חינוך וחברה

"האם השב"כ יודע מה הוא אומר
או לא יודע מה הוא אומר?"

מעצרים המנהליים עלו שוב לכותרות בעקבות ההתפרעויות בחווארה שהגיעו בתגובה לרצח האחים הלל ויגל יניב הי״ד. בסוף השבוע שעבר חתם שר הביטחון יואב גלנט על צווי מעצר מנהליים לשני יהודים, אחד בעל משפחה והשני קטין.
בואו נעשה סדר: ביום חמישי האחרון בית המשפט המחוזי בירושלים קיבל את ערר ארגון חוננו, והורה על שחרורם בתנאים מגבילים של שמונה מתיישבים שנעצרו בחשד למעורבות בהתפרעויות בחווארה. ממש לאחר מכן חתם גלנט על מעצר מנהלי כנגד שני מתיישבים. הם נעצרו בצו המנהלי דקות לאחר ששופטת המחוזי בירושלים חנה מרים לומפ קבעה כי ישוחררו ממעצר.
ב-ynet פורסם בהמשך כי גורם ביטחוני בכיר הסביר שהשניים ״ביצעו ותכננו פעולות אלימות נגד כוחות הביטחון״. בנוסף, גורם ביטחוני אחר הסביר כי ״השניים הם ממחוללי הפוגרום במאורעות חווארה״.
אבל מהו בכלל מעצר מִנהלי? מדובר בהשמת אדם בתנאי כלא ללא משפט, וללא אישום. המעצר לא נועד לצורך חקירה או משפט ולא לצורך הגנה על העצור. לרוב, מעצר מנהלי נעשה מטעמי ביטחון, בטענה כי העצור עלול לסכן את ביטחון המדינה. מעצר מנהלי מוגדר בחוק בחלק מהמדינות הדמוקרטיות, אולם בדרך כלל לא נעשה בו שימוש.
בחוק הישראלי, המעצר המנהלי ינק בעבר את סמכותו מתוקף תקנות ההגנה (שעת חירום) משנת 1945 שתקפות מאז שלטון המנדט הבריטי בישראל. בשנת 1979 חוקק בישראל חוק סמכויות שעת חירום, אשר מאפשר מעצרים מנהליים רק בזמן מצב חירום לפי חוק-יסוד: הממשלה, אך מכיוון שמצב החירום לא בוטל מעולם, כך גם תוקפו של חוק זה לא פג מעולם והוא זה שמאפשר את המעצרים המנהליים.

 

הקריטריונים למעצרים מנהליים:

׆ לשר הביטחון סמכות לעצור אדם לתקופה של עד שישה חודשים אם קיימת סבירות שאותו אדם פוגע בביטחון המדינה.
׆ לשר הביטחון סמכות להאריך את צו המעצר המנהלי.
׆ לרמטכ״ל סמכות לעצור אדם ל-48 שעות.
׆ על מערכת האכיפה להביא את העצור למשפט תוך 48 שעות, אחרת ישוחרר העצור.
׆ דיון בהליכי המעצר בבית המשפט יהיו בדלתיים סגורות.
׆ ניתן לערער על המעצר בפני בית המשפט העליון.
׆ לשופט מחוזי ישנה סמכות לבטל את הצו אם הוכח שהמעצר לא היה מטעמים ביטחוניים.
׆ סמכויות שר הביטחון לפי חוק זה אינן ניתנות להאצלה.
׆ שר המשפטים ממונה על ביצוע החוק.
ישנם הבדלים בין מעצר מנהלי בשטחי מדינת ישראל לבין מעצר שכזה ביהודה ושומרון. בשטחי ישראל יכול רק שר הביטחון להוציא צו מעצר מנהלי, והעציר חייב להיות מובא בפני נשיא בית משפט מחוזי תוך 48 שעות ממועד מעצרו, וכן תוך שלושה חודשים ממועד הדיון האחרון על נשיא בית המשפט המחוזי לדון מחדש במעצר. כמו כן רשאי העציר לערער על המעצר לבית המשפט העליון.
ביהודה ושומרון, יכול כל מפקד אזור וכן כל מפקד צבאי שהוסמך לכך על ידי מפקד אזור, להוציא צו מעצר מנהלי. תוך שמונה ימים ממועד ביצוע המעצר המנהלי צריכה להיערך ביקורת שיפוטית על ידי שופט של בית משפט צבאי, בכל צו חדש שמוצא על הצו הקודם על שופט צבאי לדון מחדש במעצר. העציר רשאי לערער על החלטת השופט בביקורת השיפוטית בפני שופט של בית המשפט הצבאי לערעורים. החלטת בית המשפט הצבאי לערעורים בעניין זה כפופה לביקורת בג״צ.
על פי נתונים שפורסמו באתר ״הארץ״, מספר העצירים המנהליים המוחזקים בכלא הישראלי עמד באוגוסט 2022 על 723, כאשר 11 הם ערבים אזרחי או תושבי ישראל והיתר ערבים פלשתינים. אליהם ניתן להוסיף את שלושה יהודים: אברהם ירד שצו המעצר שלו, שהוארך בעבר, צפוי להסתיים בעזרת השם בתחילת חודש ניסן. שני היהודים הנוספים שלהם ניתן צו ביום חמישי, הם – אליחי כרמלי (נשוי ואב לילד) שביום שישי האחרון פורסם כי גלנט האריך צו המעצר המנהלי כנגדו, וצדוק, קטין כבן 17.

