הרב ד"ר יעקב דוד הרצוג היה משפטן, דיפלומט, מנכ"ל משרד ראש הממשלה אצל בן-גוריון, אשכול וגולדה, וממעצבי מדיניות החוץ של ישראל בעשרות שנותיה הראשונות. כשקיבל בהפתעה הזמנה לכהן כרבה הראשי של בריטניה, התלבט מאד היכן תהיה תרומתו גדולה יותר. לבסוף קיבל עליו את התפקיד הרבני, אך לבטיו נמשכו והוא חי במתח גדול. אחרי אירוע רפואי שעבר, רופאו המליץ לו לנוח, והוא נסע בחשאי לשווייץ ושהה בה כמחצית השנה, מתוכה כמה חודשים בגפו. הוא הסתיר את זהותו כדי להיות שם לבד. אבל איך חי יהודי לבדו בשבתות?
סיפר לי הרב אברהם אבא וינגורט, תלמידו הקרוב של בעל ה"שרידי אש":
'הרב הראשי יצחק הרצוג, היה בידידות גדולה עם סבי, הרב ירחמיאל אליהו בוצ'קו, ראש ישיבת מונטרה. כל אימת ששהה בשווייץ, והיה זה בדרך כלל לרגל פעילות ההצלה בימי השואה ולאחריה, התארח אצל סבא. הידידות הגדולה עברה במשפחה, וכששהה בנו הרב ד"ר יעקב הרצוג בשווייץ נהג להגיע לבית אמי ולהיות עמנו בכל שבת. גם אז הוא שמר על זהות בדויה והציג את עצמו בשם אדון בלומפילד. במהלך השבתות היו לי עמו שיחות רבות, והוא השיב על שאלות רבות של הנער המתבגר שהייתי אז. אני זוכר, למשל, שהתיאוריה של פסקל, על אמת מוחלטת והעדרה, ערערה אותי קצת, והוא ידע לבאר לי דברים בטוב טעם. ככלל, הוא היה בעל כשרון עצום ואישיות מורכבת. הייתה לו גישה מאד מיוחדת בהבנת ההיסטוריה היהודית.
כשהתארח אצלנו יעקב הרצוג, נהג הרב יחיאל יעקב וינברג, בעל שו"ת "שרידי אש", לעלות לביתנו במוצאי השבתות כדי להיפגש עמו. הם ניהלו שיחות ארוכות ומרתקות ביידיש, שאני זוכר חלק נכבד מהן.
פעם עלה בדבריהם סיפור תעודת הסמיכה לרבנות שקיבל הרבי מלובביץ' מהשרידי-אש, בהיותו סטודנט בברלין. הרב וינברג נתן לו, בשעת ערב, קונטרס עמוק שכתב בנושא פינוי עצמות מתים, קונטרס שלימים כתב עליו החזון-איש את הערותיו. בבוקר שלמחרת הוא שוחח איתו על הנושא, והרבי שלט בסוגיות ובכל החומר בצורה בלתי רגילה. זה היה מבחנו לקבלת הסמיכה. אגב, אחרי פטירת הרבי מלובביץ' מצאו במגירתו קונטרס הערות על קונטרס זה, והוציאוהו לאור. מצדו של הרצוג עלתה התפעלות רבה ממופתיו של הרבי, אבל הרב וינברג ה"מתנגד" לא יכול היה להשתתף בהתפעלות זו…
באחד המפגשים סיפר יעקב הרצוג זיכרונות מלימודו של ר' איסר זלמן מלצר, בעל "אבן האזל", ראש ישיבת עץ חיים וזקן ראשי הישיבות. [את הסמיכה לרבנות קיבל הרצוג מר' איסר זלמן. מ.ד.] זקנו הארוך של רא"ז שימש לו כאצבע מורה על השורה בספר…
[אגב, ממחקר מקיף ומעמיק של יצחק וזאנה מנצרים על הגותו של הרצוג, עולה גם קביעותו בלימוד תורה מעמיק אפילו בימים עמוסי פעילות מדינית חובקת עולם. נראה שהיה לו לימוד קבוע בחברותא עם ידידו מימי לימודיו בשיבת חברון, הרב בצלאל ז'ולטי, לימים רבה הראשי של ירושלים, והרב הדיין ברוך רקובר, בעל "ברכת אליהו" על ביאור הגר"א. זאת מלבד עדותו הכתובה של ר' איסר זלמן, בעל "אבן האזל", על הקביעות השבועית שלהם ללימוד, ומלבד העדויות שם על השתתפותו הקבועה במפגשי הלימוד של גדולי ירושלים בימי שישי בבית אביו הרב הראשי. מ.ד.]
