אם תכתבו בגוגל חיפוש את המילים ׳מסעדת דגים׳, תמצאו בעיקר מסעדות המציעות לכם פירות ים, שרימפסים וחסילונים לרוב. למצוא מסעדת דגים שמגיעה עם כשרות זו לא משימה פשוטה בכלל. יש לכך גם הסבר: במסעדת דגים כשרה הרכב המנות יהיה דל יותר, בהתחשב בכך שאין אפשרות לאכול את כל הדגה אשר בים. המחיר של הכשרות גם הוא מקשה. השבוע מצאנו, רעייתי ואני, את המקום שמצליח להתגבר על כל הקשיים, ולהביא לקהל יהודי שומר תורה ומצוות מסעדת דגים שמביאה איתה לא פחות מבשורה. ימה שמה, ובאנגלית: YAMA.
המסעדה ממוקמת בשכונת ההייטק של ירושלים, הר חוצבים. באזור תוכלו למצוא חנייה בקלות אם לא מדובר בשעות העבודה, אך גם בשעות הצהריים זה אפשרי. את עגלותיכם תוכלו להביא איתכם כיוון שמדובר במקום נגיש, וכדאי שתביאו איתכם גם את התיאבון. המקום מעוצב יפה; מפות לבנות על השולחנות שמתחלפות בין סועד לסועד, דלתות שמקושטות במשבצות בטוב טעם, שירותים נקיים ואסתטיים, ובר רחב ידיים הפרוש לאורך המסעדה.
שלל גדול של מנות מוצגות לפנינו בתפריט, וכולן על טהרת הדגים. כאשר אנחנו רואים כי אין ביכולתנו לבחור אנחנו נותנים לעומר, אחראי המשמרת הנחמד שלנו, לקחת את המושכות לידיו. בתוך מספר רגעים מגיע לשולחננו מגש סלטים, עם קוקטים של חציל במיונז, סחוג, עגבניות מרוסקות ועוד, לצד פרוסות לחם. מייד לאחר מכן זורמות אלינו המנות, מוגשות יפה ומגיעות בזריזות שלא תתואר: סלט חסה עם קוביות סלמון מטוגנות מצופות בפירורי לחם, קריספיות ומיהנות. סיגרים מטוגנים, עם קציצת דג בפנים, ושלושה רטבים ליד, שגורמים ללקק את האצבעות. המומלצת שלנו. המאכל האהוב והמוכר, סלמון כבוש, הידוע בכינויו האשכנזי: גרבלקס, שלא היה מזיק אם היה מגיע יחד עם פרוסת לחם וחמאה או עם גבינת שמנת, מה שלא קרה. מכל מקום, לא נשארנו רעבים. קבב דגים שמוגש על צלחת ארוכה עם קרם לימון בתחתיתו, המרוח כמשיכת מכחול, שטעים כמעט כמו שהוא יפה. ופרוסות דג המתובלות כשווארמה, מוגשות בתוך טורטיות ומגיעות בתוך המתקן שאתם מכירים ממוכרי השווארמה שעליו הם מניחים את המנה שלכם, הגשה ששומרת על אותנטיות וערבה לחיך.
למנה העיקרית אנחנו מקבלים את הניוקי ברוטב שמן זית, עגבניות מיובשות ובזיליקום. הוא היה מוצלח. זו בעצם המנה היחידה בתפריט שאיננה מורכבת מדג, פרט לסטייק אנטריקוט שתוכלו למצוא בתפריט – עבור מי שטובע ולא מוצא לו מה לאכול מבאי הים. הסטייק, אגב, הוא חיסרון של המקום. זו מנה שהיא רק עבור מי שלא שוחה בדגי הים, מה שככל הנראה לא מאוד מצוי בתוך מסעדת דגים, ובגינה המטבח בשרי ולא מספק קפה הפוך בסוף הארוחה או איזה קינוח חלבי, וחבל שכך. בנוסף לניוקי, אנחנו מקבלים על מצע של אורז בר גם פילה של דג שעוד לא עלה בחכתנו, ׳מוסר ים׳ שמו. טעמו מיוחד, ועושה רושם שהוא עשוי היטב. ליד שני אלה, אנחנו זוכים ליהנות גם מהטוב שיש למסעדת דגים להציע, ובגדול: דג דניס שלם צלוי היטב, שכולו הצגה.
במהלך הערב אנחנו מתרשמים מכמות הסועדים ששמעו על המסעדה, למרות שהיא חדשה. זוגות נשואים, משפחות, זוגות בדייט, ואפילו בודדים פוקדים את המקום ומקנים לו אווירה מלאה. בדיעבד מתברר שהמקום היה עד לא מזמן מסעדת סושי, ורק לאחר פסח התחלף. חלק מהאנשים הפוקדים את המקום ציפו לתפריט שהיה שם בעבר. לזכותם, רוב הסועדים נשארים למרות השינוי, ולא מתחרטים על כך. קבוצה אחת נתפסה בעדשתנו, שהתעצבנה נורא על שהמקום איננו יותר מסעדת סושי, ובחרה לנקוט בצעדים לא נעימים כלפי הצוות, שלא היסס, שמר על קור רוח, והגיב בחיוך למרות הכול. כפיים.
בקיצור: האוכל טעים, טהרת הדגים משאירה אותנו נקיים מלכלוך הידיים, ופתוחים לאכול חלבי, ומה טוב מזה. ■