 

״כבר שנה וחצי לא נותנים לו מנוח״

צדוק נמצא כבר ברצף בן שנה וחצי של צווי הגבלה מנהליים שונים – ׳מעצר ישוב׳ ביצהר, מעצר בית לילי ומעצר בית מלא. צדוק נעצר למחרת הפיגוע והפרעות בחווארה, וכעת עם הצו המנהלי הוא שוהה במגרש הרוסים כאשר בית המשפט יכול לבטל, לקצר, או לשנות את העונש בחלופה אחרת. כך אכן קרה ביום שני, עם רדת הגיליון לדפוס: המעצר המנהלי קוצר מארבעה חודשים לפחות מחודשיים.
בשיחה עם ׳גילוי דעת׳ מספר אביו של צדוק: ״כבר שנה וחצי לא נותנים לו מנוח בגלל שהוא משתייך ל׳הארדקור׳ של נוער הגבעות, הם ממש מתארחים אצלנו בבית. צדוק הוא בחור דומיננטי באופי אז מתמקדים בו במיוחד. תוך כדי שהוא נמצא בצווי הגבלה מנהליים הוא לא יכול לעשות שום דבר. זה לא שהוא עשה, הם פשוט רוצים דרכו לשבור את החבורה״.
לפני כשלושה שבועות, שעה לאחר הפיגוע ברמות, האב, כך לטענתו – קיבל הודעה מרכז שב״כ, והוא מקריא לנו אותה, מילה במילה: ״אנחנו אחרי פיגוע קשה מאוד, הדם של כולנו רותח. יחד עם זאת לא אתן לצדוק להפר את מעצר הבית ולעשות בלגן בגזרה. שלא יהיו לזה השלכות״. ״כלומר״, אומר האב, ״עוד לפני שצדוק עושה משהו כבר מחליטים שהוא הולך לעשות״.
אם האיום הראשון לא הספיק, אחרי הפיגוע בו נרצחו הלל ויגל יניב הי״ד, קיבל האב שיחת טלפון מרכז השב״כ, ושוב, נשמע הוא אוים שאם לא יעצור את צדוק זה ייגמר באסון. ״צדוק במעצר בית, הוא נמצא בבית. הם בודקים אותו כל הזמן. אין הפרות, אין משהו שהם יכולים להאשים אותו – ובכל זאת הם עצרו אותו יום אחרי, באירועים בחווארה. הגיעו אלינו בחמש בבוקר״.
האב ממשיך ומגולל את השתלשלות האירועים: ״בית משפט בשלוש ערכאות שונות אמר – אין ראיות. עצרתם אותו על בסיס מידע מודיעיני שלא משתקף במציאות. אין ראיות שעוברות את הרף הפלילי, שאומרות שנעשתה פה עבירה פלילית. זאת אומרת, זה רק השב״כ החליט כך. האם השב״כ יודע מה הוא אומר או לא יודע מה הוא אומר?״, תוהה אביו של צדוק. ״אף אחד אפילו לא שואל, כי שב״כ זה קודש, שב״כ הרי יודע מה הוא אומר ועושה. לכן בהמשך כשהביאו את הצו לגלנט הוא אפילו לא בחן את התיק. פשוט חתם חתימה עיוורת כי הוא סומך עליהם מאה אחוז. זה אחד הדברים שצריך להציף – האם אנחנו יכולים לסמוך על השב״כ במאה

עו״ד עדי קידר

אחוז? או שהם החליטו לפרק פה חבורה ואז הם מתאבדים על הדבר הזה ואף אחד לא בודק אותם?״.
אביו של צדוק ממשיך ומספר כי ״בערך אחרי 36 שעות בהן היה נתון במעצר ולאחר שנקבע בבתי המשפט השלום והמחוזי שאין ראיות – צדוק שוחרר. בית המשפט המחוזי שיחרר אותו. זה היה ביום חמישי אחרי הצהריים באזור השעה חמש״.
נציין כי ביום חמישי בשבוע שעבר המחוזי קיבל את ערר ארגון ׳חוננו׳, והורה על שחרורם בתנאים מגבילים של שמונת המתיישבים שנעצרו בחשד למעורבות במחאה האלימה בחווארה. את שני העצורים הנוספים המשטרה ביקשה לשחרר בעשר בערב במקום בשעה חמש, אחד מהם היה צדוק: ״חשבנו שהם צריכים איזושהי השלמת חקירה או משהו. חצי שעה אחרי הדיון, בערך בשעה 17:35 – כלומר אין להם זמן ללכת למשרד הביטחון, לשבת עם גלנט ולעבור על התיק כמו שהייתי מצפה, בכובד ראש. מדובר בחתימה על חירותו של אדם, כן? – תוך חצי שעה הוא כבר עם צו חתום אלקטרונית ביד, אפילו לא חתימה ידנית.
״אם גלנט באמת עבר על התיק עוד לפני כן – זה אומר שבית משפט היה הצגה. מנגד, אם הוא עבר על התיק באותו פרק זמן – כנראה שהוא לא עבר עליו בצורה רצינית כי היתה לו חצי שעה מההחלטה ועד שחתם. על הצו כתובה השעה בה הוא נחתם אז אפשר לדעת. מה שבטוח זה שגלנט לא לוקח ברצינות ובכובד ראש את ההשלכות של מה שהוא עושה״, טוען האב.

 

