שבת אביבית חמה ומחבקת של ה’ באייר. ליד הכותל המערבי תפילות לשלום המדינה ולשלום חיילי צה”ל מקבלות משמעות מיוחדת, דווקא ביום הזה ובמקום הזה. כאן ברחבת הכותל נשבעים הצנחנים אמונים למדינת ישראל ומצהירים שהם מוכנים למסור את נפשם כדי להגן עליה. מכאן הם שואבים את האמונה ואת הכוח להילחם במלחמת מצווה לשחרור ארצנו.
בימים אלה חל חודש הרמאדן. כמה לא מפתיע מנהג שכנינו המוסלמים שבזמן חג שקדוש להם לכאורה, אנו עדים יותר ויותר להתפרצויות של שנאה, אלימות ואנטישמיות תוקפנית ומסוכנת. מכים יהודים ורבנים בראש חוצות. ילד בן שש שהלך עם אביו לתפילה בבית אורות, חטף אתמול בגבו הקטן, בפיגוע טרור, בקבוק זכוכית מלא במיץ. ״אני לא מפחד מהם’’ כך הגיב הילד בן השש בגבורה, ״אמשיך לטייל עם אבא בכל מקום בירושלים.״
כה חשוב וחיוני להמשיך לטייל בכל מרחבי ארצנו המופלאה. במקומות שבהם מיעטו ישראלים לתייר ולטייל בשנה האחרונה, בגלל הקורונה, כמו בשער שכם או בהר הזיתים, נוצרו “ואקום” ונסיגה ביטחונית. בתוך ה”ואקום” הזה נכנסים פורעים ומחבלים שמגבירים את הטרור והוונדליזם ומחזירים לרחובות את שלטון הפחד.
לאחרונה מתגברת יותר ויותר הנטייה של בני דודנו לירות, להרוג ולחסל גם איש את רעהו. אבל זה רק מתוך הרגל ותחביב. הרי העמידה על ה”כבוד העצמי” ו”כבוד המשפחה” חשובה להם יותר מערך החיים עצמם.
יש אומרים שלא רק חודש הרמאדן הוא שמציף את השנאה והאלימות של ערביי האזור כלפי יהודים, אלא גם הרעיון להקים ממשלה הנשענת על קולותיהם של מחמוד עבאס וחבריו. לכאורה הצעה כזו הייתה צריכה לגרום לגלים של פיוס ואחווה. אך שוב אנו רואים שמי שמנהל את הרחוב הערבי הם הקיצונים צמאי הדם והבצע, שכל עניינם הוא לפגוע בנו ולסלק אותנו מנחלת אבותינו.
תארו לעצמכם שמישהו יצליח חו”ח לממש את הרעיון המסוכן של ״שתי מדינות״. תוך שעות אחדות המדינה החדשה ו”המפורזת” תיפול לשליטתם של אנשי החמאס והם יהפכו אותה מיד לעזה ב’ או ללבנון ג’.
יש איש אחד שהבין את העניין הזה ומסר את נפשו, כדי להתריע ולתת לנו כלים להתגונן ממציאות הרת אסון זו, כמו בר כוכבא. אני לא מתכוון לרב מאיר כהנא הי”ד. אני מתכוון ליהונתן פולארד הי”ו.
כמה מרגש לראות את גלי החיבה והוקרת הטובה שמורעפים על יהונתן פולארד ועל רעייתו בכל עת שפוגשים אותם אזרחים בעלי לב יהודי חם. בכותל המערבי, במסעדה בכיכר המוזיקה, בקבר יוסף, בשומרון, בחנות השכונתית בירושלים ובכל מקום.
פולארד נולד וחי בגלות ראה בעיניו את היחס האוהד של השלטונות באמריקה למוסלמים. אף על פי שישראל מעבירה לאמריקה מידע מודיעיני רב, רגיש, יקר וחשוב, אנו לא זוכים תמיד לאותו יחס מכבד ואוהד מצידם. מידע מודיעיני שחיוני לקיומנו, מוסתר תדיר מאתנו ונגנז במרתפי הפנטגון. פולארד נחשף לחומר המודיעיני החשוב לקיום המדינה שהוא כה אוהב ובהחלטה נועזת סיכן את חייו שוב ושוב כדי להעביר אותו למודיעין הישראלי ולהגן על מדינת ישראל.
למעלה משלושים שנה פולארד סבל בכלא לאחר שלכאורה הופקר על ידי מפעיליו.
מי שקורא את הראיונות איתו לא יכול להישאר אדיש להתנהלות תמוהה מאד של מקבלי החלטות שונים באותה תקופה, ולא אפרט. רובם כבר לא בין החיים, אך הם ידועים ומפורסמים לכולנו.
בכניסה לרחבת הכותל פגשתי את הרב שמואל אליהו שליט’’א. שמחנו איש אל רעהו כמוצאי שלל רב.
הזכרנו יחד את מסירותו הרבה של אביו, הראשון לציון הרב מרדכי אליהו זצ״ל לשחרורו של פולארד מהכלא הנורא באמריקה. הרב אליהו שמר על קשר עם פולארד, ביקר אצלו, חיזק ועודד אותו והביע בשם כולנו את ההוקרה של עם ישראל למעשי הגבורה שעשה.
מיד אחר כך פגשתי את הרב שמואל מורנו שליט’’א. הרב שמואל גר בעיר דוד ומתפלל תדיר בכותל. הלוחמים מבית משפחת מורנו הקדושים והטהורים המתים, זה שנהרג בקרב, הי’’ד, ואלו שחיים ולוחמים הי’’ו, ידועים בתעוזתם ובאמונתם המיוחדת. אסור לפרט את מעשי גבורתם אך הם ומעשיהם, להצלת האומה, מתנוססים כדוגמה וכמופת לכולנו. ממשיכי דרכו של בר כוכבא.
בימים אלה של ספירת העומר בואו ניקח מעט השראה מהגיבורים שלנו. לא רק מהגיבורים מדורם של רבי שמעון בר יוחאי, רבי עקיבא, בר כוכבא וחייליו אלא גם מאלה שפעלו ופועלים כאן בדורנו. בשום אופן אל לנו לחזור על הטעות “לא נהגו כבוד זה בזה”! כתשובת המשקל נאמץ לנו התנהגות של חיזוק הלכידות החברתית. נמעט במחלוקות ביננו. נראה בעין פקוחה את האיומים עלינו ואת האלימות הגלויה והסמויה נגדנו. הקרובה והרחוקה. נתאחד ונלחם להחזרת הכבוד וכוח ההרתעה של השוטרים שלנו ושל חיילי צה”ל.
והכי חשוב שלא נישאר חזקים רק במילים. צריך להתחזק באמונה, באחדות ובמעשים.
