01
אנחנו כולנו מאותו הכפר
בשבת פרשת שופטים, בה נאמר: ׳למען יאריך ימים על ממלכתו, הוא ובניו…׳, שילבנו את הזכות לכיבוד הורים יחד עם העונג להתארח בכפר מימון. במהלך השבת מצאתי את עצמי שוב ושוב מגלה מקבילות חיות בין – אברהם ברט, עליזה רעייתו, ומשפחתם החלוצה, לבין – אברהם אבינו ושרה אמנו. עלה בליבי גם שלא בכדי הבן הממשיך של אברהם ברט שמו יצחק…
אז קצת היסטוריה: אברהם ברט עזב את רומניה כניצול לאחר השואה, בהיותו ילד, וכך קיים עם הוריו את הציווי שנאמר לאברהם אבינו: ׳לך לך מארצך וממולדתך.. אל הארץ אשר אראך׳!. אברהם עולה חדש, בחר ליישב את הנגב.
יחד עם עליזה, רעייתו הטריה, אחרי שהתארגנו לגרעין של חברים חלוצים, עלו להתיישב בנקודה צחיחה בחולות הנגב על גדות נחל גרר. גם בכך הם זכו ללכת בדרכו של אברהם אבינו. זאת ועוד: השוהה בכפר מימון אינו יכול שלא להרגיש שהכנסת האורחים הנהוגה שם לא נופלת במאומה מהכנסת האורחים שהייתה נהוגה לדוגמא ולמופת באוהלם של אברהם אבינו ושרה אמנו.
כמו אברהם העברי שהלך נגד הזרם וניצב מעברו השני של תהום הריקנות, גם אברהם ברט לקח על עצמו להקים בכפר מימון קהילה תורנית ולקרב כל אדם בישראל לאהבת ה׳. בכל חודש אלול נוהג סבא אברהם לצאת מביתו עם שופרו, המתלווה אליו בכל נסיעותיו הרבות. סבא מדלג במסירות מבסיס לבסיס, מחניון לחניון, ומעמדת שמירה אחת לרעותה בעוטף עזה, ותוקע שם בשופר כדי לזכות את הלוחמים והלוחמות. סבא וסבתא שמחים על כל נכד/ה, חתן או נין המתמידים בלימוד התורה. הם גם מקפידים להצטרף לחגיגה בכותל כשאחד הנכדים או הנינים, ובקרוב גם החימשים, מתחיל להניח תפילין.
גרעין המייסדים של כפר מימון התארגן בכפר הרא״ה, בכפר פינס ובשדה יעקב, ומייד התגייס לנח״ל. הגרעין עלה לקרקע בחולות הנגב המערבי לפני כ-67 שנים, וייסד בכפר מימון (ע״ש הרב יהודה לייב מימון, מראשי וממייסדי התנועה הציונית) מושב עובדים חקלאי לתפארת עם קהילה ערכית-ציונית שהיא פורצת דרך בכל המובנים. חברי הגרעין לא נרתעו מהאתגרים הקשים ביותר שעמדו בדרכם. ללא משאבים וללא פרנסה קבועה, קיבלו על עצמם החלוצים ליישב דיונות צחיחות על גבול חבל עזה, עם מעט מים והרבה חזון ואמונה.
מדור הנפילים של מייסדי הכפר נותרו לצערי רק נציגים מעטים, אלו הם זקני/ות הכפר, החוגגגים 86, 90 או 100 שנות חלוציות.
הזקנים מביטים בגאווה על חמשה דורות של ממשיכי דרכם. בני תורה, משפטנים, רופאים, בעלי מלאכה, ממציאי פטנטים, הייטקיסטים, טייסים, אנשי קבע, רבנים ואפילו מספר קטן של חקלאים ממשיכים…
שכונות חדשות הוקמו וצעירים רבים מבקשים להצטרף לקהילה המופלאה.
שתי ישיבות יש בכפר. ישיבה תיכונית ותיקה, וישיבה גבוהה איכותית, חמה ומשגשגת, שהקים לפני כשנתיים רב הכפר, הרב מיכאל אדרעי שליט״א.
אז מי שרוצה ללמוד פרק בהכנסת אורחים ובאהבת התורה והארץ מוזמן לקפוץ לכפר מימון, להתבשם מניחוח השדות המלבלבים ולהידבק בקסם של אנשי אמונה, מפריחי השממה בעלי לב ענק וגבורה עילאה.
02
ראש חודש בחווה
מי שלא ראה שמחת תפילת ראש חודש אלול בחווה – לא חווה תפילה מימיו.