מדובר בפעם הראשונה בה קטין מושם במעצר מנהלי

מעצרו המנהלי של צדוק הוא חריג מאוד, וככל הנראה מדובר בפעם הראשונה בה קטין מושם במעצר מנהלי. ״זה משהו שהיה עד עכשיו קו אדום. גם לשב״כ היה ברור שיש זכויות לקטינים. אפשר אולי להגביל או להרחיק, אבל לשים מאחורי סורג ובריח לא עושה שום דבר טוב לקטין ואת הקו הזה הם חצו. אנחנו חייבים לעצור את זה פה, להגיד ׳עד כאן׳. זה משהו שהיה צריך להגיד עוד קודם, אבל בטח כשמדובר במקרה של קטין. גם בחוק הרגיל הפלילי יש הבחנה בין לקטינים לבין בגירים.
״הפלא הוא שכאילו אנחנו נמצאים בממשלת ימין, ושני דברים קורים במקביל. אלף, הטרור משתולל ברמות גבוהות ולא נעשות פעולות משמעותיות למיגורו כמו שהיינו מצפים. כבר אין את התירוץ של שר ביטחון שמאלני או ממשלת אחדות. במקביל, כנגד יהודים אנחנו נמצאים בתקופה עם הכי הרבה מעצרים מנהליים מתקופת ברוך גולדשטיין ועד היום. עברנו כבר שרי ביטחון כמו אהוד ברק ודווקא עכשיו זה קורה. למה? כי השותפים הימניים ביותר שאנחנו בחרנו בהם – בצלאל ואיתמר, נמצאים במקומות שיש להם הרבה מה להפסיד. הם אומרים ׳מה, אנחנו נעשה משהו ואז תבוא אלטרנטיבה קשה יותר?׳. בגלל הדבר הזה הם מרשים לעצמם שהרבה דברים יקרו, דברים שהם היו צועקים אילו היו באופוזיציה״.
זה לא טיעון שמקל איתם? כי זה הרבה יותר.
״אני מנסה להבין אותם״.
אתם בקשר? מישהו יצר איתכם קשר?
״כן. אני בקשר גם איתם וגם עם חברי כנסת אחרים. אני אומר להם שלא מדובר פה על אירוע של פירוק ממשלה. כל מה שצריך פה זה לדרוש מגלנט להגיד לשב״כ שמעצר מנהלי מאחורי סורג ובריח זה אירוע מאוד מאוד דרמטי, ולבקש ממנו לשקול ברצינות חלופות מעצר״.
למה לא לדרוש את ביטול הצו?
״צווי הגבלה מנהליים יש כל הזמן. זה נכון שזה דבר פסול והייתי רוצה להילחם גם בזה, הרי הבן שלי כבר שנה וחצי ככה. אבל בסוף צריך לשים את הקו האדום במקום שכרגע יהיה ישים. בטווח הארוך אני מקווה שגם את הצווים המנהליים נבטל. את המינימום של המינימום אני מצפה שיהיה לנו״.
אתם סומכים על צדוק במאה אחוז שהוא באמת חף מפשע?
״אני יודע להגיד שאם צדוק יוצא לחלופת מעצר הוא עומד בזה במאה אחוז. אני גם יודע להבטיח את זה באמצעות ערבויות, מפקחים וכל דבר שהם רגילים להשתמש בעולם הפלילי״.
בסיום דבריו חוזר אביו של צדוק ומדבר על כך שכולם מאוד סומכים על עבודת השב״כ. ״המערכות עובדות כל כך עקום. הלילה באו לבדוק את צדוק בפעם השניה שהוא במעצר בית בזמן שהוא במעצר במגרש הרוסים. המערכות לא מסונכרנות, אז איך הם מצפים שמערכת שלא מסונכרנת בדבר הכי פשוט של להכניס נתון בתוך המערכת המשטרתית – תחליט על חירותו של אדם אם הוא עשה משהו או לא עשה משהו?״.

 

״לא היה כלום כל השנה, אז מאיפה המצאתם את זה?״

עו״ד עדי קידר שייצג את העצורים בדיון בבית המשפט, כולל את צדוק, מסביר לנו בשיחה עמו, מדוע יש התנגדות לשימוש בצווי מעצר מנהליים: ״מעצר מנהלי באופן כללי, לא קשור לימין ושמאל, זה דבר מגונה. זה בעצם לעצור בן אדם בלי שיש נגדו ראיות כבילות, בלי שאפשר להעמיד אותו לדין ובלי שהוא יכול להתגונן. גם לפי פסיקת בית המשפט העליון זה עניין חריג״.
״במקרה הזה וכך אני רואה את הדברים, אירוע חווארה, שהפך לאירוע בינלאומי, היה אירוע חמור אבל זה אירוע שהתרחש באופן ספונטני ולא מתוכנן, אין מקום למעצר מנהלי למי שביצע את זה כי השיטה היא ׳שיטת מנע׳, זאת אומרת – יש מישהו בעל התארגנות ורוצים למנוע את הסיכון המשתקף ממנה. כאן בוצע כאמור משהו ספונטני. אין ראיות להעמיד אותו לדין אז לא צריך לנקוט בהליך מגביל רק בכלל שאתם משוכנעים שהם ביצעו את העבירה. אין הוכחה שמי שעשה את זה ימשיך ויפעל נגד ערבים, אין כאן תשתית טרור״.
צדוק היה בבית בשעת האירוע?
״אנחנו לא יכולים להוכיח ולא מסרנו גרסה מסודרת. הוא לא מסר אליבי והוא לא שיתף פעולה כי הוא רואה בכך חלק ממחאה נגד המשטרה והשב״כ. בגדול הטענה של השב״כ היא שצדוק היה חלק מהדבר הזה אבל הם אומרים שזה לא רק זה. לדעתי גם הם מבינים שאם זה היה רק חווארה הם לא היו יכולים לבקש מעצר מנהלי. אז הם באים ואומרים ׳אנחנו עוקבים אחריו, הוא כבר שנה עושה עבירות׳. הם היו חייבים לטעון שזה לא רק בגלל חווארה.
״אני לא מקבל את הטענה הזאת של מערכת הביטחון. אם הייתם יכולים לעצור אותו לפני כן הייתם עוצרים אותו, או מנהלים מולו איזושהי חקירה, אבל לא היה כלום כל השנה, אז מאיפה המצאתם את זה? הדבר הזה מלאכותי. גם אם יש להם ראיות שהוא היה שם, בטח שאין להם ראיות למה שהוא עשה ומה החלק שלו״.

 

מכה לשר הביטחון ולשב״כ

כאמור, ביום שני הורתה נשיאת בית משפט המחוזי מרכז בלוד לקצר את צו המעצר המנהלי שניתן לצדוק, מארבעה חודשים לפחות מחודשיים. יום קודם לכן החליטה הנשיאה על קיצור הצו המנהלי לעצור הנוסף, אליחי כרמלי, בחודש. ״אנחנו לא מסתפקים בזה״, אומר אביו של צדוק.
עו״ד קידר מסר בתגובה להחלטה כי אמנם בית המשפט קיצר באופן משמעותי ביותר את הצו שנחתם על ידי שר הביטחון, ״אולם אנו עדיין סבורים כי במקרה הזה המעצר הוא ׳ענישתי׳ ולכן אינו חוקי ואינו מוצדק. נשקול לערער על ההחלטה לבית המשפט העליון״.
עו״ד דניאל שימשילשווילי שמייצג את צדוק מטעם ארגון חוננו אמר עם החלטת השופטת: ״הגם שכצעד חריג ותקדימי בית המשפט המחוזי קיצר משמעותית את משך צו המעצר המנהלי עליו חתם שר הביטחון, הרי שיש להצר על כך שנעשה שימוש בכלי כה דורסני כלפי קטין שאין ולו ראיה אחת לטענות המופרכות אשר נטענו נגדו בבקשה לאשרור הצו, בטח ובטח שאין מדובר בפצצה מתקתקת. הייתי מצפה מהימ״ר והשב״כ לפעול באותה נחישות אל מול קריאות ברורות מצד אנרכיסטים לפגוע בחיי נבחרי ציבור, אולם ככל הנראה בעיניהם נער עם פאות מהווה מטרה נוחה בהרבה. כולי תקווה כי הממשלה שנבחרה תפעל לביטול הצו השערורייתי שאינו מוסיף כבוד לגורמי אכיפת החוק והסדר״.

