מי רוצה להיות קדוש? במציאות של חיינו זה אולי נראה קצת שאפתני, אך התורה דווקא מצוה אותנו להיות קדושים.
לא מדובר בקדושה במובן רוחניות מופשטת, עילאית ומנותקת מהמציאות, אלא הקפדה על ההלכות שישמרו על קדושתנו. וראשית לכל : ההקפדה על חוקי העריות בארץ ישראל. זאת הקדושה המבוקשת בציווי בפרשתנו, להיות קדושים היינו להיות 'פרושים מן העריות'. אם לא נהיה פרושים – נהיה טמאים, כמו שנאמר כנגד זה 'ותטמא הארץ ואפקוד עונה עליה ותקיא הארץ את יושביה' [יח, כה].
הרמב"ן שם מסביר: 'החמיר הכתוב בעריות, בעבור הארץ שתטמא בהן ותקיא הנפשות העושות'. ישנה ריאקציה בין חיי פריצות ועריות בארץ לבין כח החיים בארץ ישראל, למרות שהעריות אינן מצוות תלויות בארץ: 'והנה העריות חובת הגוף ואינן תלויות בארץ, אבל סוד הדבר… ארץ ישראל אמצעות הישוב היא נחלת ה' מיוחדת לשמו… והנה קידש העם היושב בארצו בקדושת העריות וברובי המצות להיותם לשמו… כי הבדיל אותנו מכל העמים… בתתו לנו את הארץ שיהיה הוא יתברך לנו לאלהים ונהיה מיוחדים לשמו…'
בארץ ישראל ההקפדה על חוקי העריות היא קריטית, כאן, בארמונו של מלך, במקום הייחוד בין ישראל לריבונו של עולם, לא תתכן השחתה ופריצות, הארץ חיה, מרגישה ונושמת קדושה ולא תוכל לסבול בגידה כזו לכן הארץ תקיא את עושי מעשה ארץ מצרים.
מדוע האזהרה מיוחדת דווקא על מעשה ארץ מצרים? כי מצרים היא הניגוד הגמור לישראל, קדושת ישראל עומדת כנגד טומאת מצרים. כחלק מהלידה וההכנה של עם ישראל בכור ההיתוך במצרים, נוצר עם ישראל כאומה עם חוקי טהרה וקדושה לתיקון העולם. זאת למדנו במצרים לקראת הכניסה לארץ הקדושה.
מעלתה של הארץ לא רק בקדושתה העצמית אלא היא הגורמת להוציא מאיתנו את הטוב, הטהור והקדוש שבנו לכל העולם. 'הארץ הזאת הנועדת להישרת כל העולם'. [כוזרי] ■
