הווה ועתיד

נזכרתי בזה בשל עסקת המאה של נשיא ארצות הברית טראמפ שפורסמה אך לפני כמה שבועות.
עיקרי התוכנית קובעים כך:
מדינת ישראל תוכל להחיל ריבונות על כל היישובים ביהודה ושומרון ובבקעת הירדן.
אף מתנחל אחד לא יפונה מביתו.
יוסרו ההגבלות על הבנייה ביו"ש.
מדינת ישראל תשלוט שליטה ביטחונית מלאה על כל השטח שממערב לירדן.
ארצות הברית תכיר בהיות ירושלים בירתה הנצחית והמאוחדת של מדינת ישראל.
ולעומת זאת:
הפלסטינים חייבים להכיר במדינת ישראל.
הפלסטינים חייבים לוותר על זכות השיבה.
הפלסטינים חייבים לפרז את רצועת עזה.
הפלסטינים חייבים לפרק את חמאס מנשקו.
הפלסטינים חייבים להפסיק את ההסתה במערכת החינוך.
הפלסטינים חייבים להפסיק את התשלומים למשפחות המחבלים.
ברור ומובן שיש מה לשפר בתוכנית, יש על מה להתלונן בה, יש גם על מה לא להסכים ויש אפילו על מה להתנגד, ובראש הקביעה כי אם יעמדו הפלסטינים בכל הקריטריונים שנקבעו להם, יחלו ארצות הברית, ישראל והפלסטינים במשא ומתן על הקמת מדינה פלסטינית. אך במקום להסתכל על הרעות העתידיות שבתוכנית, שלא ברור אם תקרום עור וגידים בכלל, בואו נפקח את העיניים ונודה על כל הטוב שיש בתוכנית כעת. בהווה.
יש הזדמנות חד-פעמית, בגיבוי המעצמה מספר אחת בעולם, לאשרר את הקביעה שמאות אלפי היהודים הגרים ביהודה, שומרון ובקעת הירדן הם תושבים שווי חובות ושווי זכויות לכל שאר תושבי מדינת ישראל ולהחיל ריבונות על כל היישובים. יש הזדמנות פז לאפשר למדינת ישראל להוכיח כי כל מעשיה בחמישים ושתיים השנים האחרונות נשאו פרי והצדיקו את ההשקעה, את המאמץ, את האמונה ואת העשייה בחבלי ארץ אלו, ובעצם לתת גושפנקה בין-לאומית לכל תושבי מדינת ישראל כי איננו כובשים בארצנו. ובכל זאת יש אנשי ימין שמתנגדים לתוכנית כי הם נתלים במה יקרה אם… נתפסים לחששות עתידיים.
מעולם לא היה בבית הלבן נשיא ידידותי ופרו-ישראלי כל כך. להזכירכם, הנשיא טראמפ בשלוש שנות כהונתו הכיר בירושלים בירת ישראל, העביר את השגרירות לירושלים, הכיר בהיות רמת הגולן חלק בלתי נפרד ממדינת ישראל, ביטל את ההסכם עם איראן וצמצם את תקציבי אונר"א. כמו כן פרשה ארצות הברית ממועצת זכויות האדם של האו"ם, גוף אנטי-ישראלי מובהק, ועוד.
מעולם לא הוצעה למדינת ישראל תוכנית נדיבה כל כך מטעם ראש המעצמה הגדולה בעולם. מעולם לא הייתה השפעתנו בבית הלבן רבה כל כך. מעולם לא היה שיתוף פעולה פורה כל כך עם ההנהגה בארצות הברית. כדי להבין את המשמעויות של כל אלו לטובת ישראל כדאי לזכור את שמונה שנות שלטון אובמה.
ולמרות כל זאת יש אנשי ימין שבשל כל מיני חישובים עתידיים ספקולטיביים מוכנים לזרוק את כל ההצלחות וההבטחות שניתנו בתוכנית הזאת בבחינת "כלאם פאדי".
הגמרא אומרת בהזדמנויות שונות: "ברי ושמא, ברי עדיף", ונראה לי שעסקת המאה היא דוגמה מצוינת לברי – כאן ועכשיו. נכון שהיינו רוצים יותר ונכון שיש מה לשפר ונכון שיש על מה לדאוג, אך הברי כל כך הרבה יותר ממוסד, ממוסמך, מאושר ומאובטח מהשמא, הלא ברור אם בכלל, מתי ואיך יהיה, שתהיה לדעתי בכייה לדורות אם נחמיץ את ההזדמנות.
גם בזוגיות יש לעיתים מצבים שבהם הזוג נקלע למחשבות לא ברורות על העתיד. מה יהיה? ומה נעשה? ואיך נסתדר? אינני אומר בשום אופן להתעלם משאלות נכבדות אלה, אך חשוב לא פחות לשים לב למצב הזוגיות היום.
טוב לכם יחד? אתם מרגישים שהזוגיות ממלאת אתכם, מרגשת, מפעימה? אתם מרגישים שאתם אוהבים ונאהבים בצורה שגורמת לכם לרצות להמשיך להיות יחד?
אם התשובה לשאלות האלה חיובית, מקדו את עיקר תשומת הלב שלכם בהווה המיוחד שיש לכם, השקיעו בעצמכם היום, כאן ועכשיו. הודו על מה שיש לכם ותיהנו ממנו, ורק אחר כך תחשבו יחד כיצד לשפר את (המחשבות על) העתיד המשותף.