01
שבת חמימה ונעימה. למרות המתיחות, ולמרות רחש המטוסים החגים כל העת בשמי ירושלים, שמחתי לראות יהודים רבים הצועדים לכותל.
הרחבה הייתה מלאה למחצה. המניינים המוקדמים אוחדו למנין אחד. מנייני הותיקין גם הם הדלדלו מעט.
תפילות השבת בכותל קיבלו משנה תוקף. רוב המתפללים היו מבוגרים. רבים מהם הגיעו מצויידים ברשימות החיילים שגויסו במשפחתם. הייתה תחושה מיוחדת באוויר. הרי כל הלבבות, כל הדמעות וכל התפילות של עם ישראל, מהארץ ומהעולם מופנות בימים אלו, ביתר שאת, אל אחר כותלנו.
02
לכבוד חתונת ביתנו היקרה שירה רחל, עם החתן המתוק, משה צבי ברטפלד, כיבדו אותי בעלייה מרגשת לתורה.
פסוקי הפרשה המצמררים דיברו ברוח התקופה: 'וקראת שמו ישמעאל… והוא יהיה פרא אדם…' תוך כדי קריאת הפסוקים, מבשרי הרעה, הרב יעקב גולדשטיין, הי"ו, בעל הקורא שלנו, מחה שוב ושוב את פרץ דמעותיו.
איש מאנשי הכותל לא יכול היה לעצור את רגשי התסכול והזעם שעוררו בנו מחבלי דעאש. הנה אנו נפגשים כאן בכותל עם מעשיו השפלים של 'פרא האדם' המוסלמי הזה, המופיעים לראשונה בפרשת 'לך לך'.
שרה אמנו, ראתה ברוח הקודש את מעלליו המושחתים והשפלים של בן הגר. בהמשך הפרשה נרמזו תכונותיו הבזויות של 'בן השפחה' החייתי הזה – גזל, חמס ושפיכות דמים. התורה מזהירה אותנו שזו תהיה דרכו העקלקלה בכל הדורות.
בדור שלנו ישמעאל חבר להמן הפרסי. בכך הוא גילה את שותפות כוונותיו עם בן דמותו האגגי. לכן, עלינו להשמיד אותו יחד עם שותפיו, חבריו ושליחיו, כפי שמצווה אותנו התורה – 'זכור את אשר עשה לך עמלק"…
אסור לנו לחזור, חו"ח, על הטעות הנוראה שעשה שאול המלך. שאול ריחם על הנשים והטף של עמלק ועל כך נענש קשות והפסיד את הזכות למלוך על ישראל.
זהו רמז לכל המנהיגים שלנו – עליכם לקיים עכשיו – מחה את זכר עמלק מעל פני האדמה – בדרום, בצפון ובמזרח. וטובה שעה אחת קודם.
03
כל מי שמסנגר בשעת מלחמה על האוכלוסייה 'התמימה' בעזה ובלבנון, שלכאורה לא משתתפת בהתקפות הרצח, מתעלם מהעובדה שרוב הציבור הערבי תומך ומחזק את הפושעים.
נכון שחשוב לנו מאד 'איך נראה בעולם'. אך חשוב גם לזכור שאומות העולם, שמגנים אותנו, לא מזדרזים לגנות את מעשי הנבלה של הרוצחים והאנסים החמסיים. המגנים ומצקצקים בארץ ובעולם, הם, לטעמי, משתפי פעולה עם המחבלים ובעלי מוסר כפול ומעוות.
ואדגיש שוב – מי ש'מקיש בגג' של רוצחים – מרחם על אכזרים, מפספס פגיעה במחבלים ארורים וסופו שיתאכזר אל רחמנים וימנע ניצחון.
04
לערוך חופה וקידושין לשירה רחל, ביתנו היקרה, בעיצומה של מלחמת מצווה, היא חוויה מרגשת, שאי אפשר לתאר.
זכינו בחתן ובמחותנים מהיישוב 'עלי', אצילי נפש, שעוסקים בכל מאודם ובכל נפשם בלימוד ובהרבצת תורה מתוך יישוב הארץ.