בחוות נוף אב״י הסמוכה ליישוב מגדלים הקסום שבמזרח השומרון, התקיים בר״ח אלול אירוע של ניגונים, ריקודים ותפילת הלל חגיגית ברוב עם. הארוע הופעל ע״י מיזם ׳תורה בחווה׳ של קרן אביה, בשיתוף המחלקה לצעירי השומרון במועצה האזורית שומרון.
עם קרני השמש העולה התאספו במקום מאות אורחים. כשהגעתי לכביש הסלול המוביל מצומת מגדלים לחוות נוף אב״י הופתעתי למראה עיני. מול נוף בראשיתי הפונה לבקעה ולים המלח, נפרסו לאורך מאות מטרים נחילים ארוכים של מכוניות חונות משני צידי הכביש. המראה הזכיר לי את ההצלחות הגדולות של אירועי צעדת השומרון ואת ארועי ראשית ההתיישבות בסבסטיה. להשלמת התמונה חסרו לי רק פניו הקורנות של הרב חנן פורת. קולות השירה והריקודים בקעו למרחקים מבית הכנסת הדנדש של החווה. סביב בית הכנסת נפרסו רשתות הצללה שגוננו על קהל עצום ורב של נשים וגברים, כעדר העזים שגלשו מהר גלעד, עד לשולי דיר 150 הכבשים המרשים של החווה.
הודיה אילן, המתנדבת החרוצה של תורה בחווה, פרסה בידיים מיומנות את שלל העוגות, תוך שהיא דואגת גם לחיתוך פירות בעין טובה, אבטיחים של ארץ ישראל, ושתייה חמה/קרה בשפע רב. יאיר כהן וחבריו הפליאו להוביל את התפילה בחן רב, בהתלהבות מדבקת וניגוני שמחה ונשמה. נראה היה לי שבתוף, בגיטרה, בחליל ובמחול נגאלים 7000 דונם של רגבי אדמות מדינה שבארץ השמרון.
מייסדי החווה, ישראל רפפורט ומשפחתו, ומשפחת חדרי, יחד עם מתנדבים רבים, סייעו לאפשר את השמחה הענקית הזו בלב נחלת שבט אפרים.
התגלה לי כי לא בכדי ישראל רפפורט הוא חקלאי שורשי בכל נשמתו, הלא הוא בנם של החקלאים אורית וידידי הוותיק עירא רפפורט, שהוא אחד הכורמים הידועים והמיוחדים בבנימין, ממייסדי הישוב שילה. דודו של ישראל רפפורט הוא יהודה עציון ממייסדי עפרה, וגם הסבא והסבתא שלו, אברהם ויפה מינץ ז״ל, היו ממייסדי ההתיישבות ביו״ש, על שמם נקראת חוות ׳נוף אב״י׳.
הרב דוד טורנר, ראש ישיבת ׳נחלת בנימין – מלאכי השלום׳, נשא דברי חיזוק מרוממים והשמחה הרקיעה שחקים. בחוות נוף אב״י מתגוררות שתי משפחות חלוצות, רפפורט וחדרי, ומספר מתנדבים. בחווה כאמור דיר ענק, בית כנסת, מכון פילאטיס של רעייתו של ישראל, אולם משושה רב תכליתי, כרם ענבי יין משובחים ועוד. מדי שבת צועדים תושבים יקרים מהיישוב הסמוך מגדלים כדי להשלים מניין לתפילות המתקיימות בבית הכנסת היפה בחווה.
אין ספק שביקור בחווה ייתן לכם עוד סיבה להאמין שהמשיח כבר פה.
03
פרעות תרפ״ט
מאת: עתיה זר (בתו של הרב משה לוינגר זצ״ל, שגדלה בחברון, וכלתו של משה זר ז״ל, גואל האדמות הידוע בשומרון).
לפני כשבועיים חל יום הזיכרון למאורעות תרפ״ט.
בתור ילדה גדלתי על סיפורי הפרעות בחברון.
ככה זה כשאת גדלה בבית שיש בו שקעי מזוזות חצובים בקיר, כי הוא היה שייך ליהודים הרבה לפני תרפ״ט; ראיתי כיצד אברהם פרנקו המבוגר, אחד מראשי קהילת חברון שלפני הטבח, מגיע לבקר אצלנו בחברון, מעת לעת (כולו נרגש למראה היהודים החלוצים המיישבים שוב בחברון); לגדול כשמולך ׳ספר חברון׳ הנמצא תמיד בארון הספרים הביתי (בלי צנזורה, דומני שהפרק היחיד שקראתי בספר הזה, ולא פעם אחת, היה הפרק המתאר את הטבח); כשיום אחד, כשהקימו מוזיאון בחברון – אז עוד עם כניסה חופשית – הוקדש בו חדר זוועתי משהו, שסיפר על המאורעות, כולל תמונות מזעזעות ושברי מצבות עתיקות של יהודים, שנאספו ממרצפות של שבילי גינות ומגדרות האבן בבתים של ערבים.
