״לא התקבל לאף משרד״ בנו של שמואל תמיר, יוסף, מספר כי לאחר שסיים אביו את הכשרתו לא התקבל לאף משרד: ״הוא לא התקבל לאף משרד של עורכי דין, כי נחשב טרוריסט עקב פעילותו באצ״ל. התחיל כעו״ד במשפטים ציבוריים כי הייתה לו אוריינטציה פוליטית, הוא הרגיש שליחות. המשפט הראשון של אבי היה פרשת מות העיתונאי ידידיה סגל בידי אנשי ההגנה, והוא הצליח להוכיח כי אנשי ההגנה הם אלה שהביאו למותו, עינו אותו למוות פחות או יותר. אבל המשפט הכי ידוע שהוא ניהל היה משפט קסטנר״. לדברי יוסף תמיר, עורך דין גם הוא, התביעה שהגישה המדינה נגד גרינוולד הייתה חריגה. ״המדינה הגישה הליך פלילי חריג נגד גרינוולד. על זה הוא אמר ׳מדינה שעוד לא העמידה לדין נאצי אחד מעמידה לדין יהודי בן 70 שרוב משפחתו נספתה בשואה׳. אבל גרינוולד העז להגיד על קסטנר, שהיה בכיר במפא״י, שהוא שיתף פעולה עם הנאצים״. ״תיק אבוד״ כששמואל תמיר נחשף לפרטי התיק, הוא לא צפה לו הצלחה כלל. ״כשהגיע אליו התיק הוא אמר שזה נראה אבוד. אין מסמכים, אין עדים, אין ראיות, וגם לשלם כסף לא יכול כל כך. ממש תיק ׳מנצח׳, במירכאות. אף אחד לא חשב שהתיק האומלל הזה יגיע לממדים של אחד המשפטים ההיסטוריים הכי משמעותיים. זה משפט השואה הכי משמעותי פרט למשפט אייכמן״. במשפט הצליח תמיר להפוך את גרינוולד מנאשם למאשים, וראה זאת כהזדמנות לפתוח את נושא התנהלות המנהיגות היהודית בארץ ובעולם בזמן השואה. ״במקרה הטוב המנהיגים היהודים פשוט בחרו באי נקיטת פעילות אקטיבית והתגייסות כשהיה אפשר, לפעמים נהגו באדישות, ובמקרה הרע – פעלו לסיכול אותם אנשים שכן ניסו לעורר תהודה בארצם, אם זה בארצות הברית או בלונדון, בבריטניה וכו״, אומר תמיר הבן. ״המניע היה הרצון לפתוח פה ליהדות הונגריה״, מסביר יוסף תמיר. ״אבי ראה בזה שליחות אידיאולוגית, הזדמנות לתקוף את שלטון מפא״י שדאג בעיקר לרפתות בקיבוצים ולהמשך שלטונו. גורל ההמונים באירופה לא היה בראש סדר העדיפויות, הפוקוס היה על יהדות סוציאליסטית, ופחות על יהודים באשר הם יהודים״. המשפט שהפך למשפט קסטנר, כאמור, העמיד לדין באופן מקיף את התנהלות המנהיגים היהודים בזמן השואה בארץ ובעולם. בתחילה היה השופט, נשיא בית המשפט המחוזי ירושלים, ד״ר בנימין הלוי, זהיר מאוד. הוא לא שש ללכת לקראת גרינוולד ולצאת נגד מנהיגי מפא״י, אולם תגלית של שמואל תמיר שינתה את התמונה. ״אחרי שאבי גילה שקסטנר נתן תצהיר שקר במשפטי נירנברג לטובת קצין נאצי בשם קורט בכר, הגלגל התהפך. כעו״ד מוכשר בחקירה נגדית הצליח להפריך את עדות קסטנר ועדויות מטעמו, והגלגל החל להסתובב לצד השני. המשפט הפך לכתב אישום חריף נגד המנהיגות היהודית, בארץ במיוחד״, אומר יוסף תמיר. ״מכר את נפשו לשטן״ ״בסופו של יום, לטעמי, הוכחה במשפט אוזלת היד שבה נהגו כלפי יהודי הגולה, והוכח ספציפית שקסטנר היה כלי שרת בידי הנאצים למימוש מטרותיהם. השופט הלוי קבע שקסטנר מכר את נפשו לשטן, ופה יש תמיד ויכוח ידוע – המציל נפש אחת מישראל כאילו הציל עולם מלא. קסטנר הרי הציל יהודים, אז למה לבוא אליו בטענות? אבל צריך לזכור שבלב הדברים נמצאת עסקה שמי שעשה אותה היו נאצים. לקסטנר לא היה באמת מה למכור להם, הקונטקסט של ההצלה היה המחיר שהנאצים היו מוכנים לשלם כדי לקבל שקט והשתקה מצד המנהיגות היהודית. קסטנר נקט בהשתקה ואחרים יחד איתו, על ידיעות ההשמדה שהיו לו, ואפילו הפיץ שמועות על אנשים שהולכים למחנות עבודה ולא להשמדה לאושוויץ. בכך הוא הקל את מלאכת ההשמדה שהתרחשה אז. השופט הלוי קבע שהוא שיתף פעולה עם הנאצים״. לאחר הרשעתו של קסטנר בקיץ 1955 הגישה המדינה ערעור לבית המשפט העליון, אולם בשנת 1957, כשעדיין מתנהל הערעור, נרצח קסטנר על ידי שלושה מתנקשים שירו בו בפתח ביתו. ״זה שינה את האווירה הציבורית״, אומר יוסף תמיר. ״פתאום קסטנר נראה כקורבן״. זיכוי קסטנר כשנה לאחר הרצח, בחורף 1958, ניתן פסק הדין של בית המשפט העליון ברוב של שלושה שופטים אל מול שניים: גרינוולד לא הוכיח מעל לכל ספק סביר כי קסטנר שיתף פעולה עם הנאצים, ולכן השיתו עליו עונש סמלי – קנס. עם זאת, קבעו השופטים פה אחד כי קסטנר נתן עדות שקר לטובת הקצין הנאצי בכר במשפטי נירנברג. ״בעיניי זה לא פסק דין של טיהור שמו״, טוען יוסף תמיר. ״נשיא בית המשפט המחוזי ושני שופטי בית המשפט העליון אומרים שקסטנר שיתף פעולה עם הנאצים, ושלושה שופטי בית המשפט העליון אומרים שלא – זה רחוק מלהיות טיהור. פשוט מבחינה משפטית לא הוכח מעל לכל ספק כי היה שיתוף פעולה״.
עו"ד יוסף תמיר
יוסף תמיר עם אביו שמואל, 1978
עוד מוסיף תמיר כי ״לטעמי פסק הדין היה מגמתי, של שופטי הרוב, של בית משפט ממסדי שעשה כל מה שיכול היה כדי לא להכתים מנהיג מרכזי במפא״י בשיתוף פעולה עם הנאצים, ונזהר מאוד מלהגיע לכך״. כיצד הרגיש אביך לאחר הרשעת גרינוולד וזיכוי קסטנר? ״אבי היה מאוכזב מאוד. הוא תיאר את מלאכת הטיעונים במשפט כמוזאיקה עדינה שהוא חשף במשך שנים, ובאו ושפכו עליה חול וטשטשו את האמת. אחרי שהסתיים המשפט התברר כי קסטנר נתן עוד שלוש עדויות שקר לטובת קצינים נאצים נוספים. מנהיג יהודי שמעיד לטובת פושע נאצי, אין עוד דרך לכנות זאת מלבד עדות שקר. באיזה עולם הוא חשב שהוא יכול להעיד לטובתם? רק בגלל שלקראת סוף המלחמה הם ניסו לבצע פעולות אליבי מסוימות? לחילופין, היה מי שרצה שיהיו עדויות לטובתם במחשבה שיצליחו לשים יד על כספי יהדות הונגריה״. יוסף תמיר מצביע על מספר שאלות לא פתורות סביב הפרשה כולה. ״למה חננו את הרוצחים של קסטנר אחרי תקופה קצרה? הם ריצו מאסר של שש שנים בלבד. למה השמירה על קסטנר הופסקה ימים ספורים לפני הרצח? יש פה סימני שאלה די גדולים. למי היה אינטרס שקסטנר לא ידבר? אין הוכחה כלשהי, והתיקים עד היום מצונזרים על ידי השב״כ. היסטוריון שהתעניין ברצח קסטנר הגיש בג״צ לפני שנה בבקשה לחשוף את המסמכים, ונשיאת בית המשפט העליון חיות החליטה להותירם חסויים״. תמיר חוזר להחלטת בית המשפט העליון לזכות את קסטנר: ״בפני בית המשפט העליון שקיבל את ההחלטה היו חסרים נתונים שאבי גילה אותם – התצהירים שנתן קסטנר לטובת הפושעים הנאצים אחרי המלחמה. לא מדובר בתצהירים שנתן בזמן אמת, במלחמה, תחת איומים ובצורה שאי אפשר לשפוט אותו. הוא נסע למשפטי נירנברג ועשה כל מה שהיה יכול כדי לעזור לפושעי מלחמה נאצים. אם בית המשפט היה מודע לכך, התוצאה יכלה להיות שונה״. עוד מוסיף יוסף תמיר וטוען כי ״לימים התראיין אדולף אייכמן ממקום מחבואו לעיתונאי נאצי, ואמר שקסטנר נתן לו שירות גדול ועזר לשמור על השקט במחנות. הצוות שעזר לאייכמן בתקופת סוף המלחמה היה מצומצם, ולמרות זאת עלה בידי הנאצים להצליח להשמיד את יהדות הונגריה. תוך חודשים ספורים השמידו 600,000-700,000 יהודים. אייכמן התבטא שלא היה יכול להצליח במשימה בלי ש׳ירדימו׳ את היהודים וישקיטו אותם, בין היתר באמצעות קסטנר״. איך השפיע משפט קסטנר על אביך? ״המשפט ליווה אותו כל חייו, גם בהמשך פעילותו כחבר כנסת וכשר. גולת הכותרת, המעשה הכי חשוב שעשה יהיה העניין הזה. הנושא ליווה אותו גם בכתיבה בעיתונות ובפעילותו, הוא ראה בזה דבר חשוב. לדעתו באה לידי ביטוי בפרשייה שאלה מוסרית של מנהיג: האם להסתיר אמת מההמונים? בעיניו התשובה הייתה חד משמעית – למנהיג אין יכולת להחליט את מי הוא בוחר לחלץ, כפי שעשה קסטנר״. לאחר גזר הדין הראשון שהרשיע את קסטנר בשיתוף פעולה עם הנאצים – הוא נרצח. אביך ראה בכך אחריות שלו? ״לא. הוא מילא את חובתו כעורך דין קודם כול. מי שהגיש את המשפט היה המדינה, מה שהתברר כטעות גדולה מבחינתה בדיעבד. מה שאבי גילה במהלך המשפט אושר על ידי נשיא בית המשפט המחוזי. ניסו לטפול את הרצח על אבי, כאילו היה מעורב. בספרו הוא