לפני כמה שנים נסעתי עם משפחתי מראש צורים לחוף הים באשדוד. כשהגענו למחסום הל”ה שיורד מגוש עציון לכיוון השפלה, עצר אותנו המאבטח במחסום והתחיל לתחקר

מי שעוצר אותנו בחיים זה רק אנחנו. לאן שאנחנו מצביעים בחיים לשם אנחנו מגיעים. הבעיה שלרוב אנחנו לא מצביעים. ואם אנחנו כבר מצביעים אנחנו לא

אשתי ואני למדנו מושג מהזוהר הקדוש שנקרא “דרונא דמלכא” – מתנה מהמלך. כלומר, בורא עולם נותן לנו מתנות קטנות כל יום ואנחנו בוחרים לקחת אותם

תקופת החגים עברה עלינו, והשבת אנחנו שוב מתחילים מבראשית. הבעל שם טוב הקדוש הגדיר עקרון שנקרא תורת הבריאה המתמדת. מתורה זו אנו לומדים את עקרון

כבר עברנו את יום הכיפורים, ובכל זאת אינני יכול להתעלם מהסיפור הזה, שרלוונטי לכל השנה ולכל החיים כולם. ביום הכיפורים לפני 11 שנה החלטתי שאני

אשתף אתכם בסיפור מלמד שקרה לי בערב ראש השנה בדיוק לפני שנה. לפני כמה שנים הפנו אליי אדם שהיה במצב כלכלי ואישי קשה מאוד. בשלב

בימים אלו, שבהם אנחנו שוב חווים בלא מעט מחלוקות בעמנו, חשוב לי לשתף אתכם בסיפור חשוב ומאחד שקרה לאחותי הגדולה בשבת הזאת, שבת ניצבים, לפני

אני לא יודע מאיפה בא לי הרעיון. באחד הימים שלפני חג הפסח אמרתי לילדים שלי, שהיו אז קטנים, הגדולה הייתה בת 5 והבן שאחריה היה

התלבטתי מאוד אם לפרסם את הדברים האישיים האלו, אבל בסוף החלטתי שכן בגלל המסר החשוב שאני רוצה להעביר באמצעותם במיוחד בימים אלו, שבהם מתחילה שנת

כשחלה אבי ז"ל במחלת הסרטן הבנו שהוא רוצה שלא ייכנס עובד זר לביתו לטפל בו בתקופה הקשה של מחלתו אלא אנחנו ילדיו נטפל בו .מכיוון