הברכה המדוברת ביותר…
הרב שלמה יוסף זוין היה העורך הראשון של האנציקלופדיה התלמודית, פוסק גדול, חיבר ספרים חשובים של מחקר תורני, אב״ד רבני חב״ד בארץ ומראשי תנועת המזרחי [הוא חי לפני חלות איסור מורכב…]. סיפר לי ר׳ אהרון גליק: ׳הרב זוין סבר שמעיקר הדין ראוי לברך על ההלל ביום העצמאות, אבל הרבנות הראשית אז טרם תיקנה תקנה כזאת. מה הוא עשה? הוא היה הולך מביתו ברחוב יונה בשכונת גאולה בירושלים, כדי להתפלל ביום העצמאות בבית הכנסת של הרב מימון (״מוסד הרב קוק״). הרב מימון היה מברך על ההלל, והרב זוין הקשיב לברכתו, ענה אמן והמשיך באמירת ההלל. כך סיפר לי חבר שגדל בבית חרדי ולמד איתנו בישיבת מרכז הרב.׳
אגב, פעם אמר לנו ר׳ אריה בינה, ראש ישיבת ׳נתיב מאיר׳: ׳הלוואי שהייתם מדקדקים בכל ברכה, למשל בכל פעם שאתם אוכלים תפוח, כמו בברכה הזאת על ההלל׳.
המלצה לבחור ישיבה: תורה בלבד או גם השפעה ופעילות?
לחסידות סלונים היה קשר משמעותי עם עולם הלמדנות הליטאי שלפני השואה, על אף הבדלי דעות. סיפר לי מו״ר בעל ״נתיבי ישורון״ מסלונים, שאחת הביקורות שהיו לאדמו״רים כלפי הישיבות הליטאיות, ובפרט כלפי ישיבת מיר, הייתה על כך שהם מעודדים בחורים לא להתחתן בגיל צעיר. לפעמים התחתנו רק בגיל ארבעים, אחרי שמילאו כרסם בש״ס ופוסקים [לענ״ד, הסיבה הראשונית הייתה אחרת. בדור ההשכלה, בנות לא רצו להתחתן עם בחור ישיבה. בדיעבד עשו מזה ערך. כידוע, זה מאד השתנה היום. מ.ד.]. וסיפר: ׳פעם נפגשו האדמו״ר בעל ״בית אברהם״ מסלונים והמשגיח דישיבת מיר ר׳ ירוחם לייבוביץ׳, והתווכחו על תפקיד הבחורים היום. האדמו״ר טען שבחורי ישיבה צריכים לפעול בציבור הרחב, להשפיע, לחזק, ולא רק להסתגר בלימוד תורה. ר׳ ירוחם טען כנגדו שבחורי ישיבה צריכים רק ללמוד, והוכיח דבריו מהדין שבשולחן ערוך שלא מבטלים תינוקות של בית רבן אפילו לבניין בית המקדש. השיב על כך הרבי: אכן ראינו שכדי לבנות את בית המקדש לא מבטלים אותם מתורתם, אבל היכן מצינו שכשבית המקדש נשרף לא מבטלים אותם כדי להציל?׳.
״ממש גדול הדור״
סיפר לי הרב משה פישר, דיין בניו-יורק, תלמיד של בעל ה׳אגרות משה׳: ׳ארבעים שנה למדתי חושן משפט, והנה פעם הזדמנו לידי ספרי ׳לב המשפט׳ משיעורי רבי זלמן נחמיה גולדברג בהלכות עדות, וזה היה כאילו נפתחה לי מסכת חדשה שמעולם לא למדתי. בסימן אחרי סימן נתגלה לי עולם חדש. אחר כך הכרתי גם את ספרי ׳משפט ערוך׳ שלו, משנת נחמיה ועוד. זכיתי ללמוד אצל גדול הדור הקודם ר׳ משה פיינשטיין. לדעתי, ר׳ זלמן נחמיה היה ממש גדול הדור הזה. חבל שלא זכיתי לפוגשו פנים אל פנים. בביקורי האחרון בארץ ישראל, לפני כ-35 שנה, עוד היה עמנו חמיו הגרש״ז אויערבך זצ״ל, והחתן היה כנראה פחות ידוע׳.
