יש לי אחיין ששמו איתי שכטר, איתי משחק כדור רגל בליגת העל. איתי אדם מאמין ותמיד בשמחה. בשנת 2014 איתי החל לשחק בצרפת בקבוצת נאנט.

הייתי ילד קטן מתוך עשרה ילדים, אני זוכר ארוחות שבת עם אחיי ואחיותיי הנשואים. כל פעם שהיה מתחיל איזה ריב בין בני הזוג, שלפעמים כמו

בשבת האחרונה ציין חברי ושכני, מנחם שנדור, יום זיכרון לאימו הניה בת דוב ז”ל. הניה היקרה עברה את זוועות אושוויץ וזכתה להקים משפחה לתפארת בארץ

לפני כחודש טיילנו כמה חברים על שביל ישראל באזור הכרמל. בלילה ישנו ב”עין הוד” אצל מלאכית השביל יעל שמואלי. בערב הצטרף אלינו גם אחיה של

מכיוון שאנחנו מתקרבים לחג מתן תורה ואנו אחרי המכות הרבות שקיבלנו בעת האחרונה זקוקים יותר מכל לאהבה ולאחדות בתוך עמנו. אשתף אתכם בסיפור מדהים על

את הסיפור הבא סיפרה לי חברתי היקרה אסנת עוזרד שעסקה שנים רבות בניהול בית ספר בעיר “מודיעין” והיום היא מנטורית למנהלים צעירים במשרד החינוך:“לפני כמה

כשאנו במצוקה כלשהי אנו מתפללים לבורא עולם שהוא מלך העולם. אבל גם שמבקשים משהו מהמלך, מכתב המלצה ממישהו שמקורב אליו תמיד יכול לעזור. השבוע אנו

במיוחד בימים אלה שלפני יום הזיכרון ויום העצמאות, לאחר עוד מערכת בחירות אני רוצה להחזיר לכולנו את התקווה הגדולה בעם שלנו.בצוק איתן אני תפקדתי כסמח”ט

סאלח שינה דעתו בפסח, סאלח כבר היה מיואש. הוא היה משוכנע שלעולם ועד לא יצליחו הפלשתינים להתגבר על היהודים. הם לא יוכלו להגיע למדינה משלהם,

באזור שבו גרנו היתה משפחה שהחמירה מאוד מבחינה הלכתית. כמעט אין חומרה שיכולנו לחשוב עליה, שהם לא קבלו על עצמם. השיא היה כל שנה בהכנות