01
ארץ ישראל, אוי, ארץ ישראל. כמה אהבה, כמה כאב. השבוע נרצחו שני יהודים מתוקים, כשניסו לסייע למטיילים יהודים שיצאו לטיול בשומרון.
הטיול הזה הוא חלק ממסורת רבת שנים של טיולים מאורגנים ביהודה ושומרון. את הטיולים האלה מארגנת קבוצת מטיילים ותיקה שקרויה על שם שני יהודים שנרצחו בדם קר, כשטיילו בארץ יהודה ביום שישי אחד: דוד ואחיקם הי"ד יצאו לטייל, צעירים וחזקים, חיילים בסיירות, עם מישהי נוספת ונשק ארוך. במהלך הטיול הם פגשו איש ערבי זקן, וצחקו בינם לבין עצמם שכמו בשיירת הל"ה, גם הזקן הזה הוא סך הכל משת"פ של מחבלים רוצחים. צחקו, ולא ידעו שזאת האמת. אותו מחבל זקן רץ להזעיק טנדר של מחבלים רצחניים, ולמרות שדוד ואחיקם נלחמו בגבורה מול המחבלים, הם נפלו בקרב, והארץ שלנו ספגה את דמם.
המחבלים, "שוטרים" של "הרשות הפלסטינית" ווידאו הריגה וגנבו את נשק הנרצחים.
לזכרם של דוד ואחיקם הוקם ארגון "טיולי דוד ואחיקם" – קבוצת מטיילים שמטיילים באהבה ביהודה ושומרון, בכל יום שישי. בטיולים האלה משתתפים כבר שנים אנשים מכל הארץ. המשפט שמלווה אותם הוא: "במקום בו יעבור המטייל היהודי שם יעבור הגבול היהודי".
ביום שישי האחרון, יצאו לקראתם מהכפר רוצחים שהתחילו לאיים, לזרוק אבנים ולקלל. התפתח פיגוע, הצבא הגיע וניסה להפריד, בלי לירות.
הגיעו אנשי כיתות הכוננות הישוביות, וגם בניהו מלט הי"ד רץ לסייע מחוות גלעד השכנה. רק שבוע לפני הוא סייע לשכניו בשריפה הגדולה והציל חיים, ותוך שבוע מצא את עצמו מוקפץ להציל שוב חיים, הפעם מול רוצחים ערביים מהכפר הסמוך. בניהו לא היסס, כמו אנשי כיתות הכוננות האחרים, וירד לשטח. אחד השייח'ים של הכפר, אדם בעל מעמד דתי מכובד, חטף את הנשק וריסס ביהודים.
השייח' הזה, כמו כל הרוצחים הערבים, לא מבדיל בין ימני לשמאלני, בין חייל לאזרח, בין מבוגר לילד, בין גבר לאישה. הוא ריסס ורצח שני יהודים ופצע עוד שלושה בגוף, ואולי עוד כמה בנפש.
מבחינת הרוצחים הערבים, כל יהודי בארץ הוא מתנחל והוא חי על אדמה ערבית. הם לא מבדילים בין מקום למקום בארץ, ולמעשה גם בחוץ לארץ. השנאה והרצח הם אותם שנאה ורצח. מבחינתם דין השומרון כדין תל אביב. מה שהמחבלים הסבירו היטב בטבח בשבעה באוקטובר לכל היהודים בעולם, יש יהודים בארץ שמתעקשים לא להבין. יהודים נרצחו כי הם יהודים, וכי הם יהודים שחיים בארץ ישראל, וכי הם יהודים שאוהבים את הארץ שלהם.
את בניהו הי"ד ואת אשתו אסתר אנחנו מכירים, מוקירים ואוהבים, ואני בטוחה שאילו יכולנו לשאול את בניהו, הוא היה אומר להמשיך לטייל בשומרון ובכל הארץ, להמשיך לבנות, להמשיך להילחם על כל שעל וגם לנקום את דמו.
02
במלחמה על הארץ הזאת ועל החיים, יש גם סיפורי ניסים שנגמרים בסעודת מצווה משובחת, כמו שיהודים אוהבים. במהלך הלחימה בעזה, חייל ראה שעוד רגע חבר שלו לנשק חוטף אש מחבלים. ברגע מהיר של החלטה הוא שולח רחפן ומחסל את המחבלים, לפני ששערה נופלת מראשו של החבר. ברגעי ההודיה, החבר מציע לחייל את אחותו כשידוך. החייל מסכים לנסות, והשידוך מסתיים בחתונה מרגשת, מלאת שמחה ועם ארוחה כיד המלך. כן ירבו רגעים שמחים בעם ישראל. ■