 

״השר סמוטריץ׳ פנה לשר גלנט בנושא המעצרים המנהליים״

שאלנו את ׳עוצמה יהודית׳ ו׳הציונות הדתית׳ מה ביכולתם לעשות כדי לבטל את הצווים או לשנות את תנאי המעצר, ובנוסף, מה ניתן להשיב לטענות שנשמעות בקרב הגוש הלאומי נגד ממשלת הימין לכך שהמצב היום גרוע מבעבר.
השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר, מסר לנו: ״פניתי במיידי לשר גלנט ולראש הממשלה בבקשה לבטל את הצווים הללו. עם זאת, זה לא בסמכותי והסמכות לאשר ולבטל את הצווים הללו נתונה בידי שר הביטחון בלבד. עמדתי העקרונית היא שוודאי שאין מקום לצווים מנהליים ולהכניס אנשים לכלא ללא משפט וללא ראיות במדינה דמוקרטית.
״עם זאת, ודאי שאי אפשר לומר כי הממשלה הזו היא לא ממשלת ימין. הכשרנו תשעה ישובים ביו״ש לראשונה זה שנים, אישרנו כעשרת אלפים יחידות דיור, התחלנו לטפל בתנאי המחבלים בכלא, מקיימים מבצע אכיפה נרחב במזרח ירושלים, אנחנו מקימים משמר לאומי ומוסיפים אלפי שוטרים כדי לאכוף את החוק בכל מקום בארץ ועוד רבות. נכון, יש עוד הרבה מה לעשות; יש עוד הרבה מה לתקן, אבל חשוב לזכור שעוצמה יהודית היא רק שישה מנדטים ולמרות זאת אני פועל יחד עם כל חבריי, לממש מדיניות ימין חזקה וברורה״.
גורם בציונות הדתית מסר לגילוי דעת: ״השר סמוטריץ׳ מתנגד במשך שנים לשימוש בכלים מנהליים של מעצרים והרחקות מנהליות אלו כלים לא תקינים מבחינה דמוקרטית שצריכים להיות שמורים למאבק בטרור למי שמבקש להשמיד אותנו ולא לטיפול בפשיעה על סוגיה השונים. הבלבול בין אוהב לאויב הוא מסוכן. יש למדינה סט כלים שלם כדי לטפל בפשיעה מבלי לפגוע בזכויות הדמוקרטית של אזרחיה. מעצרים מנהלים צריכים להיות שמורים למקרי טרור של אויב שמהווה פצצה מתקתקת.
״השר סמוטריץ׳ כמו גם חברי כנסת נוספים במפלגה פנו לשר גלנט בנושא המעצרים המנהליים. בשלב זה גלנט עומד בסירובו לשנות את מדיניותו״. ■

 

עוד במדור זה

אין מה לפחד מכלכלה יהודית

אין מה לפחד מכלכלה יהודית

בשיחה עם ארז צדוק, מנכ״ל ׳אביב בית השקעות׳, דיברנו על השקעה בחברות הוגנות, על חשיבות הגז לישראל וגם על המפעל המיוחד שגרם לו לפעול קצת אחרת: ״יש שם עובדים בעלי תסמונת דאון ועם אוטיזם״.
בפתח הריאיון עמו, שאלתי את ארז צדוק האם מדינת ישראל יכולה לשאוף לכלכלה יהודית. זה נושא שלא מדובר מספיק, אבל לצדוק יש תשובה: ״בהחלט, מדינת ישראל יכולה לשאוף לכך. אבל מדינת ישראל לא תשאף לכך אם האזרחים בעצמם לא ישאפו לכזה דבר, או לפחות המגזר הדתי ישאף לכך״.
מנכ״ל ׳אביב בית השקעות׳ מציג דוגמה פשוטה: ׳היתר עסקה׳. ״יש חברות ציבוריות גדולות שלא חתומות על היתר עסקה. לחתום על היתר עסקה זה לחתום על נייר מאוד פשוט שבא ומתיר להלוות עם ריבית. אין התנגדות מצד הרשויות לחתימה על היתר עסקה, ואין בעצם שום משמעות עסקית כזו או אחרת לחתימה על היתר עסקה. לכאורה מדובר בעניין טכני בלבד, אבל הוא מאפשר לחברות לפעול על פי הלכות ריבית ואנחנו יודעים עד כמה חמור הנושא הזה. עדיין יש חברות שלא חתומות על היתר עסקה״.
״יש היום בערך שני טריליון שקלים של השקעות פנסיוניות, כלומר השקעות בקרנות פנסיה, קופות גמל, קרנות השתלמות וכד׳, ויש כ-20 מיליארד שקלים שמושקעים באפיקים הפנסיוניים האלה בהשקעות כשרות – השקעות בחברות שלא פועלות בשבת וחתומות על היתר עסקה״.

זאת אומרת על פי ההלכה?
״תראה, על פי ההלכה זה גם לא לגנוב ולא לשקר וגם את זה אנחנו בודקים ככל יכולתנו. אבל כן, יש גופים רבניים שממיינים את שני הפרמטרים הללו, ולפיהם ממיינים את החברות האלה לכשרות וללא כשרות״.
״כמו שאמרנו, 20 מיליארד שקלים מושקעים כיום בהשקעות כשרות. אם כלל הציבור הדתי בישראל היה משקיע בהשקעות כשרות בלבד, אז פחות או יותר 400 מיליארד היו מושקעים בהשקעות כשרות. חברה גדולה שלא חותמת על היתר עסקה מפסידה היום משקיעים של 20 מיליארד שקלים, זה לא נורא עבורה. אבל אם היא הייתה מפסידה 400 מיליארד שקלים משקיעים, היא הייתה חותמת על היתר עסקה״.
צדוק לא אומר שבגלל דבר כזה חברה שפועלת בשבת הייתה מפסיקה לפעול בשבת, אבל חברה שמתלבטת אם לפעול בשבת או לא, ובימים אלה פועלת בשבת – 400 מיליארד שקלים היו משכנעים אותה להפסיק את הפעילות בשבת.
״אז אתה שואל אותי האם יש כלכלה יהודית? 