מתאר איך איסר הראל, ראש השירות, ניסה לסחוט את אשתו של עו״ד יעקב חירותי שנעצר בחשד לקשר לרצח. הראל אמר לה ׳אפשר לשחרר את בעלך אם הוא יגיד שתמיר היה מעורב ברצח׳. האישה השיבה שלאבי אין כל קשר, והראל השיב שגם לבעלה אין ובכל זאת הוא עצור – ולכן מה אכפת לה להאשים את אבי. זו לא הייתה מדינה דמוקרטית כמו שאנחנו חושבים. לשירות הביטחון היה תפקיד חשוב, אבל גם שלילי לפעמים. אבי חשב שזו טרגדיה שקסטנר נרצח. לא רק בגלל הרצח עצמו אלא כי חשב שמישהו מנסה לסכור את פיו של קסטנר, חשד שהיו מעורבות בעניין רשויות בישראל, שירותי המודיעין בצורה זו או אחרת, בכדי למנוע מקסטנר לספר כל מה שידע על השלטון. קסטנר אמר בעדויותיו במשפטי נירנברג שהעיד לטובת הקצין הנאצי בכר בשליחות המוסדות הציוניים, ההסתדרות הציונית העולמית וכו׳ – מה שהיווה מבוכה לממשלה, שבהמשך גם נפלה בעקבות משפט קסטנר״. בערעור של בית המשפט העליון כתב השופט אגרנט כי ״ההיסטוריה תשפוט את קסטנר, ולא בית המשפט״. איזה גזר דין קיבל קסטנר מהציבור, לדעתך? ״קסטנר היה דמות שנויה במחלוקת ונשאר כך. בעבר ההיסטוריונים היו מאוד ׳פרו קסטנר׳, מה שהכתים את כל הנושא. לא היו היסטוריונים אובייקטיבים. עם השנים הגישה השתנתה, אנשים נפתחו להבנה שלמרות שבית המשפט העליון הרשיע את גרינוולד ובעקיפין זיכה את קסטנר – הסיפור הרבה יותר מורכב מזה. ״עדותו של קסטנר מושפעת אולי גם מהשינויים הפוליטיים במדינה. בעבר ראו בו גיבור, או אדם שהציל נפשות בזמן המלחמה ושאי אפשר לשפוט אותו, והיום הנרטיב שונה משמעותית. אני זוקף זאת במידה רבה לזכותו של אבי״. האם משפט קסטנר השפיע עליכם כמשפחה? ״בהחלט, זה עובר בדי-אן-איי מאבא שלי לדור השני והלאה לבנותיי. אנחנו מלווים את העניין מקרוב הרבה שנים, גם אחרי פטירתו של אבי. כשרצו לקרוא רחוב בתל אביב על שם קסטנר התנגדנו והורידו את זה. בחיפה רצו להנציח את קסטנר בגן ציבורי, אז התנגדנו והגשנו בג״צ בשם 12 ניצולי שואה, כולל אחיינה של חנה סנש, ובג״צ ביטל את ההחלטה. אנחנו כותבים הרבה ומתראיינים הרבה, כך שהנושא ממשיך לבעור גם אחרי הרבה שנים. בעיניי זה נושא מאוד משמעותי מבחינת ההיסטוריה של עם ישראל, לדורות הבאים. זה לא היה בעבר ונגמר, משפט קסטנר מהדהד עד היום״.
עוד מוסיף תמיר כי ״לטעמי פסק הדין היה מגמתי, של שופטי הרוב, של בית משפט ממסדי שעשה כל מה שיכול היה כדי לא להכתים מנהיג מרכזי במפא״י בשיתוף פעולה עם הנאצים, ונזהר מאוד מלהגיע לכך״. כיצד הרגיש אביך לאחר הרשעת גרינוולד וזיכוי קסטנר? ״אבי היה מאוכזב מאוד. הוא תיאר את מלאכת הטיעונים במשפט כמוזאיקה עדינה שהוא חשף במשך שנים, ובאו ושפכו עליה חול וטשטשו את האמת. אחרי שהסתיים המשפט התברר כי קסטנר נתן עוד שלוש עדויות שקר לטובת קצינים נאצים נוספים. מנהיג יהודי שמעיד לטובת פושע נאצי, אין עוד דרך לכנות זאת מלבד עדות שקר. באיזה עולם הוא חשב שהוא יכול להעיד לטובתם? רק בגלל שלקראת סוף המלחמה הם ניסו לבצע פעולות אליבי מסוימות? לחילופין, היה מי שרצה שיהיו עדויות לטובתם במחשבה שיצליחו לשים יד על כספי יהדות הונגריה״. יוסף תמיר מצביע על מספר שאלות לא פתורות סביב הפרשה כולה. ״למה חננו את הרוצחים של קסטנר אחרי תקופה קצרה? הם ריצו מאסר של שש שנים בלבד. למה השמירה על קסטנר הופסקה ימים ספורים לפני הרצח? יש פה סימני שאלה די גדולים. למי היה אינטרס שקסטנר לא ידבר? אין הוכחה כלשהי, והתיקים עד היום מצונזרים על ידי השב״כ. היסטוריון שהתעניין ברצח קסטנר הגיש בג״צ לפני שנה בבקשה לחשוף את המסמכים, ונשיאת בית המשפט העליון חיות החליטה להותירם חסויים״. תמיר חוזר להחלטת בית המשפט העליון לזכות את קסטנר: ״בפני בית המשפט העליון שקיבל את ההחלטה היו חסרים נתונים שאבי גילה אותם – התצהירים שנתן קסטנר לטובת הפושעים הנאצים אחרי המלחמה. לא מדובר בתצהירים שנתן בזמן אמת, במלחמה, תחת איומים ובצורה שאי אפשר לשפוט אותו. הוא נסע למשפטי נירנברג ועשה כל מה שהיה יכול כדי לעזור לפושעי מלחמה נאצים. אם בית המשפט היה מודע לכך, התוצאה יכלה להיות שונה״. עוד מוסיף יוסף תמיר וטוען כי ״לימים התראיין אדולף אייכמן ממקום מחבואו לעיתונאי נאצי, ואמר שקסטנר נתן לו שירות גדול ועזר לשמור על השקט במחנות. הצוות שעזר לאייכמן בתקופת סוף המלחמה היה מצומצם, ולמרות זאת עלה בידי הנאצים להצליח להשמיד את יהדות הונגריה. תוך חודשים ספורים השמידו 600,000-700,000 יהודים. אייכמן התבטא שלא היה יכול להצליח במשימה בלי ש׳ירדימו׳ את היהודים וישקיטו אותם, בין היתר באמצעות קסטנר״. איך השפיע משפט קסטנר על אביך? ״המשפט ליווה אותו כל חייו, גם בהמשך פעילותו כחבר כנסת וכשר. גולת הכותרת, המעשה הכי חשוב שעשה יהיה העניין הזה. הנושא ליווה אותו גם בכתיבה בעיתונות ובפעילותו, הוא ראה בזה דבר חשוב. לדעתו באה לידי ביטוי בפרשייה שאלה מוסרית של מנהיג: האם להסתיר אמת מההמונים? בעיניו התשובה הייתה חד משמעית – למנהיג אין יכולת להחליט את מי הוא בוחר לחלץ, כפי שעשה קסטנר״. לאחר גזר הדין הראשון שהרשיע את קסטנר בשיתוף פעולה עם הנאצים – הוא נרצח. אביך ראה בכך אחריות שלו? ״לא. הוא מילא את חובתו כעורך דין קודם כול. מי שהגיש את המשפט היה המדינה, מה שהתברר כטעות גדולה מבחינתה בדיעבד. מה שאבי גילה במהלך המשפט אושר על ידי נשיא בית המשפט המחוזי. ניסו לטפול את הרצח על אבי, כאילו היה מעורב. בספרו הוא מתאר איך איסר הראל, ראש השירות, ניסה לסחוט את אשתו של עו״ד יעקב חירותי שנעצר בחשד לקשר לרצח. הראל אמר לה ׳אפשר לשחרר את בעלך אם הוא יגיד שתמיר היה מעורב ברצח׳. האישה השיבה שלאבי אין כל קשר, והראל השיב שגם לבעלה אין ובכל זאת הוא עצור – ולכן מה אכפת לה להאשים את אבי. זו לא הייתה מדינה דמוקרטית כמו שאנחנו חושבים. לשירות הביטחון היה תפקיד חשוב, אבל גם שלילי לפעמים. אבי חשב שזו טרגדיה שקסטנר נרצח. לא רק בגלל הרצח עצמו אלא כי חשב שמישהו מנסה לסכור את פיו של קסטנר, חשד שהיו מעורבות בעניין רשויות בישראל, שירותי המודיעין בצורה זו או אחרת, בכדי למנוע מקסטנר לספר כל מה שידע על השלטון. קסטנר אמר בעדויותיו במשפטי נירנברג שהעיד לטובת הקצין הנאצי בכר בשליחות המוסדות הציוניים, ההסתדרות הציונית העולמית וכו׳ – מה שהיווה מבוכה לממשלה, שבהמשך גם נפלה בעקבות משפט קסטנר״. בערעור של בית המשפט העליון כתב השופט אגרנט כי ״ההיסטוריה תשפוט את קסטנר, ולא בית המשפט״. איזה גזר דין קיבל קסטנר מהציבור, לדעתך? ״קסטנר היה דמות שנויה במחלוקת ונשאר כך. בעבר ההיסטוריונים היו מאוד ׳פרו קסטנר׳, מה שהכתים את כל הנושא. לא היו היסטוריונים אובייקטיבים. עם השנים הגישה השתנתה, אנשים נפתחו להבנה שלמרות שבית המשפט העליון הרשיע את גרינוולד ובעקיפין זיכה את קסטנר – הסיפור הרבה יותר מורכב מזה. ״עדותו של קסטנר מושפעת אולי גם מהשינויים הפוליטיים במדינה. בעבר ראו בו גיבור, או אדם שהציל נפשות בזמן המלחמה ושאי אפשר לשפוט אותו, והיום הנרטיב שונה משמעותית. אני זוקף זאת במידה רבה לזכותו של אבי״. האם משפט קסטנר השפיע עליכם כמשפחה? ״בהחלט, זה עובר בדי-אן-איי מאבא שלי לדור השני והלאה לבנותיי. אנחנו מלווים את העניין מקרוב הרבה שנים, גם אחרי פטירתו של אבי. כשרצו לקרוא רחוב בתל אביב על שם קסטנר התנגדנו והורידו את זה. בחיפה רצו להנציח את קסטנר בגן ציבורי, אז התנגדנו והגשנו בג״צ בשם 12 ניצולי שואה, כולל אחיינה של חנה סנש, ובג״צ ביטל את ההחלטה. אנחנו כותבים הרבה ומתראיינים הרבה, כך שהנושא ממשיך לבעור גם אחרי הרבה שנים. בעיניי זה נושא מאוד משמעותי מבחינת ההיסטוריה של עם ישראל, לדורות הבאים. זה לא היה בעבר ונגמר, משפט קסטנר מהדהד עד היום״.