הרב ויינברג סיפר ליעקב הרצוג: 'כששהיתי בגרמניה הייתה לי אפשרות להפגש עם פרנץ רוזנצוויג, אלא ש"מיינע נארישע ליטווישע גאוה (=הטפשות הליטאית של גאוותי) מנעה זאת ממני. וכשהתבגרתי ממנה, היה כבר מאוחר כי הוא היה משותק".[רוזנצוויג היה הוגה דעות סוער, בעל תשובה ובעל ייסורים. מ.ד.]'
ועוד סיפר הרב וינגורט על הרצוג: 'פעם הוא אמר לי שאנחנו צריכים לחיות בעולם כגר וכתושב כאחד, כלומר – גם בתוך ההיסטוריה וגם מחוץ להיסטוריה. גם להתערב וגם להיות ייחודי – "לבדד ישכון". הוא סיפר לי אז שהוא מנה בפני ראש הממשלה משה שרת שבעה נסים שקרו לעם ישראל בהיסטוריה. שניים מהם אני זוכר היום: 1. אנחנו האומה היחידה שמעולם לא הפסיקה להתגעגע לארץ שממנה גלתה, ואליה גם חזרה. 2. זו הארץ היחידה ששמרה אמונים לעמה, וכל אומה אחרת לא הצליחה ליישבה. אילו היה מתיישב בארץ עם אחר ולא הייתה קמה מדינת היהודים, ברור שגם בארץ הייתה קמה עוד מדינה ערבית, כיתר עשרים המדינות שלהם. הראיתי לו את הדברים ברמב"ן בקללות שבפרשת כי-תבוא, ושמח מאד שכיוון לדעתו הגדולה.
וסיפר שתגובת משה שרת הייתה: 'אילו הייתי יהודי מאמין הייתי מונה לך נס שמיני: מה שקרה בעולם בעקבות מלחמת העולם השנייה. עד הפצצה האטומית היה לאנשים בטחון כלשהו. מאז הכל התערער, הכל חשוף לפגיעה אנושה בלא שליטה ובלא יכולת לקדם פני הרעה. הייתי רואה את זה כעונש של ההשגחה הפרטית לבני האדם על השואה'. ע"כ דבריו'.
הוסיף הרב וינגורט על הכרת הטוב והידידות: 'מאוחר יותר, כשלמדתי בירושלים בישיבת מרכז הרב, פעמים רבות הייתה הישיבה כמרקחה כשכולם מחפשים את וינגורט שיגיע לטלפון, כי הרצוג על הקו. יעקב הרצוג היה כאילו ראש הממשלה [אע"פ שרשמית היה רק יועץ לראשי הממשלות, בציבור ידעו שהוא הרבה מעבר לכך]. הם היו מתקשרים להזמין אותי לסעודת שבת בביתם בירושלים. מביקורים אלה אני זוכר היטב גם הנהגתה האצילית של אמו הרבנית שרה הרצוג.'
עוד סיפר על הרב ד"ר יעקב הרצוג סיפור מופלא בעיני, שמלמד המון על סדרי העדיפויות בשלל עולמותיו: 'קשריו עם גדולי ראשי הישיבות היו חזקים מאד, וכן עם הרבנים הראשיים, עם הנשיא, עם ראש הממשלה, עם השרים ורבי המדינה בכל התחומים. לקראת ברית המילה של בנו יחידו יצחק הרצוג יבלח"א (בן דודו של הנשיא הנוכחי) הוא התקשר לכל המכובדים הללו כדי להודיע להם על פרטי הברית ולבקש בכל לשון של בקשה ש…לא יבואו. מדוע? "אם כבודו יגיע, ראוי שאכבדו בסנדקאות, ואני איני יכול לוותר על כך שהצדיק הירושלמי איש החסד רבי אריה לוין הוא יהיה הסנדק לבני…". אין צריך לומר שאף אחד מהם לא כיבד את בקשתו זו, וכולם הגיעו להשתתף בשמחת הברית.' ■
meirdorfman@gmail.com