היה קשה לנו מאד לצמצם את רשימת המוזמנים. את מי נשמיט? חברים? בני משפחה מורחבת? לקוחות? ספקים? מתנדבים? שותפים לדרך? הנוכחות הייתה מלאה ויותר. למרות המצב המתוח כל המוזמנים התייצבו כמעט כמו לצו 8. בני משפחה וחברים לקחו פסק זמן מהמלחמה בחזית וקפצו לקחת חלק בשמחה. חיש מהר התמלאו הכספות בנשקים מאופסנים במקום בהמחאות…
מסכי הלד הקרינו פסוקי מלחמה, ניצחון ונחמה. מדי הזית התערבבו עם החולצות הצחורות. המעגלים והמחולות היו כה עוצמתיים, עד שהיה חשש שגג האולם יפרח למרומים.
ברוח אחדות העם ושותפות הגורל גם המשפחות משני הצדים השתלבו והתחברו היטב בהרמוניה מופלאה. יד ביד יצאו במחול סוחף ומחבר – חיילים מיוזעי קרב עם בחורי ישיבה העמלים בתורה, קצינים, מפקדים, אנשי חסד, מחנכים, חרדים, חילונים, סרוגים, זקנים וטף.
'כפת הברזל' המוענקת לנו על ידי לומדי התורה, הורגשה היטב גם בשמחה שלנו. החיילים הודו לבחורי הישיבה בחיבוק חם ובריקוד של הוקרת טובה. החיילים והמפקדים ציינו בהתרגשות, שהם חשים כל העת, שזכות התורה מגינה בקרבות על עם ישראל ועל חייליו.
05
בשמחה המרוממת והמחזקת השתתפו גם חברים יקרים מ'העדה החרדית'. הם התרגשו מאד מעוצמת ההתלהבות של החיילים ובחורי הישיבה ולחשו על אזני ידיעה מפתיעה ומצמררת – האדמו"ר מסאטמר באמריקה, העביר השבוע לחסידיו בכל העולם, מסר שמכיר בחשיבותה ובמרכזיותה של מדינת ישראל. לא הייתי חולם שתגיע אמירה כזו ממחוזות סאטמר הידועים בחוסר ההזדהות ובביקורת שיש להם על מדינת ישראל.
וכך אמר האדמו"ר לחסידיו – 'אם מדינת ישראל תינזק, חו"ח, אפילו כמלא הנימה, לא יישאר חו"ח יהודי אחד בכל העולם'…
06
שירה, בהיותה תלמידה במדרשת הרובע ומדריכה גם באולפנת בהרן וגם באולפנת קריית ארבע, הוקפה במעגלים גדולים של חברות ותלמידות יקרות. עוצמת הריקודים של בנות החן לא נפלה מהעוצמות של מחולות בני החיל. המחיצה רעדה מכוח הכור האטומי המתפרץ ואיימה להישבר מהדף האנרגיות החיוביות. משני הצדדים.
התבשילים המדהימים שהכינו השפים של אולמי נוף ירושלים הוסיפו נדבח חשוב לשמחה המתפרצת. ניכר היה, שהצוות היהודי של הטבחים והמלצרים, שמככב באולם המיוחד הזה, מזדהה עם גודל השעה. גם מוטי מזרחי, מנהל האולם וגם הצוות שלו, הדגישו באוזננו שוב ושוב, שהם מבינים כמונו את גודל השעה.
הסכמנו מלב אל לב, שבניית חורבה מחורבות ירושלים היא צו השעה ותשובת המשקל כנגד מגמת האויב האכזר המבקש להרוס את בתינו.
07
תזמורת 'שיר חדש' הפליאה להרקיד להלהיב ולשמח. לפתע, בספונטניות אופיינית, זינק לבמה איש יקר וחבר אהוב – החזן והזמר החסידי, ישראל פרנס. ישראל אחז בידו של הזמר, בן משפחת החתן, עקיבא מרגליות וביקש ממנו להצטרף אליו לתפילה לשלום חיילי צה"ל. גם אני, הקטן, נקראתי להצטרף לתפילה עם פרנס המוכשר.