״לא התקבל לאף משרד״ בנו של שמואל תמיר, יוסף, מספר כי לאחר שסיים אביו את הכשרתו לא התקבל לאף משרד: ״הוא לא התקבל לאף משרד של עורכי דין, כי נחשב טרוריסט עקב פעילותו באצ״ל. התחיל כעו״ד במשפטים ציבוריים כי הייתה לו אוריינטציה פוליטית, הוא הרגיש שליחות. המשפט הראשון של אבי היה פרשת מות העיתונאי ידידיה סגל בידי אנשי ההגנה, והוא הצליח להוכיח כי אנשי ההגנה הם אלה שהביאו למותו, עינו אותו למוות פחות או יותר. אבל המשפט הכי ידוע שהוא ניהל היה משפט קסטנר״. לדברי יוסף תמיר, עורך דין גם הוא, התביעה שהגישה המדינה נגד גרינוולד הייתה חריגה. ״המדינה הגישה הליך פלילי חריג נגד גרינוולד. על זה הוא אמר ׳מדינה שעוד לא העמידה לדין נאצי אחד מעמידה לדין יהודי בן 70 שרוב משפחתו נספתה בשואה׳. אבל גרינוולד העז להגיד על קסטנר, שהיה בכיר במפא״י, שהוא שיתף פעולה עם הנאצים״. ״תיק אבוד״ כששמואל תמיר נחשף לפרטי התיק, הוא לא צפה לו הצלחה כלל. ״כשהגיע אליו התיק הוא אמר שזה נראה אבוד. אין מסמכים, אין עדים, אין ראיות, וגם לשלם כסף לא יכול כל כך. ממש תיק ׳מנצח׳, במירכאות. אף אחד לא חשב שהתיק האומלל הזה יגיע לממדים של אחד המשפטים ההיסטוריים הכי משמעותיים. זה משפט השואה הכי משמעותי פרט למשפט אייכמן״. במשפט הצליח תמיר להפוך את גרינוולד מנאשם למאשים, וראה זאת כהזדמנות לפתוח את נושא התנהלות המנהיגות היהודית בארץ ובעולם בזמן השואה. ״במקרה הטוב המנהיגים היהודים פשוט בחרו באי נקיטת פעילות אקטיבית והתגייסות כשהיה אפשר, לפעמים נהגו באדישות, ובמקרה הרע – פעלו לסיכול אותם אנשים שכן ניסו לעורר תהודה בארצם, אם זה בארצות הברית או בלונדון, בבריטניה וכו״, אומר תמיר הבן. ״המניע היה הרצון לפתוח פה ליהדות הונגריה״, מסביר יוסף תמיר. ״אבי ראה בזה שליחות אידיאולוגית, הזדמנות לתקוף את שלטון מפא״י שדאג בעיקר לרפתות בקיבוצים ולהמשך שלטונו. גורל ההמונים באירופה לא היה בראש סדר העדיפויות, הפוקוס היה על יהדות סוציאליסטית, ופחות על יהודים באשר הם יהודים״. המשפט שהפך למשפט קסטנר, כאמור, העמיד לדין באופן מקיף את התנהלות המנהיגים היהודים בזמן השואה בארץ ובעולם. בתחילה היה השופט, נשיא בית המשפט המחוזי ירושלים, ד״ר בנימין הלוי, זהיר מאוד. הוא לא שש ללכת לקראת גרינוולד ולצאת נגד מנהיגי מפא״י, אולם תגלית של שמואל תמיר שינתה את התמונה. ״אחרי שאבי גילה שקסטנר נתן תצהיר שקר במשפטי נירנברג לטובת קצין נאצי בשם קורט בכר, הגלגל התהפך. כעו״ד מוכשר בחקירה נגדית הצליח להפריך את עדות קסטנר ועדויות מטעמו, והגלגל החל להסתובב לצד השני. המשפט הפך לכתב אישום חריף נגד המנהיגות היהודית, בארץ במיוחד״, אומר יוסף תמיר. ״מכר את נפשו לשטן״ ״בסופו של יום, לטעמי, הוכחה במשפט אוזלת היד שבה נהגו כלפי יהודי הגולה, והוכח ספציפית שקסטנר היה כלי שרת בידי הנאצים למימוש מטרותיהם. השופט הלוי קבע שקסטנר מכר את נפשו לשטן, ופה יש תמיד ויכוח ידוע – המציל נפש אחת מישראל כאילו הציל עולם מלא. קסטנר הרי הציל יהודים, אז למה לבוא אליו בטענות? אבל צריך לזכור שבלב הדברים נמצאת עסקה שמי שעשה אותה היו נאצים. לקסטנר לא היה באמת מה למכור להם, הקונטקסט של ההצלה היה המחיר שהנאצים היו מוכנים לשלם כדי לקבל שקט והשתקה מצד המנהיגות היהודית. קסטנר נקט בהשתקה ואחרים יחד איתו, על ידיעות ההשמדה שהיו לו, ואפילו הפיץ שמועות על אנשים שהולכים למחנות עבודה ולא להשמדה לאושוויץ. בכך הוא הקל את מלאכת ההשמדה שהתרחשה אז. השופט הלוי קבע שהוא שיתף פעולה עם הנאצים״. לאחר הרשעתו של קסטנר בקיץ 1955 הגישה המדינה ערעור לבית המשפט העליון, אולם בשנת 1957, כשעדיין מתנהל הערעור, נרצח קסטנר על ידי שלושה מתנקשים שירו בו בפתח ביתו. ״זה שינה את האווירה הציבורית״, אומר יוסף תמיר. ״פתאום קסטנר נראה כקורבן״. זיכוי קסטנר כשנה לאחר הרצח, בחורף 1958, ניתן פסק הדין של בית המשפט העליון ברוב של שלושה שופטים אל מול שניים: גרינוולד לא הוכיח מעל לכל ספק סביר כי קסטנר שיתף פעולה עם הנאצים, ולכן השיתו עליו עונש סמלי – קנס. עם זאת, קבעו השופטים פה אחד כי קסטנר נתן עדות שקר לטובת הקצין הנאצי בכר במשפטי נירנברג. ״בעיניי זה לא פסק דין של טיהור שמו״, טוען יוסף תמיר. ״נשיא בית המשפט המחוזי ושני שופטי בית המשפט העליון אומרים שקסטנר שיתף פעולה עם הנאצים, ושלושה שופטי בית המשפט העליון אומרים שלא – זה רחוק מלהיות טיהור. פשוט מבחינה משפטית לא הוכח מעל לכל ספק כי היה שיתוף פעולה״.