 ארז צדוק, מנכ״ל ׳אביב בית השקעות׳,

האם אנחנו שותפים לחילול שבת כאשר אנחנו משקיעים בחברות שפועלות בשבת? האם אנחנו שותפים לעבירות על הלכות ריבית כאשר אנחנו משקיעים בחברה שנותנת הלוואות ללא היתר עסקה? האם נרוויח פחות אם נשקיע רק בחברות כשרות (חברות שלא פועלות בשבת ומחזיקות בהיתר עסקא)? התשובות שיכול להיות שעלו פעם בראשכם ולא מצאתם להם תשובות, עלולות להפתיע אתכם.
עולם ההשקעות עובר בשנים האחרונות שינוי מהותי. פעם הערך היחיד היה הרווח לבעלי המניות. אף אחד לא דיבר על הוגנות, ובטח שלא על ההלכה. אבל היום הערכים תופסים נתח גדל והולך בעולם ההשקעות. מנהלי השקעות מבינים שרווחים וערכים הולכים ביחד וככל שהערכים חזקים יותר, כך גם פוטנציאל הרווחים גדול יותר. התפיסה שהגנבים והרמאים מרוויחים יותר, הולכת ונכחדת.
ארז צדוק, מנכ"ל ״אביב ניהול קרנות", הקים לפני למעלה משמונה שנים את הקרן הראשונה בישראל שמשקיעה בחברות שמתנהלות בהוגנות. צדוק גם מנהל קרנות על פי ההלכה. הוא אולי מוכר לכם ממלחמותיו מול בנט בבית היהודי, וגם מערוץ 20. הוא יגיש החל מיום שני הקרוב, עם המעבר של ערוץ 20 לערוץ 14, תוכנית כלכלית יומית.

ארז, כשמנהלי השקעות מדברים על ערכים והוגנות, זו לא כניעה לפופוליזם? כשאנשים משקיעים כסף, מעניין אותם מקסימום רווח.
״יש מאות מחקרים בעולם, שמראים שחברות שמתנהלות בהוגנות, מרוויחות יותר לאורך זמן. המחקרים מראים שמי שבודק את החברות מבחינה עסקית וכלכלית, אבל בוחן גם את ההוגנות של החברה, לרוב ירוויח יותר והסיכון שייקח יהיה נמוך יותר. זה לא פופוליזם אלא מחקרים מוכחים".
אם מחקרים מוכחים מראים שהתנהלות הוגנת תורמת לרווחיות ומקטינה סיכון, למה לא כולם משקיעים כך?

״כי לוקח זמן לשנות הרגלים ישנים ודעות קדומות. פעם חשבו שמי שגונב ומרמה יותר, מרוויח יותר. היום, בעקבות האקדמיה וגם לאור הסטטיסטיקות, מנהלי ההשקעות המובילים בעולם יודעים שהשקעה בחברות שמתנהלות בהוגנות, היא השקעה עם פוטנציאל רווח גבוה יותר וסיכון נמוך יותר. ההשקעות שלהם מנוהלות על פי העקרונות האלה. השינוי אגב, מחלחל גם אלינו. בתי השקעות לא מעטים בארץ התחילו לדבר את השפה הזאת, חלק החלו לפני זמן מה וחלק גם מיישמים באופן חלקי כזה או אחר, אבל המגמה כאן ונמשכת".

