גלגל החיים של המנהלת

המכתב הזה שקיבלתי השאיר אותי בלי מילים. הוא מתאר איך גם בעולם החינוך גלגל החיים חוזר ומעניק לנו מן החוויות שהענקנו לאחרים:
“בוקר טוב. מאחר שאני עדיין מנהלת פעילה החשיפה של שמי ופרטים מזהים נוספים יתאימו לי פחות, ואני גם לא בטוחה שכל ההורים יראו את החשיפה בזו בעין יפה. ובכל זאת, גם בעילום שם נראה לי שהסיפור שלי יוכל לעורר נקודה חשובה.
אני כבר ותיקה בתחום הניהול ומדברת איתך על מקרה שקרה לפני יותר מעשר שנים. היה לנו תלמיד בחטיבה שבא מבית מפורק ולא הצליח לסיים יום אחד בכיתה בלי להיכנס לעימותים כמעט עם כל מורה אפשרי.

בשלב מסוים כבר נמאס לי, ואחרי אין-ספור אזהרות החלטנו להוציא אותו מבית הספר עקב חוות דעת שהוא פשוט לא מתאים לכיתה רגילה ואי אפשר להטריף את כל המערכת זמן רב כל כך בגלל תלמיד אחד. עם כל הכבוד, יש לי עוד מאות תלמידים לנהל.
ערב לפני ההחלטה הסופית ואחרי הפגישות הראשונות התקשרה אליי אימא שלו והתחננה לבוא לפגישה אצלי. התזמון התאים לי פחות, ואף על פי שאני מקפידה מאוד להציב גבולות החלטתי בכל זאת שאם זה חשוב לה כל כך אעשה את המאמץ ואיפגש איתה.
בפגישה בסלון הבית שלנו היא לא הפסיקה לבכות ואמרה לי שגם ככה הילד שלה חווה ילדות קשה מאוד עם אבא אלים והיה עד לכמה פעמים שהוא הרביץ לה, והיא מתחננת. היא יודעת שהוא מורכב ובעייתי, אבל אסור לנו לוותר עליו, כי אם הוא ילך לרחוב, מבחינתו העתיד שלו הולך להיות גמור.
אף שכבר קיבלנו בהנהלה החלטה להוציא אותו מבית הספר שלנו הבטחתי לה שבכל זאת אשקול את העניין. למוחרת בבוקר, בהתייעצות נוספת עם צוות ההנהלה, הבנו שאין מה לעשות, ולמרות הכול הנער הזה לא יוכל להמשיך איתנו כי הוא מכביד על המערכת ומעסיק אותה יותר מדי. הודעתי לאימא שאני מצטערת, אבל הוא לא יוכל לחזור אלינו לשנת הלימודים הבאה.
אני זוכרת כמו אתמול שהיא בכתה לי בטלפון: 'את יודעת משהו? אני רק מאחלת לך למרות הכול שלא תעברי את הניסיון וההתמודדות שאני עוברת'.
כשקראתי לילד להיכנס לחדר שלי והודעתי לו שאני מצטערת אבל הוא יצטרך ללכת, הוא הסתכל בי במבט פגוע ואמר לי: 'את יודעת משהו, המנהלת? אני יודע שאני לא הכי ממושמע בעולם, אבל הרגשתי שמהרגע שהגעתי לכאן סימנתם אותי, ואף אחד לא באמת האמין בי בבית הספר הזה. אולי העולם בחוץ כן יאמין בי'. הכנות והכאב של הדברים שלו הפכו לי את הבטן. 

אחרי שלשמחתי הצלחתי לקבוע אצלו תור וסיפרתי לבת שלי בהתרגשות שהצלחתי, כבר הייתי עם רגל וחצי בחוץ כשהוא אמר לי בחיוך: 'המנהלת, בלי לראות את הנכד שלך אני כבר מאמין בו ומאמין שאוכל לעזור לו. אני מקווה שגם את מאמינה בתלמידים שלך.

מאז עברו כמה שנים טובות. הנכדים שלי גדלו, ואחד מהם, ילד מקסים, אובחן כסובל מהפרעת קשב קשה כולל בעיות רגשיות עד כדי כך שגם כיתה קטנה לא עזרה לו. הילדה שלי נשואה לטייס, ואחרי ייעוץ פסיכולוגי הבנו שהמעברים למקום אחר בכל שנתיים פוגעים בילד פגיעה קשה. הבת שלי הייתה חסרת אונים ולא ידעה מה לעשות ואיך להתמודד עם הבעיה עד כדי כך שבעלה שקל לעזוב את הצבא בגלל ההשלכות החמורות על הילד.
ניסינו את כל היועצים והעזרה, וכלום לא הצליח לגעת בילד. יום אחד שמענו על מטפל מדהים ויוצא דופן בכלבים שעושה ניסים ונפלאות עם ילדים, רק שיש לו רשימת המתנה ארוכה להחריד. בסופו של דבר הצלחתי דרך קשרים לקבוע איתו פגישה בלי שהבת שלי תדע כי לא רציתי לאכזב אותה אם הוא לא יהיה מוכן לקבל את הילד שלה.
איך שנכנסתי לחדר שלו הרגשתי חולשה והלכתי להתעלף: זה היה התלמיד שבהחלטה שלי הוצאנו מבית הספר. ידענו תמיד שיש לו חוש לבעלי חיים, והוא אהב תמיד את פינת החי בבית הספר, אבל לבושתי אני מודה שמעולם לא האמנתי שהוא יצליח ללמוד את הנושא ברצינות ולהפוך אותו למקצוע.
הוא הסתכל בי במבט של אפס כעס או נקמה, ונראה שבהתחלה לא זכר בכלל מי אני. לאט-לאט התחלתי להירגע, כי פתאום נכנסה לי מחשבה שאולי הוא באמת לא יזכור מי אני ונוכל בכל זאת לצאת מחוסר הנעימות הזו.
הוא דיבר איתי בחום והבטיח שיעזור במה שאוכל, ובסוף, אחרי שלשמחתי הצלחתי לקבוע אצלו תור וסיפרתי לבת שלי בהתרגשות שהצלחתי, כבר הייתי עם רגל וחצי בחוץ כשהוא אמר לי בחיוך: 'המנהלת, בלי לראות את הנכד שלך אני כבר מאמין בו ומאמין שאוכל לעזור לו. אני מקווה שגם את מאמינה בתלמידים שלך'. התאבנתי. לא ידעתי מה לענות לו. ואז הוא הציל אותי ואמר: 'אל תדאגי. אני לא כועס, ויש לך גם חיסיון, וזה יישאר בינינו'.
הוא היה מדהים עם הנכד שלי, והשעה איתו עשתה לו פלאים. היום הנכד כבר נכנס לכיתה רגילה, השלים הכול ומגלה את היכולות הגבוהות הטמונות בו. כמנהלת למדתי שאני יכולה ללמוד את השיעור החשוב ביותר בחיים שלי מתלמיד שבכלל החלטתי להוציא מבית הספר".