עו"ד יוסף תמיר
יוסף תמיר עם אביו שמואל, 1978
עוד מוסיף תמיר כי ״לטעמי פסק הדין היה מגמתי, של שופטי הרוב, של בית משפט ממסדי שעשה כל מה שיכול היה כדי לא להכתים מנהיג מרכזי במפא״י בשיתוף פעולה עם הנאצים, ונזהר מאוד מלהגיע לכך״. כיצד הרגיש אביך לאחר הרשעת גרינוולד וזיכוי קסטנר? ״אבי היה מאוכזב מאוד. הוא תיאר את מלאכת הטיעונים במשפט כמוזאיקה עדינה שהוא חשף במשך שנים, ובאו ושפכו עליה חול וטשטשו את האמת. אחרי שהסתיים המשפט התברר כי קסטנר נתן עוד שלוש עדויות שקר לטובת קצינים נאצים נוספים. מנהיג יהודי שמעיד לטובת פושע נאצי, אין עוד דרך לכנות זאת מלבד עדות שקר. באיזה עולם הוא חשב שהוא יכול להעיד לטובתם? רק בגלל שלקראת סוף המלחמה הם ניסו לבצע פעולות אליבי מסוימות? לחילופין, היה מי שרצה שיהיו עדויות לטובתם במחשבה שיצליחו לשים יד על כספי יהדות הונגריה״. יוסף תמיר מצביע על מספר שאלות לא פתורות סביב הפרשה כולה. ״למה חננו את הרוצחים של קסטנר אחרי תקופה קצרה? הם ריצו מאסר של שש שנים בלבד. למה השמירה על קסטנר הופסקה ימים ספורים לפני הרצח? יש פה סימני שאלה די גדולים. למי היה אינטרס שקסטנר לא ידבר? אין הוכחה כלשהי, והתיקים עד היום מצונזרים על ידי השב״כ. היסטוריון שהתעניין ברצח קסטנר הגיש בג״צ לפני שנה בבקשה לחשוף את המסמכים, ונשיאת בית המשפט העליון חיות החליטה להותירם חסויים״. תמיר חוזר להחלטת בית המשפט העליון לזכות את קסטנר: ״בפני בית המשפט העליון שקיבל את ההחלטה היו חסרים נתונים שאבי גילה אותם – התצהירים שנתן קסטנר לטובת הפושעים הנאצים אחרי המלחמה. לא מדובר בתצהירים שנתן בזמן אמת, במלחמה, תחת איומים ובצורה שאי אפשר לשפוט אותו. הוא נסע למשפטי נירנברג ועשה כל מה שהיה יכול כדי לעזור לפושעי מלחמה נאצים. אם בית המשפט היה מודע לכך, התוצאה יכלה להיות שונה״. עוד מוסיף יוסף תמיר וטוען כי ״לימים התראיין אדולף אייכמן ממקום מחבואו לעיתונאי נאצי, ואמר שקסטנר נתן לו שירות גדול ועזר לשמור על השקט במחנות. הצוות שעזר לאייכמן בתקופת סוף המלחמה היה מצומצם, ולמרות זאת עלה בידי הנאצים להצליח להשמיד את יהדות הונגריה. תוך חודשים ספורים השמידו 600,000-700,000 יהודים. אייכמן התבטא שלא היה יכול להצליח במשימה בלי ש׳ירדימו׳ את היהודים וישקיטו אותם, בין היתר באמצעות קסטנר״. איך השפיע משפט קסטנר על אביך? ״המשפט ליווה אותו כל חייו, גם בהמשך פעילותו כחבר כנסת וכשר. גולת הכותרת, המעשה הכי חשוב שעשה יהיה העניין הזה. הנושא ליווה אותו גם בכתיבה בעיתונות ובפעילותו, הוא ראה בזה דבר חשוב. לדעתו באה לידי ביטוי בפרשייה שאלה מוסרית של מנהיג: האם להסתיר אמת מההמונים? בעיניו התשובה הייתה חד משמעית – למנהיג אין יכולת להחליט את מי הוא בוחר לחלץ, כפי שעשה קסטנר״. לאחר גזר הדין הראשון שהרשיע את קסטנר בשיתוף פעולה עם הנאצים – הוא נרצח. אביך ראה בכך אחריות שלו? ״לא. הוא מילא את חובתו כעורך דין קודם כול. מי שהגיש את המשפט היה המדינה, מה שהתברר כטעות גדולה מבחינתה בדיעבד. מה שאבי גילה במהלך המשפט אושר על ידי נשיא בית המשפט המחוזי. ניסו לטפול את הרצח על אבי, כאילו היה מעורב. בספרו הוא מתאר איך איסר הראל, ראש השירות, ניסה לסחוט את אשתו של עו״ד יעקב חירותי שנעצר בחשד לקשר לרצח. הראל אמר לה ׳אפשר לשחרר את בעלך אם הוא יגיד שתמיר היה מעורב ברצח׳. האישה השיבה שלאבי אין כל קשר, והראל השיב שגם לבעלה אין ובכל זאת הוא עצור – ולכן מה אכפת לה להאשים את אבי. זו לא הייתה מדינה דמוקרטית כמו שאנחנו חושבים. לשירות הביטחון היה תפקיד חשוב, אבל גם שלילי לפעמים. אבי חשב שזו טרגדיה שקסטנר נרצח. לא רק בגלל הרצח עצמו אלא כי חשב שמישהו מנסה לסכור את פיו של קסטנר, חשד שהיו מעורבות בעניין רשויות בישראל, שירותי המודיעין בצורה זו או אחרת, בכדי למנוע מקסטנר לספר כל מה שידע על השלטון. קסטנר אמר בעדויותיו במשפטי נירנברג שהעיד לטובת הקצין הנאצי בכר בשליחות המוסדות הציוניים, ההסתדרות הציונית העולמית וכו׳ – מה שהיווה מבוכה לממשלה, שבהמשך גם נפלה בעקבות משפט קסטנר״. בערעור של בית המשפט העליון כתב השופט אגרנט כי ״ההיסטוריה תשפוט את קסטנר, ולא בית המשפט״. איזה גזר דין קיבל קסטנר מהציבור, לדעתך? ״קסטנר היה דמות שנויה במחלוקת ונשאר כך. בעבר ההיסטוריונים היו מאוד ׳פרו קסטנר׳, מה שהכתים את כל הנושא. לא היו היסטוריונים אובייקטיבים. עם השנים הגישה השתנתה, אנשים נפתחו להבנה שלמרות שבית המשפט העליון הרשיע את גרינוולד ובעקיפין זיכה את קסטנר – הסיפור הרבה יותר מורכב מזה. ״עדותו של קסטנר מושפעת אולי גם מהשינויים הפוליטיים במדינה. בעבר ראו בו גיבור, או אדם שהציל נפשות בזמן המלחמה ושאי אפשר לשפוט אותו, והיום הנרטיב שונה משמעותית. אני זוקף זאת במידה רבה לזכותו של אבי״. האם משפט קסטנר השפיע עליכם כמשפחה? ״בהחלט, זה עובר בדי-אן-איי מאבא שלי לדור השני והלאה לבנותיי. אנחנו מלווים את העניין מקרוב הרבה שנים, גם אחרי פטירתו של אבי. כשרצו לקרוא רחוב בתל אביב על שם קסטנר התנגדנו והורידו את זה. בחיפה רצו להנציח את קסטנר בגן ציבורי, אז התנגדנו והגשנו בג״צ בשם 12 ניצולי שואה, כולל אחיינה של חנה סנש, ובג״צ ביטל את ההחלטה. אנחנו כותבים הרבה ומתראיינים הרבה, כך שהנושא ממשיך לבעור גם אחרי הרבה שנים. בעיניי זה נושא מאוד משמעותי מבחינת ההיסטוריה של עם ישראל, לדורות הבאים. זה לא היה בעבר ונגמר, משפט קסטנר מהדהד עד היום״.