״נדרש שהרפורמה תעשה בצורה מדורגת וזהירה תוך בחינה והתאמה בשלבים מוגדרים״

לאחרונה, על רקע כוונת שרי האוצר והחקלאות ליזום רפורמה בענפי החקלאות, מתקיים קרב עז בין המצדדים ברפורמה, בעיקר חסידי הגישה הליברטריאנית והמצדדים בגישת השוק החופשי, ובין החקלאים, שמתנגדים בכל כוחם לחיסול מטה לחמם וטוענים כי יש לטפל בבעיה האמיתית – הרווח של רשתות השיווק, שמרוויחות מיליארדים ומוכרות את התוצרת החקלאית פי 2 ופי 3 מהמחיר שמקבל החקלאי, ופערי התיווך שמייקרים את המחירים. נדמה כי לצד של החקלאים מצטרפים גם הצרכנים, שמסתכלים על ניסיון העבר ומבינים כי ייבוא תוצרת חקלאית לישראל אינו מוזיל מחירים לצרכנים – אלא רק מעשירה את רשתות השיווק והיבואנים.
החקלאים, כך נדמה, הבהירו היטב, בכלי התקשורת ובמקומות נוספים, את ההשלכות הקשות של התכנית הקיימת. הרפורמה בצורתה הנוכחית לא תגרור ירידה במחירי הפירות, הירקות והביצים; מאידך תגרור בעיות וסיכונים שונים. פגיעה בביטחון התזונתי של אזרחי ישראל בוודאי בכל הקשור לפירות וירקות; ביטחון המדינה עלול להיפגע – כ-75% מהיישובים החקלאיים נמצאים בפריפריה, וקו המחרשה שלהם קובע את הגבול שבו חיים יהודים ישראלים, אלו צפויים להיפגע ואף להינטש מחשש להפסדים. אלפי חקלאים ומעגלים נוספים בשרשרת התלויה בהם יאבדו את מקור פרנסתם; הייצור המקומי יצטמצם משמעותית – והמגוון החקלאי ידולל; הייבוא החקלאי לארץ עלול לגרום למחלות, מזיקים ותוצרת עם ריסוסים שתיכנס לישראל. כל אלו הם העצים שמרכיבים את היער: יש לחזור למקורות וליסודות- נדרשת הכרה בחקלאות כערך לאומי (דתי וציוני) ומתוך כך הצורך בגיבוש מדיניות לאומית מתאימה. החקלאות היא ערך לאומי, ומרכיב בביטחון ובתרבות הלאומיים. כמו מערכות ביטחון ורפואה לאומית נדרשים גם בחקלאות לברית של נאמנות ולפעמים מסירות נפש, ותמיד להשקעה מכל הצדדים – החקלאים, המדינה וגם הציבור. בלעדיהם לא יכונו מערכות כאלו.
חשוב להדגיש – חלק גדול מהחקלאים מבינים את הצורך בשינוי ושיפור, ונכונים לאתגר הכרוך בשינוי מושכל ומאוזן. בראייתם, בהחלט ניתן ליצור תכנית חלופית, שתוביל להורדת מחירי המוצרים לצרכנים וגם תאפשר קיום בכבוד לחקלאים. החקלאים הציעו למדינה תכנית חלופית המתבססת על שלוש יסודות: הפחתה אפקטיבית של מחצית ממכסי המגן, מעבר לתמיכה ישירה בחקלאים, והתייעלות של החקלאות המקומית.
תמיכה ישירה – התמיכה הישירה שמשרד האוצר מציע היא עלבון לחקלאים ולאינטליגנציה. מאה שקל לדונם מעובד –אבוקדו או חיטה. ברור שתכנית כזו תגרום הפסדים ניכרים לגידולים אינטנסיביים, שהמבקשים חקלאים מתקדמת צריכים דווקא לעודד. כנגד זה, אנו מציעים תמיכה שתהיה דיפרנציאלית ומותאמת לגידול ומותאמת לאזור. אי אפשר להשוות את אלפי הדונמים בנגב לחקלאות האינטנסיבית בשרון. זו הדרך שבה החלה רפורמה מתונה בחקלאות האירופית, וכדאי ללמוד מניסיון זה.
הפחתה של המכסים – החקלאים מבינים שהתחרות חשובה וטובה גם עבורם. אך יש לבחון את הנושא ולקבוע תרחישים וניהול סיכונים. נדרש לבדוק יחד עם הגנת הצומח אנשי שרות ההדרכה והמקצוע והמגדלים, מה מתאים לפתיחה של יבוא ומה לא. ובכל אופן הורדת מכסים לאפס היא טעות ומדיניות שלא קיימת כמעט באף מדינה מתקדמת.
הוזלה של גורמי הייצור – כאן נמצא העיקר אם באמת רוצים שינוי והתקדמות. המים בישראל הוא המשאב היקר ביותר מבין ענפי הצומח. כ-20% מהתשומות הקנויות הן הוצאה על מים. החקלאים הישראלים משתמשים בהרבה פחות מים שפירים מאשר בעבר. חלק החקלאות במים שפירים, ירד מ-850 מיליון קוב בשנה, לכ-400 מיליון קוב בלבד. עוד משתמשת החקלאות בכ-500 מיליון קוב מים מטוהרים, שאלמלא החקלאות היו מוזרמים לים התיכון. מעבר לפגיעה הביולוגית, הרי שעל פי האמנות השונות, עליהן חתומה מדינת ישראל, צעד זה היה גורר קנסות עתק ופגיעה בשמה הטוב של ישראל כמדינה המזהמת את הסביבה ופוגעת בדגה בים. יש לפעול להוזלת המשאב היקר הזה ולהוריד את החוסר ודאות על ידי שימוש במכסות המים.
משאב יקר נוסף הוא העובדים הזרים. במדינת ישראל המעסיק משלם עבור העובד הזר בסביבות 2,700$ בחודש. זאת לעומת 1,500$ בלבד באירופה. התאמה והורדה של מחיר העבודה תגרור הורדת מחירים בתוצרת החקלאית. כמו כן, יש לפתוח את המכסות כך שהחקלאי יוכל לקבל את כמות העובדים לו הוא זקוק, לחילופין אפשר לעודד יותר את העבודה הישראלית (בעיקר של צעירים) בחקלאות. צעדים בנושא זה נעשו בעבר באופן שאינו מספיק שיטתי. נכון להיום יש מחסור תמידי של ידים עובדות בכל הענפים.
"סימון ארץ מקור" שלדברי שרי החקלאות והאוצר, הוא חלק מהרפורמה, הוא אכן חוק חשוב ונדרש כדי שהצרכן ידע מהיכן הגיעה התוצרת שאותה הוא קונה.
נזקי הרפורמה עלולים להיות בבחינת "אל חזור"! אדמות שלא יעובדו – יאבדו. משק חקלאי שנזנח- לא ייפתח מחדש. החקלאות אינה אקורדיון שניתן לכיווץ והרחבה לפי פקודה. התנועות בה רחבות וארוכות, יש להם קצב וריתמוס שקשור בצמיחה הטבעית. הטכנולוגיה המתקדמת ביותר עדיין מצריכה שלבי צמיחה, גידול והבשלה. אם רוצים ש'צל עץ תמר' לא יהיה רק מילים בשיר של זוהר, אלא גם יוציא פרי בעל ערך כלכלי, נדרשות 7 שנים. ולכן, נדרש שהרפורמה תעשה בצורה מדורגת, וזהירה תוך בחינה והתאמה בשלבים מוגדרים.
החקלאים מוכנים להתייעלות. שיפורים והתייעלות בעבר, כבר הובילו לכך שחקלאי ישראלי מייצר כבר היום בערך פי 10 (!) מאשר חקלאי ישראלי לפני כ-30 שנים. ועדיין יש צורך בהתקדמות ועליית מדרגה חדשה.
"אם לא נעבוד את האדמה לא תהיה האדמה שלנו. לא רק במובן הסוציאלי ולא רק במובן הלאומי. כי אם גם במובן המדיני. הארץ לא תהיה שלנו ואנחנו לא נהיה עם הארץ. אנחנו נהיה גם פה זרים ממש כמו בארצות הגולה", כך כתב א"ד גורדון לפני 100 שנה! את הלקח הזה אסור לנו לשכוח כדי שיתקיימו בנו דברי הנביא החקלאי עמוס: "וּנְטַעְתִּים עַל אַדְמָתָם וְלֹא יִנָּתְשׁוּ עוֹד מֵעַל אַדְמָתָם אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם".

