מועדי אייר מזמנים לנו את האפשרות להתבוננות בדבר ה' המופיע אלינו בדורות אלו של גאולה, כיום העצמאות כן יום ירושלים. כ"ח אייר תשכ"ז הוא יום שחרורה של ירושלים, עיר בירתנו, עיר הנצח. עיר הקודש והמקדש, אחרי 19 שנים שהעיר העתיקה, מקום המקדש והכותל המערבי לא היו בידנו, זכינו שישובו אלינו ללא תכנון מראש ואפילו בהפתעה. האווירה בארץ ערב מלחמת ששת הימים היתה אווירה קשה מאוד, צבאות האויב התארגנו למתקפה חריפה עלינו ואנו בכוחותינו הדלים לא ידענו כיצד להגן על עצמנו. והנה תוך ששה ימים, במאבק נועז ובסייעתא דשמיא גדולה שוחררה ירושלים ועוד חלקי ארץ כבירים וגדולים.
יום העצמאות ויום ירושלים הם כמו פסח וחג השבועות, מובילים אותנו מהשחרור המדיני-לאומי בפסח וביום העצמאות לשחרור הרוחני-תורני של חג השבועות ויום ירושלים.
גם היום, 59 שנה אחרי שירושלים חזרה לידינו, עוברים אנו מאבקים ואתגרים גם בתחום הלאומי וגם – ואולי במיוחד – בתחום הרוחני. דווקא מתוך מורכבות המאבקים מתגלה מרכזיות הקודש ומרכזיות קדושתם של ישראל.
משימת הרמת דגל ירושלים, דגל הקודש, במהלך גאולתנו תובעת מאתנו לאזור כוח ותבונה ולראות עין בעין בשוב ה' את שיבת ציון, להביט על המהפך בהחזרת שכינתו לציון בכ"ח באייר תשכ"ז ע"י גיבורי הכוח, חיילי צבא הגנה לישראל, בפקודת המשלח, ריבונו של עולם, מנחם ציון ובונה ירושלים.
אחרי אלפיים שנות גלות של ציפייה לירושלים, שנים שבהן נתרחקנו מארצנו וממקום מקדשנו, ממקור חיינו, שבנו לארצנו ולירושלים, חזרנו אליה לנצח. גילינו שוב בפועל את מקור חיינו.
בזמנים אלו כולנו מחויבים לעורר את נקודת הקודש והגבורה החבויה באומה, לפעול עם אל ולהקיץ נרדמים. אז נווכח, בעז"ה, לדעת שתפקידם של המאבקים והאתגרים לפעול לגילוי עומק החיבור הנצחי בין ישראל לנחלתו ולמקום קדשו, חיבור זה מתגלה בין בהכרה ובין בתת ההכרה. ישנו מקום עמוק בנשמת האומה, ציפור הנפש של האומה שכל נגיעה בו מעוררת את רוחו הגדולה, זוקפת את קומתו וקוראת לו: קום התנער, ישר-אל אתה, מחובר אתה לנצח, מחובר אתה לקדושת ירושלים, מחובר אתה למהלך הגדול של שיבת ציון. "הִתְעוֹרְרִי. הִתְעוֹרְרִי. כִּי בָא אוֹרֵךְ קוּמִי אוֹרִי. עוּרִי עוּרִי שִׁיר דַּבֵּרִי. כְּבוֹד ה' עָלַיִךְ נִגְלָה". ■
