שמכירים אותי יודעים שאני לא מאלו שאם יש משהו לעשות היום, הם דוחים אותו למחרתיים. הם גם יודעים שאני לא מאלו שאם יש משהו

פרפר שנוגע לא נוגע

ישבתי מולה ואמרתי את המשפט שפתאום קפץ לי לראש. אין לי מושג איך הגענו לנושא הזה או מה היה הטריגר שהוביל ליצירת אותה המחשבה, אבל

בחורה על רקע טלפון

בן אנוש שותק

ואז הסתכלתי פתאום בפלאפון וגיליתי שבזמן שעבר התווספו הודעות. מוזר, חשבתי לעצמי, איך לא שמתי לב אליהן קודם?מבט קצר ומהיר בהגדרות פתר את התעלומה: הפלאפון

ציור של ציפור עם כנפיים בסגנון יפני

המלאכיות של הקב"ה

גברים, אתם יכולים לעבור לאחד העמודים האחרים בעיתון, הטור הזה לא בשבילכם.נשים – ברוכות הבאות. תתרווחו על מושבכן ותקדישו את הזמן רגע לנשום. רגע לעצמכן.

אבא עובד במחשב וילדים קופצים על הספה

תורת המשחקים

״את אוהבת את החיים?״, שאלתי חברה טובה מאד באופן מפתיע מאד.היא נעצרה לרגע משטף דיבורה והביטה בי.״אני אוהבת את המשפחה שלי, ואת העבודה ו…״״את אוהבת

ילדה הולכת כמו בחלום

בסופר של החיים

ואז ההבנה הכתה בי.יש הכל.יש הכל.שמעתם?יש הכל.— לפני כמה זמן הייתי בסופר חדש. לא, זה לא מאורע כל כך מרגש, אני יודעת. סופר הוא סופר

צל של ילדה קופצת עם מטריה

מחבואים או תופסת

״את גרה בירושלים?״ אני מחייכת. ״לא״. וזה קטע. קטע שחוזר על עצמו שוב ושוב ושוב. מאז שיצאתי לחיים בוגרים ועצמאיים, שהתחלתי את דרכי שלי בעולם,

רחוב בירושלים

הקסם שבאויר

״את גרה בירושלים?״ אני מחייכת. ״לא״. וזה קטע. קטע שחוזר על עצמו שוב ושוב ושוב. מאז שיצאתי לחיים בוגרים ועצמאיים, שהתחלתי את דרכי שלי בעולם,

משחק הקלפים הגדול

אני מנסה להבין עם עצמי מתי הרגשתי שאני כבר חלק לגמרי מאותו עולם. לאורך השנים שמתי לב שאני מתקדמת ומתקדמת לעברו, פעמים בריצה ופעמים בצעדים

גלילה למעלה