אמיתי פורת, חקלאי מכפר עציון, 

לשעבר מזכיר הקיבוץ הדתי

היחידים שירויחו מהטרור הם רשתות השיווק והיבואנים

היחידים שירויחו מהטרור הם רשתות השיווק והיבואנים

אלעד מלכא, בטור הדעה שלו שפורסם ב"גילוי דעת" בשבוע שעבר תחת הכותרת "הרפורמה בחקלאות: אם כולם ירוויחו – למה יש מאבק?", (כאן) המעלה כביכול כמה תובנות. הבעיה היא שדבריו לא מסתדרים עם המציאות ועם העובדות.
מלכא מציין כי "כמעט כל ענפי החקלאות בישראל חסומים בפני ייבוא", אך אמירה זו אינה מדויקת: לפי נתוני רשות המיסים, לא רק שקיים ייבוא של מוצרים חקלאיים – אלא שהוא גם עולה בהדרגתיות משנה לשנה (אגסים, תפוחים, בצלים ועגבניות הם הבולטים, אך יש נוספים). לא מדובר רק בפירות וירקות; גם שוק החמאה נפתח בשנה שעברה לייבוא חופשי, ומזה שנים רבות שיש ייבוא של דגים, בשר וביצים לישראל – ואלו רק כמה דוגמאות. במקביל, אגב, בשני העשורים האחרונים פחתו מכסי המגן בחקלאות בכ-50%.
מלכא טועה גם כאשר הוא מזלזל בחשיבות שירותי הגנת הצומח בישראל ובכך שהם מגינים על כולנו מפני מחלות ומזיקים שיכולים להרוס את התוצרת הישראלית. ייבוא ללא הגבלה וללא פיקוח צפוי לגרום לחדירה של מזיקים וגורמי מחלות, המסכנים את הצומח בטבע וכמובן גם את החקלאות הישראלית. כל מדינה בעולם מגנה על עצמה ועל תוצריה. ראינו מה קרה כאשר פלשה לארץ "חדקונית הדקל האדומה" שפוגעת קשות בתמרים, או "זבוב האפרסק" הפוגע בהדרים, בפירות נשירים וסובטרופיים, בירקות ועוד.
עם ההשלכות של המזיקים והמחלות שחדרו לארץ מתמודדים חקלאי ארצנו במשך שנים רבות, ואלו הן רק שתי דוגמאות מייצגות. השפעות נוספות שעלולות לקרות בעקבות השינויים הן התמוטטות של ענפים חקלאים ופגיעה קשה ב"ביטחון התזונתי" של ישראל, עלייה בשימוש בחומרי הדברה ופגיעה בבריאותם של הצרכנים (חומרי הדברה שנמצאים על הפירות והירקות המיובאים וגם שימוש נוסף בישראל בעקבות חדירת מחלות ומזיקים חדשים), סגירת שוקי ייצוא לתוצרת חקלאית ישראלית בגלל הימצאותם של מזיקים ומחלות ועוד.
מלכא ממשיך ומצדיק את הרפורמה באומרו כי "כל חקלאי יקבל כמאה שקלים עבור דונם אדמה מעובד ברשותו". מאה השקלים אמורים לדמות את התמיכה הישירה הקיימת באירופה (26.6 אירו בממוצע), אך שכחו לציין שבאירופה קיימים שטחי מרעה גדולים ומעט שטחי ירקות ופירות. אתם יודעים מי המרוויח הגדול מהשיטה האירופאית? מלכת אנגליה שבבעלותה כמויות שטחים עצומות! ולמה השיטה הזו לא תתאים לנו בארץ? השיטה מתעלמת מסוגי הגידולים השונים ומפלה בין דונם אבוקדו לדונם תירס. באירופה החקלאים זוכים לא רק לתמיכה ישירה אלא לעוד מגוון תמיכות ולצערנו ברפורמה המוצעת בארץ קיימת רק תמיכה ישירה שממש לא תתמוך בחקלאים.

כפי שהוכח בעת משבר הקורונה, מדינת ישראל לא יכולה להתבסס על ייבוא מזון. מה יקרה אם ייסגרו לנו השמיים, כמו במשבר הקורונה, וכל מדינה תצטרך לדאוג לעצמה ולתושביה? מה יקרה אם מדינות מהן ישראל מייבאת תוצרת חקלאית, בהן מדינות כמו טורקיה, ירדן ומצרים למשל, יחליטו על חרם כלכלי על ישראל? 

עוד טוען מלכא כי פערי התיווך אצלנו נמוכים. האמנם? נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ומשרד החקלאות מראים בדיוק את ההפך:  ישנם פערי תיווך של עשרות ומאות אחוזים בין המחיר שמקבל החקלאי ובין המחיר בו נמכרים ירקות  ופירות ברשתות השיווק ואצל יתר הקמעונאים. הטבלאות מטה, המציגות את חמשת הפירות וחמשת הירקות עם פערי התיווך הגבוהים, לא משקרות: לחקלאים הישראלים אין כל השפעה על המחירים ולא על יוקר המחיה. 

*טבלה 1
רשתות השיווק מרוויחות מיליארדים ומוכרות את התוצרת החקלאית פי 2 ופי 3 מהמחיר שמקבל החקלאי. החקלאי עובד קשה מדי יום ובכל מזג אוויר כדי לגדל את הפירות והירקות שכולנו אוכלים – ומקבל על כך שקלים בודדים בלבד.
אגב, אולי לא ידעתם, אבל מחלקת הפירות והירקות היא ה"הקופה המצלצלת" של רשתות השיווק בישראל, ולרוב היא רווחית עבורם יותר מכל מחלקה אחרת.

 על פי דו"חות "שופרסל", הכנסות הרשת ממכירת פירות וירקות עמדו בשנת 2020 על כ-2.2 מיליארד ש"ח. "רמי לוי שיווק השקמה" הכניסה, על פי הדו"חות הכספיים שלה, כ-924 מיליון ש"ח ממכירת פירות וירקות – שמהווים כ-15.62% מכלל הפדיון של הרשת בתחום הקמעונאות. ברשת "ויקטורי" הנתונים די דומים; בשנת 2020 סך הכנסות הרשת ממכירת פירות וירקות עמד על כ-392 מיליון ש"ח, שהם כ-16.5% מכלל הכנסות הרשת. אלה רק הרשתות המחויבות בדיווח כי הן ציבוריות. הנתונים ברורים: רשתות המזון מרוויחות הון עתק על גבם של החקלאים, ועל חשבון כיסם של הצרכנים.