בשבת שעברה נפטרה אחת מאחרונות לוחמות לח"י, יעל בן -דב. יעל נולדה בשנת 1928 בירושלים כחיה ברנדווין. למרות שגדלה במשפחה חרדית היא הצטרפה לתנועת בית"ר. בעקבות פעילותה בתנועה היא סולקה מסמינר הגננות של המזרחי שמנהליו אסרו על הפעילות בבית"ר. לאחר שהחליטה שבית"ר אינה מתאימה להשקפת עולמה היא עברה לתנועת הנוער הדתית 'ברית חשמונאים' (ברי"ח). רבים מחניכי ברי"ח ומדריכיה היו חברים בלח"י, ועל חיה שחיפשה קשר למחתרת הוטלו אט אט משימות שונות. לאחר שהשכילה להעביר מזוודת נשק גדולה היא הפכה לחברת המחתרת, וככינוי מחתרתי בחרה את השם 'יעל'. שם שלימים הפך לשמה. בתחילה פעלה יעל בתאי הנוער של המחתרת ובגיוס צעירים. מסירותה וכישרונה לא נעלמו מעיני מפקדיה, והיא מונתה כאחראית לאחד מתאי הנוער בירושלים. אחד מחניכיה היה הצעיר אלכסנדר רובוביץ' שנחטף בידי חיילים בריטיים ועונה למוות. גופתו לא נמצאה עד היום והתעלומה סביב מקום קבורתו לא נתנה ליעל מנוח כל חייה. מלבד פעילותה בנוער השתתפה יעל בפעולות קרביות. ביניהן פעולת שחרורו של ד"ר ישראל אלדד (שייב), האידיאולוג של לח"י שנאסר בידי הבריטים ונפצע קשה כשניסה להימלט. הוא הובא לטיפול אצל האורתופד הירושלמי, ד"ר טרוי, וחברי לח"י הצליחו לשחררו בפעולה נועזת. תפקידה של יעל היה לתצפת על המרפאה ולהזעיק את חבריה כשאלדד יגיע. הפעולה המפורסמת ביותר הקשורה ביעל הייתה ניסיון ההתנקשות בגנרל בארקר, מפקד כוחות הצבא הבריטי בארץ-ישראל. לזכותו של הגנרל נזקפה בין השאר פקודה אנטישמית שאסרה על החיילים הבריטיים לבקר בבתי עסק ובבתי שעשועים השייכים ליהודים. לשם חיסולו חברו האצ"ל והלח"י לפעולה משותפת: התוכנית שהתגבשה הייתה להציב במסלול ההליכה 'מטפלת' עם עגלת תינוק, אך במקום תינוק תהיה בובה והיא תמולכד, וכאשר הגנרל יעבור לידה היא תתפוצץ. לתפקיד המסוכן של ה'מטפלת' נבחרה יעל. במשך יומיים היא חיכתה להפעיל את המטען, אך לשווא. באחד הימים היא אף עוררה את רוגזה של עוברת אורח שהתרעמה על כך שהיא מוציאה את 'התינוק' בקור העז של ירושלים. בדיעבד התברר שהגנרל לא היה בארץ באותם ימים וכך ניצלו חייו. העגלה ניתנה במתנה לאחד מהפעילים שבאותם ימים נולד לו בן. "נשמתי לרווחה", סיפר מפקד הפעולה שעקב בחשש כבד אחרי יעל. "זו הייתה לי הפעם הראשונה שלא הצטערתי שפעולה לא בוצעה. כיום, כשאני פוגש את יעל עם נכדיה, אני שמח שבעתיים". לאחר מלחמת ששת הימים הצטרפו יעל ובעלה, שבתי בן דב, איש רוח חבר לח"י שנכלא לשנים ארוכות, לקבוצה מיוצאי הלח"י שהתגוררו בבית השבעה בשכונת בית חנינא בירושלים. יעל התמחתה בחינוך מיוחד ונהגה להתנדב במוזיאון אסירי המחתרות בכלא ירושלים. היא הקדישה את חייה לקידום מורשת המחתרת שאליה השתייכה ונשארה נאמנה לעקרונותיה הרעיוניים
הנאשם גרינוולד, שהפך למאשים, יוצא מבית הדין לאחר זיכויו, יוני 1955
שמואל תמיר בכנסת
שמואל תמיר בסיכום משפט קסטנר
״לא התקבל לאף משרד״ בנו של שמואל תמיר, יוסף, מספר כי לאחר שסיים אביו את הכשרתו לא התקבל לאף משרד: ״הוא לא התקבל לאף משרד של עורכי דין, כי נחשב טרוריסט עקב פעילותו באצ״ל. התחיל כעו״ד במשפטים ציבוריים כי הייתה לו אוריינטציה פוליטית, הוא הרגיש שליחות. המשפט הראשון של אבי היה פרשת מות העיתונאי ידידיה סגל בידי אנשי ההגנה, והוא הצליח להוכיח כי אנשי ההגנה הם אלה שהביאו למותו, עינו אותו למוות פחות או יותר. אבל המשפט הכי ידוע שהוא ניהל היה משפט קסטנר״. לדברי יוסף תמיר, עורך דין גם הוא, התביעה שהגישה המדינה נגד גרינוולד הייתה חריגה. ״המדינה הגישה הליך פלילי חריג נגד גרינוולד. על זה הוא אמר ׳מדינה שעוד לא העמידה לדין נאצי אחד מעמידה לדין יהודי בן 70 שרוב משפחתו נספתה בשואה׳. אבל גרינוולד העז להגיד על קסטנר, שהיה בכיר במפא״י, שהוא שיתף פעולה עם הנאצים״. ״תיק אבוד״ כששמואל תמיר נחשף לפרטי התיק, הוא לא צפה לו הצלחה כלל. ״כשהגיע אליו התיק הוא אמר שזה נראה אבוד. אין מסמכים, אין עדים, אין ראיות, וגם לשלם כסף לא יכול כל כך. ממש תיק ׳מנצח׳, במירכאות. אף אחד לא חשב שהתיק האומלל הזה יגיע לממדים של אחד המשפטים ההיסטוריים הכי משמעותיים. זה משפט השואה הכי משמעותי פרט למשפט אייכמן״. במשפט הצליח תמיר להפוך את גרינוולד מנאשם למאשים, וראה זאת כהזדמנות לפתוח את נושא התנהלות המנהיגות היהודית בארץ ובעולם בזמן השואה. ״במקרה הטוב המנהיגים היהודים פשוט בחרו באי נקיטת פעילות אקטיבית והתגייסות כשהיה אפשר, לפעמים נהגו באדישות, ובמקרה הרע – פעלו לסיכול אותם אנשים שכן ניסו לעורר תהודה בארצם, אם זה בארצות הברית או בלונדון, בבריטניה וכו״, אומר תמיר הבן. ״המניע היה הרצון לפתוח פה ליהדות הונגריה״, מסביר יוסף תמיר. ״אבי ראה בזה שליחות אידיאולוגית, הזדמנות לתקוף את שלטון מפא״י שדאג בעיקר לרפתות בקיבוצים ולהמשך שלטונו. גורל ההמונים באירופה לא היה בראש סדר העדיפויות, הפוקוס היה על יהדות סוציאליסטית, ופחות על יהודים באשר הם יהודים״. המשפט שהפך למשפט קסטנר, כאמור, העמיד לדין באופן מקיף את התנהלות המנהיגים היהודים בזמן השואה בארץ ובעולם. בתחילה היה השופט, נשיא בית המשפט המחוזי ירושלים, ד״ר בנימין הלוי, זהיר מאוד. הוא לא שש ללכת לקראת גרינוולד ולצאת נגד מנהיגי מפא״י, אולם תגלית של שמואל תמיר שינתה את התמונה. ״אחרי שאבי גילה שקסטנר נתן תצהיר שקר במשפטי נירנברג לטובת קצין נאצי בשם קורט בכר, הגלגל התהפך. כעו״ד מוכשר בחקירה נגדית הצליח להפריך את עדות קסטנר ועדויות מטעמו, והגלגל החל להסתובב לצד השני. המשפט הפך לכתב אישום חריף נגד המנהיגות היהודית, בארץ במיוחד״, אומר יוסף תמיר. ״מכר את נפשו לשטן״ ״בסופו של יום, לטעמי, הוכחה במשפט אוזלת היד שבה נהגו כלפי יהודי הגולה, והוכח ספציפית שקסטנר היה כלי שרת בידי הנאצים למימוש מטרותיהם. השופט הלוי קבע שקסטנר מכר את נפשו לשטן, ופה יש תמיד ויכוח ידוע – המציל נפש אחת מישראל כאילו הציל עולם מלא. קסטנר הרי הציל יהודים, אז למה לבוא אליו בטענות? אבל צריך לזכור שבלב הדברים נמצאת עסקה שמי שעשה אותה היו נאצים. לקסטנר לא היה באמת מה למכור להם, הקונטקסט של ההצלה היה המחיר שהנאצים היו מוכנים לשלם כדי לקבל שקט והשתקה מצד המנהיגות היהודית. קסטנר נקט בהשתקה ואחרים יחד איתו, על ידיעות ההשמדה שהיו לו, ואפילו הפיץ שמועות על אנשים שהולכים למחנות עבודה ולא להשמדה לאושוויץ. בכך הוא הקל את מלאכת ההשמדה שהתרחשה אז. השופט הלוי קבע שהוא שיתף פעולה עם הנאצים״. לאחר הרשעתו של קסטנר בקיץ 1955 הגישה המדינה ערעור לבית המשפט העליון, אולם בשנת 1957, כשעדיין מתנהל הערעור, נרצח קסטנר על ידי שלושה מתנקשים שירו בו בפתח ביתו. ״זה שינה את האווירה הציבורית״, אומר יוסף תמיר. ״פתאום קסטנר נראה כקורבן״. זיכוי קסטנר כשנה לאחר הרצח, בחורף 1958, ניתן פסק הדין של בית המשפט העליון ברוב של שלושה שופטים אל מול שניים: גרינוולד לא הוכיח מעל לכל ספק סביר כי קסטנר שיתף פעולה עם הנאצים, ולכן השיתו עליו עונש סמלי – קנס. עם זאת, קבעו השופטים פה אחד כי קסטנר נתן עדות שקר לטובת הקצין הנאצי בכר במשפטי נירנברג. ״בעיניי זה לא פסק דין של טיהור שמו״, טוען יוסף תמיר. ״נשיא בית המשפט המחוזי ושני שופטי בית המשפט העליון אומרים שקסטנר שיתף פעולה עם הנאצים, ושלושה שופטי בית המשפט העליון אומרים שלא – זה רחוק מלהיות טיהור. פשוט מבחינה משפטית לא הוכח מעל לכל ספק כי היה שיתוף פעולה״.
