בארוע השיא של חנוכת המשכן ארע האסון הגדול של מות בני אהרון. ותגובת אהרון אביהם: 'וידום אהרון', מה רצתה התורה ללמדנו בדומיה זו? המפרשים הציעו
כאן הבן שואל על כותרת מאמרנו: 'והרי אנו כבר בארץ ישראל' וכן על המשך דברי בעל ההגדה 'השתא עבדי לשנה הבאה בני חורין' והרי אנו
דור המדבר נצטווה להקים משכן זמני. אבל בכניסה לארץ יש לבנות בית מקדש קבוע, מקום משכן לשכינה, מקום ההתגלות האלוקית ומרכז עבודת ה' לעם ישראל.
נתאר לעצמנו, עם הרבה דמיון יצירתי, שתשלומי מס הכנסה והביטוח הלאומי היו על בסיס התנדבותי, אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכווין לבו לטובת המדינה… לא
אין כמו פורים לשוב ולהתחבר ולהתכנס לתוך עצמנו. עיקר הפורים הוא קריאת המגילה. המילה 'מגילה' רומזת שיש בנו הכח להתגלות מחדש. איך? פשוט שמחים, שותים
פרשתנו פותחת בציווי אל בני ישראל להדליק את המנורה של המשכן אך התורה אינה בוחרת במילה 'להדליק' אלא במילה 'להעלות': 'ואתה תצוה ויקחו אליך שמן
מה המקום הקדוש ביותר בעולם? ארץ ישראל. ובתוכה? ירושלים. ובתוכה? בית המקדש. ובתוכו? קודש הקדשים. ארון הברית. האם סיימנו? מעל הארון היו הכרובים. מה זה
הפרשה מלמדת: "וְגֵר לֹא תוֹנֶה וְלֹא תִלְחָצֶנּוּ כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם: כָּל אַלְמָנָה וְיָתוֹם לֹא תְעַנּוּן… אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי אֶת הֶעָנִי עִמָּךְ
חידה א': מה היא המצווה הקלה ביותר שהיא גם המצווה הקשה ביותר? חידה ב': מה היא המצווה שכשאתה רוצה אתה לא יכול, וכשאתה יכול
פרשתנו עוסקת בנרגנות, ['קיטורים']. בלשון המקרא תלונות. התלונות על היציאה ממצרים, הגעגועים לאוכל במצרים… ועל טעם המים: 'וילכו שלשת ימים במדבר ולא מצאו מים. ויבאו