*טבלה 2

בניגוד למה שטוען מלכא, המסקנה ברורה: הרפורמה במתכונת הנוכחית שלה מהווה פגיעה אנושה בחקלאות הישראלית ובחקלאים המקומיים וכפי שהוכח בעבר, למשל כאשר ייבאו לארץ תפוחים ואגסים, המחיר לצרכן לא ירד! ברפורמה הקיימת – החקלאים ייפגעו, הצרכנים לא ירוויחו, מדינת ישראל תתקשה לשמור על הביטחון התזונתי שלה ותהיה תלויה במדינות זרות ומי שיתעשר, כמו תמיד, יהיו רשתות השיווק והיבואנים. ומשהו נוסף, ממנו מלכא מתעלם: פגיעה בחקלאות משמעותה בביטחון המדינה. מאז קום המדינה, החקלאות בישראל מתקיימת בעיקר באזורי הפריפריה, בקצוות המדינה, מחזיקה אזורים אלה בחיים מבחינה כלכלית תוך הפרחת אזורים שוממים ושמירה פיזית על הגבולות.אם יורחב הייבוא, החקלאים יתייאשו – ואז מי ישהה באותם אזורים? בעלי רשתות השיווק והמרכולים? וזה כשעדין לא דיברנו על הערכים שלנו כמדינה, כאשר ציונות וחקלאות הם בהחלט שניים מהם – ושניהם ייפגעו אם הרפורמה תישאר במתווה הנוכחי.׳ לסיום, חשוב לי להדגיש: החקלאים אינם מתנגדים לרפורמה, אלא מבקשים רפורמה הוגנת. 

המבחן הראשון של הקואליציה החדשה הגיע בדמות תקציב המדינה וחוק ההסדרים הנלווה אליו. ההערכה במערכת הפוליטית במידה רבה של צדק היא תשרוד לפחות עוד שנה וחצי.
לשרים לא היה זמן להביא תכניות שהם הכינו בעצמם, כל התכניות גובשו על ידי אגף תקציבים עכשיו השאלה היא האם הפוליטיקאים יאשרו אותן. בראש ובראשונה את הרפורמה בחקלאות.
כמעט כל ענפי החקלאות בישראל חסומים בפני ייבוא לישראל. לעתים החסם הוא מכס בשיעור גבוה שיכול להגיע למאות אחוזים ולעיתים מדובר בתקנות המונעות ייבוא מוצרים ישראל.
לצורך העניין, אם מכס על ייבוא ענבים יעמוד על 500% וק”ג ענבים נמכר בחו”ל בחמישה שקלים, המכס עליו יעמוד על 25 שקלים והוא יימכר בישראל בשלושים שקלים בתוספת עלויות שינוע. כך מייקרת הממשלה עבור החקלאים את התוצרת המקומית נכון להיום.
כאמור לא כל חסמי הייבוא הם מכסיים. שירותי הגנת הצומח לדוגמה אמורים לוודא שעם ייבוא צומח לא נכנסים מזיקים אשר יזיקו לתוצאת החקלאית המקומית. אולם דו”ח מבקר המדינה שפורסם לאחרונה מראה שנטיית שירותי הגנת הצומח היא לבלום ייבוא באופן מאסיבי או לפגוע באיכותו. אם ראיתם עגבניות מטורקיה בלי עוקץ או אננס שהסירו לו את עלי הכתר, אלו תוצרים של מערכת הגנת הצומח בישראל. המשמעות? אורך חיי המדף של התוצרת קטן באופן משמעותי מה שמייקר את עלויות ההובלה ואת עלויות המכירה.
התוצאות של מנגנון כזה הוא שישראל לא מייצרת רק פירות וירקות שיש לנו יתרון בלגדל כאן דוגמת הדרים, אבוקדו ומג’הול אלא גם פירות שמצריכם המון מים או אקלים טרופי שאין בישראל דוגמת בננות. כך המוצרים הללו יקרים לצרכן, בשמן שהחקלאים לא מרוויחים מהם הרבה.
בעשורים האחרונים עברו המדינות המפותחות בעולם ממניעת מסחר בינלאומי בתוצרת חקלאית לתמיכה ישירה בחקלאים. במקום למנוע ייבוא או לייקר אותו נפתחו שווקים לייבוא חופשי, מצד שני חקלאים מקבלים תמיכה ישירה מהמדינה. התוצאה מרשימה: ירידת מחירים משמעותית לצרכנים, מעבר לגידולים רווחיים המותאמים לאקלים באותן מדינות ושגשוג מחודש של הענף.
זו בדיוק הרפורמה המוצעת כיום בחוק ההסדרים. כל חקלאי יקבל כמאה שקלים עבור על דונם אדמה מעובד שברשותו. מכסי הייבוא ירדו לרמה חדש ספרתית תוך חמש שנים וגם שירותי הגנת הצומח יעברו שינוי משמעותי.
הלובי החקלאי מצידו, טוען שהמחירים בארץ יקרים בעקבות “פערי התיווך” או חלקם של המפיצים ורשתות השיווק בתהליך. אלא שטענה זו נבדקה על ידי מרכז המחקר והמידע שחל הכנסת שמצא שפערי התיווך בפירות וירקות נמוכים ביחס לארה”ב ואירופה, על ידי משרדי האוצר והחקלאות שהגיעו למסקנה דומה ולאחרונה על ידי רשות התחרות שהראתה שעליית מחירי הפירוק והירקות בעשור האחרון לא נבעה מעלייה בפערי התיווך.
מעבר לטיעונים הכלכליים, אוהבים בלובי החקלאי להזכיר לנו את חשיבות החקלאות בביטחון התזונתי, היכולת של מדינת ישראל להבטיח מזון נאות לאזרחי בכל עת.
גם על זה יש לומר, משבר החמאה ב 2019, הביצים בפסח 2020, החלב בסוכות לפני כשנה ופירות הקיץ כעת מלמדים שמניעת הייבוא היא היא פגיעה בביטחון תזונתי. ביטחון תזונתי מושג כאשר מגוונים מקורות היצע, לא כאשר מגבילים אותם.
בסופו של דבר מדובר ברפורמה טובה לכל הצדדים. פתיחת שוק החקלאות לתחרות תכניס דם חדש ויזמי לענף המקרטע, המחירים לצרכנים יוזלו ורמת החיים של כולנו תעלה
נכון, יש מי שמפחדים משינויים, לא צריך לכעוס עליהם, צריך לעודד אותם להתגבר.