עו"ד יוסף תמיר
יוסף תמיר עם אביו שמואל, 1978
עוד מוסיף תמיר כי ״לטעמי פסק הדין היה מגמתי, של שופטי הרוב, של בית משפט ממסדי שעשה כל מה שיכול היה כדי לא להכתים מנהיג מרכזי במפא״י בשיתוף פעולה עם הנאצים, ונזהר מאוד מלהגיע לכך״. כיצד הרגיש אביך לאחר הרשעת גרינוולד וזיכוי קסטנר? ״אבי היה מאוכזב מאוד. הוא תיאר את מלאכת הטיעונים במשפט כמוזאיקה עדינה שהוא חשף במשך שנים, ובאו ושפכו עליה חול וטשטשו את האמת. אחרי שהסתיים המשפט התברר כי קסטנר נתן עוד שלוש עדויות שקר לטובת קצינים נאצים נוספים. מנהיג יהודי שמעיד לטובת פושע נאצי, אין עוד דרך לכנות זאת מלבד עדות שקר. באיזה עולם הוא חשב שהוא יכול להעיד לטובתם? רק בגלל שלקראת סוף המלחמה הם ניסו לבצע פעולות אליבי מסוימות? לחילופין, היה מי שרצה שיהיו עדויות לטובתם במחשבה שיצליחו לשים יד על כספי יהדות הונגריה״. יוסף תמיר מצביע על מספר שאלות לא פתורות סביב הפרשה כולה. ״למה חננו את הרוצחים של קסטנר אחרי תקופה קצרה? הם ריצו מאסר של שש שנים בלבד. למה השמירה על קסטנר הופסקה ימים ספורים לפני הרצח? יש פה סימני שאלה די גדולים. למי היה אינטרס שקסטנר לא ידבר? אין הוכחה כלשהי, והתיקים עד היום מצונזרים על ידי השב״כ. היסטוריון שהתעניין ברצח קסטנר הגיש בג״צ לפני שנה בבקשה לחשוף את המסמכים, ונשיאת בית המשפט העליון חיות החליטה להותירם חסויים״. תמיר חוזר להחלטת בית המשפט העליון לזכות את קסטנר: ״בפני בית המשפט העליון שקיבל את ההחלטה היו חסרים נתונים שאבי גילה אותם – התצהירים שנתן קסטנר לטובת הפושעים הנאצים אחרי המלחמה. לא מדובר בתצהירים שנתן בזמן אמת, במלחמה, תחת איומים ובצורה שאי אפשר לשפוט אותו. הוא נסע למשפטי נירנברג ועשה כל מה שהיה יכול כדי לעזור לפושעי מלחמה נאצים. אם בית המשפט היה מודע לכך, התוצאה יכלה להיות שונה״. עוד מוסיף יוסף תמיר וטוען כי ״לימים התראיין אדולף אייכמן ממקום מחבואו לעיתונאי נאצי, ואמר שקסטנר נתן לו שירות גדול ועזר לשמור על השקט במחנות. הצוות שעזר לאייכמן בתקופת סוף המלחמה היה מצומצם, ולמרות זאת עלה בידי הנאצים להצליח להשמיד את יהדות הונגריה. תוך חודשים ספורים השמידו 600,000-700,000 יהודים. אייכמן התבטא שלא היה יכול להצליח במשימה בלי ש׳ירדימו׳ את היהודים וישקיטו אותם, בין היתר באמצעות קסטנר״. איך השפיע משפט קסטנר על אביך? ״המשפט ליווה אותו כל חייו, גם בהמשך פעילותו כחבר כנסת וכשר. גולת הכותרת, המעשה הכי חשוב שעשה יהיה העניין הזה. הנושא ליווה אותו גם בכתיבה בעיתונות ובפעילותו, הוא ראה בזה דבר חשוב. לדעתו באה לידי ביטוי בפרשייה שאלה מוסרית של מנהיג: האם להסתיר אמת מההמונים? בעיניו התשובה הייתה חד משמעית – למנהיג אין יכולת להחליט את מי הוא בוחר לחלץ, כפי שעשה קסטנר״. לאחר גזר הדין הראשון שהרשיע את קסטנר בשיתוף פעולה עם הנאצים – הוא נרצח. אביך ראה בכך אחריות שלו? ״לא. הוא מילא את חובתו כעורך דין קודם כול. מי שהגיש את המשפט היה המדינה, מה שהתברר כטעות גדולה מבחינתה בדיעבד. מה שאבי גילה במהלך המשפט אושר על ידי נשיא בית המשפט המחוזי. ניסו לטפול את הרצח על אבי, כאילו היה מעורב. בספרו הוא מתאר איך איסר הראל, ראש השירות, ניסה לסחוט את אשתו של עו״ד יעקב חירותי שנעצר בחשד לקשר לרצח. הראל אמר לה ׳אפשר לשחרר את בעלך אם הוא יגיד שתמיר היה מעורב ברצח׳. האישה השיבה שלאבי אין כל קשר, והראל השיב שגם לבעלה אין ובכל זאת הוא עצור – ולכן מה אכפת לה להאשים את אבי. זו לא הייתה מדינה דמוקרטית כמו שאנחנו חושבים. לשירות הביטחון היה תפקיד חשוב, אבל גם שלילי לפעמים. אבי חשב שזו טרגדיה שקסטנר נרצח. לא רק בגלל הרצח עצמו אלא כי חשב שמישהו מנסה לסכור את פיו של קסטנר, חשד שהיו מעורבות בעניין רשויות בישראל, שירותי המודיעין בצורה זו או אחרת, בכדי למנוע מקסטנר לספר כל מה שידע על השלטון. קסטנר אמר בעדויותיו במשפטי נירנברג שהעיד לטובת הקצין הנאצי בכר בשליחות המוסדות הציוניים, ההסתדרות הציונית העולמית וכו׳ – מה שהיווה מבוכה לממשלה, שבהמשך גם נפלה בעקבות משפט קסטנר״. בערעור של בית המשפט העליון כתב השופט אגרנט כי ״ההיסטוריה תשפוט את קסטנר, ולא בית המשפט״. איזה גזר דין קיבל קסטנר מהציבור, לדעתך? ״קסטנר היה דמות שנויה במחלוקת ונשאר כך. בעבר ההיסטוריונים היו מאוד ׳פרו קסטנר׳, מה שהכתים את כל הנושא. לא היו היסטוריונים אובייקטיבים. עם השנים הגישה השתנתה, אנשים נפתחו להבנה שלמרות שבית המשפט העליון הרשיע את גרינוולד ובעקיפין זיכה את קסטנר – הסיפור הרבה יותר מורכב מזה. ״עדותו של קסטנר מושפעת אולי גם מהשינויים הפוליטיים במדינה. בעבר ראו בו גיבור, או אדם שהציל נפשות בזמן המלחמה ושאי אפשר לשפוט אותו, והיום הנרטיב שונה משמעותית. אני זוקף זאת במידה רבה לזכותו של אבי״. האם משפט קסטנר השפיע עליכם כמשפחה? ״בהחלט, זה עובר בדי-אן-איי מאבא שלי לדור השני והלאה לבנותיי. אנחנו מלווים את העניין מקרוב הרבה שנים, גם אחרי פטירתו של אבי. כשרצו לקרוא רחוב בתל אביב על שם קסטנר התנגדנו והורידו את זה. בחיפה רצו להנציח את קסטנר בגן ציבורי, אז התנגדנו והגשנו בג״צ בשם 12 ניצולי שואה, כולל אחיינה של חנה סנש, ובג״צ ביטל את ההחלטה. אנחנו כותבים הרבה ומתראיינים הרבה, כך שהנושא ממשיך לבעור גם אחרי הרבה שנים. בעיניי זה נושא מאוד משמעותי מבחינת ההיסטוריה של עם ישראל, לדורות הבאים. זה לא היה בעבר ונגמר, משפט קסטנר מהדהד עד היום״.