מכתב מחיה
ועוד סיפר לי הרב פישר: ׳למדתי בחברותא עם אחד מתלמידי הרב חיים פינחס שיינברג, ראש ישיבת ׳תורה אור׳ וזקן ראשי הישיבות. הוא היה מגיע לניו יורק מדי שנה לדינר למען הישיבה שלו. באחת השנים בני עשה סיום מסכת קידושין. הוא היה בחור צעיר, בשנת הבר-מצוה שלו, ורציתי שיקבל ברכה מגדול בישראל. ביקשתי מהחברותא לתאם לנו פגישה אתו. הגעתי עם בני, ויצאתי מלא התפעלות מיחסו של הרב שיינברג לבחור בן 13. הוא שאל אותו כמה שאלות על המסכת, ואחר כך נתן לו מכתב ברכה מנוסח בצורה מאד יפה. כל השיח של עם הבחור היה באהבה רבה, וראיתי שהוא ממש מחיה אותו. מיותר לציין כמה השיחה הזאת חיברה אותו לעולם התורה׳.
שכח – יחזור או לא? יעלה ויבוא שוב?
והוסיף: ׳באחת השנים התנדבתי להסיע את הרב שיינברג חזרה ממפגש לצורך איסוף כספים. בתום הערב ירדנו במדרגות, וכשהגענו למטה הוא אמר פתאום שהוא שכח משהו ויצטרך לחזור. הוא התנצל על כך שהוא מעכב אותי. מה הוא שכח? -״שכחתי לגשת ולהגיד תודה לאשת-חיל שטרחה להכין את האוכל לאירוע״ הוא אמר. הוא כבר היה זקן, וחסתי על טרחתו לעלות שוב את כל המדרגות. אמרתי לו –״אני אקרא לה בטלפון, אבקש שתרד למטה אל הרב״. הוא התעקש: ״לא, זאת לא צורה. היא עבדה כמה ימים להכין את כל זה, ואני אקרא לה?? אני אעלה אליה!״.׳
שמחת ה…שכן
סיפר לי הרב מאיר אליאך: אחרי חתונתי, במשך רוב ימי ה״שבע ברכות״ חליתי, ואף שכבתי יום אחד בבית החולים. הורי התגוררו בשכונת ״שערי חסד״ בשכנות לר׳ שלמה זלמן אויערבך. בשבת הראשונה שהגעתי לבית הורי, אחרי התפילה פגשתי את הגרש״ז וכאילו הסרתי אבן מליבו: ״כמה שמחתי לראות אותך בריא!״, הוא אמר. התעניין במה חליתי, וסיכם בשאלה: ״אז כמו שזה הגיע ככה זה הלך?״
מה עושים מיד אחרי אירוסין?
הגאון הנסתר רבי אליעזר קוגל, ראש ישיבת שבות עמי, היה חתנו הראשון של רבי שמואל אהרון יודלביץ׳. ר׳ שמואל אהרון היה בוחן בישיבת עץ חיים ור״מ בנובהרדוק. גדל כיתום בביתו של ר׳ אריה לוין, ואחר נשא את בתו של ר׳ אריה. חתנו השני היה ראש ישיבת מיר רבי אריה פינקל. סיפר לי בנו של ר׳ אליעזר, יבלח״א הרב אברהם קוגל: ׳הסבא, ר׳ שמואל אהרון, מיד אחרי האירוסין של ר׳ אריה פינקל הסתגר בחדרו לזמן ארוך. אחר כך הסביר שהוא נכנס לחדר להודות ולהשתחוות לה׳, כפי שלמד מתגובת אליעזר עבד אברהם להסכמה לנישואי רבקה עם יצחק – ״ויקוד וישתחו לה׳…״. ככלל, הוא טען שמכל פסוק צריך ללמוד הנהגות. כשהייתי בחור, הייתי בא לעזור לו לפעמים. כשבאתי לעזור לו אחרי שהתחתנתי, הוא התחיל לשלם לי על עזרתי. אמרתי לו – ׳סבא, אני נכד, למה צריך לשלם לי?׳ הוא השיב בפסוק: ״הכי אחי אתה ועבדתני חינם?״ שאלתי: ׳-מלבן מביאים ראיה?׳ הוא אמר: ׳אם התורה כתבה את זה, היא רצתה שנלמד גם מזה׳. ׳ ■
meirdorfman@gmail.com