כשיצאו מפיו מילותיו המפורשות של הרב גורן, במנגינת הצלת חטופי אנטבה – 'מי שברך אבותינו… הוא יברך את חיילי צבא ההגנה לישראל'… עין לא נותרה יבשה. הקהל צבע על הבימה והצטרף כאיש אחד בכל ליבו ומאודו לתפילה הצלולה והרמה.
08
רבים נגשו אלי ואף כתבו לאחר השמחה שחשו שהיה זה מעמד רוחני מחזק ומעודד. מעמד שהוא כה נחוץ לחיזוק הרוח ולהעלאת המורל והאמונה. בימים אלו כשחיילנו מחרפים נפשם כדי להגן על העם והארץ, לכידות העורף הופכת משמעותית ומחייה נפשות.
עוצמת העם הזה מתגלה עכשיו בכל תפארתה.
אימהות רבות, חלקן מטופלות בילדים רכים ומתוקים, נותרו לבדן בעורף כדי להגן על הילדים הדואגים. בנות ישראל כולן, שרויות בתפילה ובאמירת ספרי תהילים, מתוך חשש אמיתי לשלומם ולהצלחתם של הבעלים, האחים, הבנים, הנכדים וכל החיילים שלנו ולכל החטופות והחטופים היקרים.
אמא מסייעת לביתה. סבתא מסייעת לנכדים ולנכדות. שכנה מבשלת לרעותה. אישה מכבסת לחיילי הפלוגה של בנה. משפחה פורסת שולחן עם ארוחת מלכים לגדוד של לוחמים. אנשי עסקים תורמים ציוד יקר לחיילים בחזית. מכללת אשקלון מעניקה מלגות נדיבות לסטודנטים שלה הנמצאים בחזית.
את גודל החסד העצום של העם הזה בוודאי לא ניתן להכיל בטור אחד. ואף לא ניתן לתארו בספר עב כרס.
09
כששימשתי בביתו של הרב צבי יהודה, הראה לי הרב מחברת שבה כתב את זכרונותיו. באחד הדפים מתאר הרב חלום שחלם בערב מלחמת ששת הימים. בחלומו מופיע אביו, הרב אברהם יצחק הכהן קוק, כשהוא לבוש כולו לבן, רכוב על סוס לבן בראש מחנה צבא ההגנה לישראל. לאחר כמה ימים פרצה המלחמה הקשה שבסופה שוחררה העיר העתיקה של ירושלים. שוחרר הר הבית, שוחררו הכותל, מערת המכפלה וקבר רחל. שוחרר קבר יוסף הצדיק.
לפני כמה ימים ראיתי את אחד מרבני הציונות הדתית חובש כיפה לבנה גדולה על ראשו. לפתע כמקיץ מתוך חלום נזכרתי בחזונו של הרב צבי יהודה. דמעות עלו בעיני. דמיינתי את אבות האומה, את רחל אמנו ואת כל ענקי הרוח של כל הדורות, רוכבים בראש המחנה, מובילים ומלווים את חיילנו, בע"ה, בבטחה לניצחון מוחץ על תהומות הרשע.
10
נאחל לכל כוחותינו האמיצים והגיבורים, בעלי אמונה ותושייה, שיצליחו להשלים במהרה את המשימה להכחיד את האויב המרושע בדרום ובצפון ללא נפגעים מצידנו.
נתפלל יחד לשלומם של החטופים ולהחזרתם הביתה לשלום.
נחזק איש את רעהו ובשעת קרב לא נחפש אשמים ולא נביע שום ביקורת ושום תלונות על איש, עד לאחר הניצחון הגדול.
שבת שלום של ישועות ונחמות, של ריבוי שמחות, של שחרור חטופים, של דיבוק חברים, של פתיחת דלתות ולבבות, של סיוע למשפחות ולחיילים, של ניצחונות, של מיגור הטרור מכל מושבותינו. של קיבוץ גלויות במהרה ובבטחה. שבת שבע ברכות של משה ושירה מתוך שמחה גדולה, ברכה ותעצומות נפש לכלל ולפרט. ■
לתגובות היכנסו לאתר 'גילוי דעת' www.giluydaat.co.il