בשבת שעברה נפטרה אחת מאחרונות לוחמות לח"י, יעל בן -דב. יעל נולדה בשנת 1928 בירושלים כחיה ברנדווין. למרות שגדלה במשפחה חרדית היא הצטרפה לתנועת בית"ר. בעקבות פעילותה בתנועה היא סולקה מסמינר הגננות של המזרחי שמנהליו אסרו על הפעילות בבית"ר. לאחר שהחליטה שבית"ר אינה מתאימה להשקפת עולמה היא עברה לתנועת הנוער הדתית 'ברית חשמונאים' (ברי"ח). רבים מחניכי ברי"ח ומדריכיה היו חברים בלח"י, ועל חיה שחיפשה קשר למחתרת הוטלו אט אט משימות שונות. לאחר שהשכילה להעביר מזוודת נשק גדולה היא הפכה לחברת המחתרת, וככינוי מחתרתי בחרה את השם 'יעל'. שם שלימים הפך לשמה. בתחילה פעלה יעל בתאי הנוער של המחתרת ובגיוס צעירים. מסירותה וכישרונה לא נעלמו מעיני מפקדיה, והיא מונתה כאחראית לאחד מתאי הנוער בירושלים. אחד מחניכיה היה הצעיר אלכסנדר רובוביץ' שנחטף בידי חיילים בריטיים ועונה למוות. גופתו לא נמצאה עד היום והתעלומה סביב מקום קבורתו לא נתנה ליעל מנוח כל חייה. מלבד פעילותה בנוער השתתפה יעל בפעולות קרביות. ביניהן פעולת שחרורו של ד"ר ישראל אלדד (שייב), האידיאולוג של לח"י שנאסר בידי הבריטים ונפצע קשה כשניסה להימלט. הוא הובא לטיפול אצל האורתופד הירושלמי, ד"ר טרוי, וחברי לח"י הצליחו לשחררו בפעולה נועזת. תפקידה של יעל היה לתצפת על המרפאה ולהזעיק את חבריה כשאלדד יגיע. הפעולה המפורסמת ביותר הקשורה ביעל הייתה ניסיון ההתנקשות בגנרל בארקר, מפקד כוחות הצבא הבריטי בארץ-ישראל. לזכותו של הגנרל נזקפה בין השאר פקודה אנטישמית שאסרה על החיילים הבריטיים לבקר בבתי עסק ובבתי שעשועים השייכים ליהודים. לשם חיסולו חברו האצ"ל והלח"י לפעולה משותפת: התוכנית שהתגבשה הייתה להציב במסלול ההליכה 'מטפלת' עם עגלת תינוק, אך במקום תינוק תהיה בובה והיא תמולכד, וכאשר הגנרל יעבור לידה היא תתפוצץ. לתפקיד המסוכן של ה'מטפלת' נבחרה יעל. במשך יומיים היא חיכתה להפעיל את המטען, אך לשווא. באחד הימים היא אף עוררה את רוגזה של עוברת אורח שהתרעמה על כך שהיא מוציאה את 'התינוק' בקור העז של ירושלים. בדיעבד התברר שהגנרל לא היה בארץ באותם ימים וכך ניצלו חייו. העגלה ניתנה במתנה לאחד מהפעילים שבאותם ימים נולד לו בן. "נשמתי לרווחה", סיפר מפקד הפעולה שעקב בחשש כבד אחרי יעל. "זו הייתה לי הפעם הראשונה שלא הצטערתי שפעולה לא בוצעה. כיום, כשאני פוגש את יעל עם נכדיה, אני שמח שבעתיים". לאחר מלחמת ששת הימים הצטרפו יעל ובעלה, שבתי בן דב, איש רוח חבר לח"י שנכלא לשנים ארוכות, לקבוצה מיוצאי הלח"י שהתגוררו בבית השבעה בשכונת בית חנינא בירושלים. יעל התמחתה בחינוך מיוחד ונהגה להתנדב במוזיאון אסירי המחתרות בכלא ירושלים. היא הקדישה את חייה לקידום מורשת המחתרת שאליה השתייכה ונשארה נאמנה לעקרונותיה הרעיוניים
הנאשם גרינוולד, שהפך למאשים, יוצא מבית הדין לאחר זיכויו, יוני 1955
שמואל תמיר בכנסת
שמואל תמיר בסיכום משפט קסטנר
״לא התקבל לאף משרד״ בנו של שמואל תמיר, יוסף, מספר כי לאחר שסיים אביו את הכשרתו לא התקבל לאף משרד: ״הוא לא התקבל לאף משרד של עורכי דין, כי נחשב טרוריסט עקב פעילותו באצ״ל. התחיל כעו״ד במשפטים ציבוריים כי הייתה לו אוריינטציה פוליטית, הוא הרגיש שליחות. המשפט הראשון של אבי היה פרשת מות העיתונאי ידידיה סגל בידי אנשי ההגנה, והוא הצליח להוכיח כי אנשי ההגנה הם אלה שהביאו למותו, עינו אותו למוות פחות או יותר. אבל המשפט הכי ידוע שהוא ניהל היה משפט קסטנר״. לדברי יוסף תמיר, עורך דין גם הוא, התביעה שהגישה המדינה נגד גרינוולד הייתה חריגה. ״המדינה הגישה הליך פלילי חריג נגד גרינוולד. על זה הוא אמר ׳מדינה שעוד לא העמידה לדין נאצי אחד מעמידה לדין יהודי בן 70 שרוב משפחתו נספתה בשואה׳. אבל גרינוולד העז להגיד על קסטנר, שהיה בכיר במפא״י, שהוא שיתף פעולה עם הנאצים״. ״תיק אבוד״ כששמואל תמיר נחשף לפרטי התיק, הוא לא צפה לו הצלחה כלל. ״כשהגיע אליו התיק הוא אמר שזה נראה אבוד. אין מסמכים, אין עדים, אין ראיות, וגם לשלם כסף לא יכול כל כך. ממש תיק ׳מנצח׳, במירכאות. אף אחד לא חשב שהתיק האומלל הזה יגיע לממדים של אחד המשפטים ההיסטוריים הכי משמעותיים. זה משפט השואה הכי משמעותי פרט למשפט אייכמן״. במשפט הצליח תמיר להפוך את גרינוולד מנאשם למאשים, וראה זאת כהזדמנות לפתוח את נושא התנהלות המנהיגות היהודית בארץ ובעולם בזמן השואה. ״במקרה הטוב המנהיגים היהודים פשוט בחרו באי נקיטת פעילות אקטיבית והתגייסות כשהיה אפשר, לפעמים נהגו באדישות, ובמקרה הרע – פעלו לסיכול אותם אנשים שכן ניסו לעורר תהודה בארצם, אם זה בארצות הברית או בלונדון, בבריטניה וכו״, אומר תמיר הבן. ״המניע היה הרצון לפתוח פה ליהדות הונגריה״, מסביר יוסף תמיר. ״אבי ראה בזה שליחות אידיאולוגית, הזדמנות לתקוף את שלטון מפא״י שדאג בעיקר לרפתות בקיבוצים ולהמשך שלטונו. גורל ההמונים באירופה לא היה בראש סדר העדיפויות, הפוקוס היה על יהדות סוציאליסטית, ופחות על יהודים באשר הם יהודים״. המשפט שהפך למשפט קסטנר, כאמור, העמיד לדין באופן מקיף את התנהלות המנהיגים היהודים בזמן השואה בארץ ובעולם. בתחילה היה השופט, נשיא בית המשפט המחוזי ירושלים, ד״ר בנימין הלוי, זהיר מאוד. הוא לא שש ללכת לקראת גרינוולד ולצאת נגד מנהיגי מפא״י, אולם תגלית של שמואל תמיר שינתה את התמונה. ״אחרי שאבי גילה שקסטנר נתן תצהיר שקר במשפטי נירנברג לטובת קצין נאצי בשם קורט בכר, הגלגל התהפך. כעו״ד מוכשר בחקירה נגדית הצליח להפריך את עדות קסטנר ועדויות מטעמו, והגלגל החל להסתובב לצד השני. המשפט הפך לכתב אישום חריף נגד המנהיגות היהודית, בארץ במיוחד״, אומר יוסף תמיר. ״מכר את נפשו לשטן״ ״בסופו של יום, לטעמי, הוכחה במשפט אוזלת היד שבה נהגו כלפי יהודי הגולה, והוכח ספציפית שקסטנר היה כלי שרת בידי הנאצים למימוש מטרותיהם. השופט הלוי קבע שקסטנר מכר את נפשו לשטן, ופה יש תמיד ויכוח ידוע – המציל נפש אחת מישראל כאילו הציל עולם מלא. קסטנר הרי הציל יהודים, אז למה לבוא אליו בטענות? אבל צריך לזכור שבלב הדברים נמצאת עסקה שמי שעשה אותה היו נאצים. לקסטנר לא היה באמת מה למכור להם, הקונטקסט של ההצלה היה המחיר שהנאצים היו מוכנים לשלם כדי לקבל שקט והשתקה מצד המנהיגות היהודית. קסטנר נקט בהשתקה ואחרים יחד איתו, על ידיעות ההשמדה שהיו לו, ואפילו הפיץ שמועות על אנשים שהולכים למחנות עבודה ולא להשמדה לאושוויץ. בכך הוא הקל את מלאכת ההשמדה שהתרחשה אז. השופט הלוי קבע שהוא שיתף פעולה עם הנאצים״. לאחר הרשעתו של קסטנר בקיץ 1955 הגישה המדינה ערעור לבית המשפט העליון, אולם בשנת 1957, כשעדיין מתנהל הערעור, נרצח קסטנר על ידי שלושה מתנקשים שירו בו בפתח ביתו. ״זה שינה את האווירה הציבורית״, אומר יוסף תמיר. ״פתאום קסטנר נראה כקורבן״. זיכוי קסטנר כשנה לאחר הרצח, בחורף 1958, ניתן פסק הדין של בית המשפט העליון ברוב של שלושה שופטים אל מול שניים: גרינוולד לא הוכיח מעל לכל ספק סביר כי קסטנר שיתף פעולה עם הנאצים, ולכן השיתו עליו עונש סמלי – קנס. עם זאת, קבעו השופטים פה אחד כי קסטנר נתן עדות שקר לטובת הקצין הנאצי בכר במשפטי נירנברג. ״בעיניי זה לא פסק דין של טיהור שמו״, טוען יוסף תמיר. ״נשיא בית המשפט המחוזי ושני שופטי בית המשפט העליון אומרים שקסטנר שיתף פעולה עם הנאצים, ושלושה שופטי בית המשפט העליון אומרים שלא – זה רחוק מלהיות טיהור. פשוט מבחינה משפטית לא הוכח מעל לכל ספק כי היה שיתוף פעולה״.
