
תנו לחלום בשקט
כמה התקשורת מושלת בנו הכותרות הכריזו על כך ששר הבטחון פיטר אלוף בשידור חי. ומיד נחלצו כל הפובלציסטים והוגי הדעות להביע את דעתם. איש איש

כמה התקשורת מושלת בנו הכותרות הכריזו על כך ששר הבטחון פיטר אלוף בשידור חי. ומיד נחלצו כל הפובלציסטים והוגי הדעות להביע את דעתם. איש איש

השריפה שהציתו הערבים בחוות גלעד, גילתה כוחות גדולים של אחדות בעם ישראל. קיבוצים חילוניים שלחו את עזרתם לטובת חוות גלעד. התקדמנו. אנחנו היום הרבה יותר

על הקינות ועל הציונות השבת של ימי האבל על החורבן, נושאת בתוכה חזון. אלפיים שנה התגעגע עם ישראל למקדש. ישב על הרצפה, בכה והתגעגע. כל

הממשלה היתה צריכה כבר ביום הראשון לכינונה להודיע שמהיום אין בג"ץ, וכל פסק בג"ץ יזרק לפח בלי להקרא. חבל שהיא נזכרה לעשות את זה בימיה

על התבונה המדינית בהסכם עם לבנון אפשר לכתוב הרבה דברים. אבל לא אעשה את זה כאן. כאן אני רוצה לדבר על הנושא מכוון אחר: המוטיבציה

נניח שמקימים קואליציה של ברית המשרתים. קואליציה שכולה תכלת. או חאקי. בנט לפיד ליברמן גולן ואולי לצורך העניין הם אפילו יסכימו לשבת עם ביבי –

על פניו, ההסכם שנחתם השבוע בין טראמפ לבין איראן הוא דבר רע מאד וגם תמוה מאד. ברור שאנחנו לא יודעים הכל. יכול להיות שלטראמפ

קֹרח בא אל משה בטענה צודקת מאין כמוה: הלא כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה'. מדוע לא יהיה שוויון? שואל קֹרח. מדוע יעבוד אהרן ולא

במדינה דמוקרטית יש חופש ביטוי, ולחופש הזה יש גבולות. לא תמיד הגבולות קבועים בחוק. בד"כ הגבולות הם עניין חברתי. בשיח הציבורי, בכל סוגיא יש שתי

בארץ מתחיל להיות מעניין. בעיקר את כותבי וקוראי הטורים. הקואליציה מתפרקת. הולכים לבחירות. בית המשפט משתולל. יש הרבה על מה לכתוב. אבל אנחנו בערב חג