כילדים היינו עושים הצגות על הטבח ועל חורבן הקהילה, מטיילים בקסבה בין בתים שיש בהם משקוף עם תבליטי מנורות המקדש, מגיני דוד, שקעי מזוזות – כולם עדות לחיים יהודיים שהיו ונגדעו.
גם שמות הבתים היו עדות לחיים יהודיים ולטבח: בית חסון, בית קסטל, ׳בית הרוקח׳ (עוד סיפור זוועה). מידי פעם היו מגיעים אנשים מבוגרים, ניצולים. זוכרת איש ממשפחת אבושדיד, את בתו של הרוקח, ואת שלמה סלונים, שתמונתו כפעוט ותחתיה הכיתוב ׳אוד מוצל מאש׳ הייתה בספר חברון. הוא היה בן שנתיים וניצל כי היה שכוב תחת גופות בני משפחתו.
מבין תמונות הטבח, התמונה הזו תמיד מטלטלת אותי. תמונתו של איש ברגע כואב של פרידה מהעיר, כשצרורות היהודים העוזבים את חברון עדיין פזורות סביב. רגע מזוקק של כאב וצער.
השלטון הבריטי החליט שהדרך הטובה ביותר להגן על יהודים היא שהם לא יהיו בחברון. כך הגיעה לקיצה התיישבות יהודית עתיקת יומין. ניסיונות לחזור שנים אחדות לאחר מכן לא עלו יפה, והישוב היהודי בחברון חרב כליל. כשהגיעו הירדנים הם התאמצו להעלים כמה שיותר את זכר החיים היהודיים. הם החריבו את רובו של הרובע היהודי והקימו עליו שוק ירקות מרכזי. את בית הכנסת ׳אברהם אבינו׳ שהיה ברובע היהודי הם החריבו כמעט עד היסוד, הקימו עליו שירותים ציבוריים ודיר עיזים.
תמונת העזיבה הזו נחרתה בי מאז ילדותי, והעצימה עבורי את משמעות חיינו בחברון.
כבר הבאתי בעבר את שירו של שלונסקי, ואני חשה ושוב שאין מתאים ממנו לתאר את התחושה:
עַל דַּעַת עֵינַי שֶׁרָאוּ אֶת הַשְּׁכוֹל,
וְעָמְסוּ זְעָקוֹת עַל לִבִּי הַשָּׁחוֹחַ.
עַל דַּעַת רַחְמַי שֶׁהוֹרוּנִי לִמְחֹל,
עַד בָּאוּ יָמִים שֶׁאָיְמוּ מִלִּסְלֹחַ.
נָדַרְתִּי הַנֵּדֶר: לִזְכֹּר אֶת הַכֹּל,
לִזְכֹּר – וְדָבָר לֹא לִשְׁכֹּחַ.
דָּבָר לֹא לִשְׁכֹּחַ – עַד דּוֹר עֲשִׂירִי,
עַד שֹׁךְ עֶלְבּוֹנַי עַד כֻּלָּם עַד כֻּלָּם.
עֲדֵי יכלּוּ כָּל שִׁבְטֵי מוּסָרִי,
קוֹנָם אִם לָרִיק יַעֲבֹר לֵיל הַזָּעַם.
קוֹנָם אִם לַבֹּקֶר אֶחְזֹר לְסוּרִי,
וּמְאוּם לֹא אֶלְמַד גַּם הַפָּעַם.
עד כאן לשונה המרגשת של עתיה זר. כמעט לא נגעתי – עם ישראל חי וקיים. וב״ה חברון חוזרת לחיים. (י.ג.)
***
שבת שלום של המשך מיגור חמאס, המשך חיסול משטר הגרעין באיראן ושלוחות הפרוקסי שלו בכל העולם כמו חיזבאללה, החות׳ים ועוד.
המשך מזור לגיבורינו, הלוחמים הפצועים, ונחמה למשפחות השכולות.■
לתגובות בעניין ליווי משפחות ופצועים
כיתבו ישירות למייל שלי –
manager@pisrael.com
