01
לנצח, אחי
אם חס וחלילה השמועות על פרטי ההסכם עם חמאס נכונות, אז זה עוד אחד מהסבבים הנצחיים של המלחמה הזאת שלא תוכרע לעולם.
כבר היינו כמה פעמים בסרט הזה. בכל פעם המחבלים משחררים חצי מהחטופים ושומרים את השאר להפסקת האש הבאה (הפעם מדובר שישחררו 10, אז יש להניח שבפעם הבאה ישחררו חמשה, בפעם שאחריה שנים וחצי, אח"כ אחד ורבע. הם אף פעם לא ישחררו את כולם כדי להבטיח את נצחיות המלחמה).
ואז, כמו בפעמים הקודמות, יהיו חודשיים הפסקה ואח"כ נחזור להלחם.
הגיעה עת ההכרעה (למעשה, היא הגיעה כבר לפני שנה ומצי). להעיף מהרצועה את כל הטרור ותומכיו (כלומר: את כל מי שנמצא שם בלי יוצא מן הכלל), ולהתקדם.
השבוע כבר שילמו בחייהם כמה מחיילינו על כיבוש שטח שכבר כבשנו יותר מפעם אחת.
האם יהיה לנו אומץ להכריע?
02
חמולה מקומית
מה בין הסכמי אברהם להסכמי אוסלו?
אפשר להזכיר הבדלים רבים. אבל ההבדל המרכזי הוא שבהסכמי אברהם לא נדרשנו לוותר על שום חלק מארצנו.
השליט היחיד שיכול לשלוט בארצנו הוא מדינת ישראל וצה"ל.
כל מי שמציע לתת לגוי מסוים שליטה על חלק מהארץ – גם אם הוא יתן את הכותרת "יצטרף להסכמי אברהם" – מסר חלק מהארץ לאויב.
כשנותנים לגוי שליטה בארץ – כבר לא חשוב אם זאת חמולה מקומית או מקומיים חמולים, חתולים או שועלים, אבו שבאב או סתם שבאב, הפקרנו את ארצנו.
וחוץ מזה: אנחנו כבר יודעים איך זה יגמר.
אז לא בעזה, לא בחברון, ולא בשום מקום אחר. איש מלבדנו לא ישלוט ולא ימשול.
ולא יעזור שתקראו לזה אברהם.
03
מחנה הרק לא
הפוליטיקה בארץ הולכת ונעשית אישית.
תאמרו: כל פוליטיקה היא אישית, וזה נכון. אבל יש פוליטיקה קצת אישית והרבה עניינית, יש פוליטיקה קצת עניינית והרבה אישית, ויש פוליטיקה אישית מהמקפצה.
ב"ה אנחנו עם ממשלה יציבה כבר כמעט שלש שנים. ממשלה טובה בסך הכל. אבל אנחנו זוכרים את הבלגן הפוליטי שקדם לה. שנוצר מכך שפלוני ואלמוני שהפערים האידאולוגיים ביניהם קטנים מאד, לא מוכנים לשבת זה עם זה כי ההוא נעלב מההוא.
תאמרו: בסדר, ככה זה פוליטיקאים. וזה נכון. הבעיה היא שציבור הבוחרים הריע למלחמות האישיות האלה.
אני בהחלט יכול להבין אדם שלא רוצה לשבת עם מי שהחריב ישובים, עם מי שתומך בנסיגות, עם מי שתומך בהריסת ישובים, עם מי שתומך בסיוע לטרור, או תמך בכך בעבר.
אבל אני לא יכול להבין את מי שלא מוכן לשבת עם מי שחושב שפלוני צריך לשבת על כסא פלוני.
השאלה מי ישב על הכסא היא שאלה לא חשובה. השאלה הפרסונלית לא חשובה. השאלה היחידה החשובה היא מה תעשה הממשלה.
אם שני אנשים חושבים שמדינת ישראל צריכה ליישב את כל הארץ, אלא שהאחד מהם סבור שפלוני הוא ראש הממשלה המתאים לכך ביותר והשני חושב שאלמוני הוא ראש הממשלה שיעשה זאת יותר טוב – למה הם רבים?
אבל בשנים האחרונות למדנו שדווקא על השאלה הזאת אנשים מוכנים לשבור זה לזה את השיניים.
לא חבל, אם תשברו זה לזה את השיניים – איך תנשכו?
04
מדינת ישראל ניצלה.
כמעט קרתה תאונה נוראה בית המשפט כמעט פסק שגם היועהמ"שית צריכה לעשות מה שכתוב בחוק.
ב"ה שיש לנו נשיא שאפשר לסמוך עליו. הוא שלח את ראש הממשלה להתפשר עם היועצת שלו, נציגתו עלי אדמות.
והושגה פשרה: דוד זיני ימונה רק כשתסתיים חקירת קטארגייט.
מעתה יש להניח שחקירת קטארגייט לא תסתיים לעולם.
למשוך את הזמן הם יודעים. יש להניח שגם משפט נתניהו מבוסס בדיוק על ההנחה שהוא ימשך וימשך עד שהרשלה ימות, או הפריץ ימות, או הכלב ימות. ובינתים יש אחלה תירוץ לא לתת לנתניהו לשלוט.
ובינתים הם אפילו עוד לא החליטו האם נתניהו הוא הרשלה, הפריץ או הכלב. ■