עו"ד יוסף תמיר
יוסף תמיר עם אביו שמואל, 1978
עוד מוסיף תמיר כי ״לטעמי פסק הדין היה מגמתי, של שופטי הרוב, של בית משפט ממסדי שעשה כל מה שיכול היה כדי לא להכתים מנהיג מרכזי במפא״י בשיתוף פעולה עם הנאצים, ונזהר מאוד מלהגיע לכך״. כיצד הרגיש אביך לאחר הרשעת גרינוולד וזיכוי קסטנר? ״אבי היה מאוכזב מאוד. הוא תיאר את מלאכת הטיעונים במשפט כמוזאיקה עדינה שהוא חשף במשך שנים, ובאו ושפכו עליה חול וטשטשו את האמת. אחרי שהסתיים המשפט התברר כי קסטנר נתן עוד שלוש עדויות שקר לטובת קצינים נאצים נוספים. מנהיג יהודי שמעיד לטובת פושע נאצי, אין עוד דרך לכנות זאת מלבד עדות שקר. באיזה עולם הוא חשב שהוא יכול להעיד לטובתם? רק בגלל שלקראת סוף המלחמה הם ניסו לבצע פעולות אליבי מסוימות? לחילופין, היה מי שרצה שיהיו עדויות לטובתם במחשבה שיצליחו לשים יד על כספי יהדות הונגריה״. יוסף תמיר מצביע על מספר שאלות לא פתורות סביב הפרשה כולה. ״למה חננו את הרוצחים של קסטנר אחרי תקופה קצרה? הם ריצו מאסר של שש שנים בלבד. למה השמירה על קסטנר הופסקה ימים ספורים לפני הרצח? יש פה סימני שאלה די גדולים. למי היה אינטרס שקסטנר לא ידבר? אין הוכחה כלשהי, והתיקים עד היום מצונזרים על ידי השב״כ. היסטוריון שהתעניין ברצח קסטנר הגיש בג״צ לפני שנה בבקשה לחשוף את המסמכים, ונשיאת בית המשפט העליון חיות החליטה להותירם חסויים״. תמיר חוזר להחלטת בית המשפט העליון לזכות את קסטנר: ״בפני בית המשפט העליון שקיבל את ההחלטה היו חסרים נתונים שאבי גילה אותם – התצהירים שנתן קסטנר לטובת הפושעים הנאצים אחרי המלחמה. לא מדובר בתצהירים שנתן בזמן אמת, במלחמה, תחת איומים ובצורה שאי אפשר לשפוט אותו. הוא נסע למשפטי נירנברג ועשה כל מה שהיה יכול כדי לעזור לפושעי מלחמה נאצים. אם בית המשפט היה מודע לכך, התוצאה יכלה להיות שונה״. עוד מוסיף יוסף תמיר וטוען כי ״לימים התראיין אדולף אייכמן ממקום מחבואו לעיתונאי נאצי, ואמר שקסטנר נתן לו שירות גדול ועזר לשמור על השקט במחנות. הצוות שעזר לאייכמן בתקופת סוף המלחמה היה מצומצם, ולמרות זאת עלה בידי הנאצים להצליח להשמיד את יהדות הונגריה. תוך חודשים ספורים השמידו 600,000-700,000 יהודים. אייכמן התבטא שלא היה יכול להצליח במשימה בלי ש׳ירדימו׳ את היהודים וישקיטו אותם, בין היתר באמצעות קסטנר״. איך השפיע משפט קסטנר על אביך? ״המשפט ליווה אותו כל חייו, גם בהמשך פעילותו כחבר כנסת וכשר. גולת הכותרת, המעשה הכי חשוב שעשה יהיה העניין הזה. הנושא ליווה אותו גם בכתיבה בעיתונות ובפעילותו, הוא ראה בזה דבר חשוב. לדעתו באה לידי ביטוי בפרשייה שאלה מוסרית של מנהיג: האם להסתיר אמת מההמונים? בעיניו התשובה הייתה חד משמעית – למנהיג אין יכולת להחליט את מי הוא בוחר לחלץ, כפי שעשה קסטנר״. לאחר גזר הדין הראשון שהרשיע את קסטנר בשיתוף פעולה עם הנאצים – הוא נרצח. אביך ראה בכך אחריות שלו? ״לא. הוא מילא את חובתו כעורך דין קודם כול. מי שהגיש את המשפט היה המדינה, מה שהתברר כטעות גדולה מבחינתה בדיעבד. מה שאבי גילה במהלך המשפט אושר על ידי נשיא בית המשפט המחוזי. ניסו לטפול את הרצח על אבי, כאילו היה מעורב. בספרו הוא מתאר איך איסר הראל, ראש השירות, ניסה לסחוט את אשתו של עו״ד יעקב חירותי שנעצר בחשד לקשר לרצח. הראל אמר לה ׳אפשר לשחרר את בעלך אם הוא יגיד שתמיר היה מעורב ברצח׳. האישה השיבה שלאבי אין כל קשר, והראל השיב שגם לבעלה אין ובכל זאת הוא עצור – ולכן מה אכפת לה להאשים את אבי. זו לא הייתה מדינה דמוקרטית כמו שאנחנו חושבים. לשירות הביטחון היה תפקיד חשוב, אבל גם שלילי לפעמים. אבי חשב שזו טרגדיה שקסטנר נרצח. לא רק בגלל הרצח עצמו אלא כי חשב שמישהו מנסה לסכור את פיו של קסטנר, חשד שהיו מעורבות בעניין רשויות בישראל, שירותי המודיעין בצורה זו או אחרת, בכדי למנוע מקסטנר לספר כל מה שידע על השלטון. קסטנר אמר בעדויותיו במשפטי נירנברג שהעיד לטובת הקצין הנאצי בכר בשליחות המוסדות הציוניים, ההסתדרות הציונית העולמית וכו׳ – מה שהיווה מבוכה לממשלה, שבהמשך גם נפלה בעקבות משפט קסטנר״. בערעור של בית המשפט העליון כתב השופט אגרנט כי ״ההיסטוריה תשפוט את קסטנר, ולא בית המשפט״. איזה גזר דין קיבל קסטנר מהציבור, לדעתך? ״קסטנר היה דמות שנויה במחלוקת ונשאר כך. בעבר ההיסטוריונים היו מאוד ׳פרו קסטנר׳, מה שהכתים את כל הנושא. לא היו היסטוריונים אובייקטיבים. עם השנים הגישה השתנתה, אנשים נפתחו להבנה שלמרות שבית המשפט העליון הרשיע את גרינוולד ובעקיפין זיכה את קסטנר – הסיפור הרבה יותר מורכב מזה. ״עדותו של קסטנר מושפעת אולי גם מהשינויים הפוליטיים במדינה. בעבר ראו בו גיבור, או אדם שהציל נפשות בזמן המלחמה ושאי אפשר לשפוט אותו, והיום הנרטיב שונה משמעותית. אני זוקף זאת במידה רבה לזכותו של אבי״. האם משפט קסטנר השפיע עליכם כמשפחה? ״בהחלט, זה עובר בדי-אן-איי מאבא שלי לדור השני והלאה לבנותיי. אנחנו מלווים את העניין מקרוב הרבה שנים, גם אחרי פטירתו של אבי. כשרצו לקרוא רחוב בתל אביב על שם קסטנר התנגדנו והורידו את זה. בחיפה רצו להנציח את קסטנר בגן ציבורי, אז התנגדנו והגשנו בג״צ בשם 12 ניצולי שואה, כולל אחיינה של חנה סנש, ובג״צ ביטל את ההחלטה. אנחנו כותבים הרבה ומתראיינים הרבה, כך שהנושא ממשיך לבעור גם אחרי הרבה שנים. בעיניי זה נושא מאוד משמעותי מבחינת ההיסטוריה של עם ישראל, לדורות הבאים. זה לא היה בעבר ונגמר, משפט קסטנר מהדהד עד היום״.
ד"ר יצחק פס הוא רכז אקדמי במרכז לחקר האישה ביהדות באוניברסיטת בר-אילן וחוקר בפקולטה למדעי היהדות.
פברואר 8, 2023
״לא התקבל לאף משרד״ בנו של שמואל תמיר, יוסף, מספר כי לאחר שסיים אביו את הכשרתו לא התקבל לאף משרד: ״הוא לא התקבל לאף משרד של עורכי דין, כי נחשב טרוריסט עקב פעילותו באצ״ל. התחיל כעו״ד במשפטים ציבוריים כי הייתה לו אוריינטציה פוליטית, הוא הרגיש שליחות. המשפט הראשון של אבי היה פרשת מות העיתונאי ידידיה סגל בידי אנשי ההגנה, והוא הצליח להוכיח כי אנשי ההגנה הם אלה שהביאו למותו, עינו אותו למוות פחות או יותר. אבל המשפט הכי ידוע שהוא ניהל היה משפט קסטנר״. לדברי יוסף תמיר, עורך דין גם הוא, התביעה שהגישה המדינה נגד גרינוולד הייתה חריגה. ״המדינה הגישה הליך פלילי חריג נגד גרינוולד. על זה הוא אמר ׳מדינה שעוד לא העמידה לדין נאצי אחד מעמידה לדין יהודי בן 70 שרוב משפחתו נספתה בשואה׳. אבל גרינוולד העז להגיד על קסטנר, שהיה בכיר במפא״י, שהוא שיתף פעולה עם הנאצים״. ״תיק אבוד״ כששמואל תמיר נחשף לפרטי התיק, הוא לא צפה לו הצלחה כלל. ״כשהגיע אליו התיק הוא אמר שזה נראה אבוד. אין מסמכים, אין עדים, אין ראיות, וגם לשלם כסף לא יכול כל כך. ממש תיק ׳מנצח׳, במירכאות. אף אחד לא חשב שהתיק האומלל הזה יגיע לממדים של אחד המשפטים ההיסטוריים הכי משמעותיים. זה משפט השואה הכי משמעותי פרט למשפט אייכמן״. במשפט הצליח תמיר להפוך את גרינוולד מנאשם למאשים, וראה זאת כהזדמנות לפתוח את נושא התנהלות המנהיגות היהודית בארץ ובעולם בזמן השואה. ״במקרה הטוב המנהיגים היהודים פשוט בחרו באי נקיטת פעילות אקטיבית והתגייסות כשהיה אפשר, לפעמים נהגו באדישות, ובמקרה הרע – פעלו לסיכול אותם אנשים שכן ניסו לעורר תהודה בארצם, אם זה בארצות הברית או בלונדון, בבריטניה וכו״, אומר תמיר הבן. ״המניע היה הרצון לפתוח פה ליהדות הונגריה״, מסביר יוסף תמיר. ״אבי ראה בזה שליחות אידיאולוגית, הזדמנות לתקוף את שלטון מפא״י שדאג בעיקר לרפתות בקיבוצים ולהמשך שלטונו. גורל ההמונים באירופה לא היה בראש סדר העדיפויות, הפוקוס היה על יהדות סוציאליסטית, ופחות על יהודים באשר הם יהודים״. המשפט שהפך למשפט קסטנר, כאמור, העמיד לדין באופן מקיף את התנהלות המנהיגים היהודים בזמן השואה בארץ ובעולם. בתחילה היה השופט, נשיא בית המשפט המחוזי ירושלים, ד״ר בנימין הלוי, זהיר מאוד. הוא לא שש ללכת לקראת גרינוולד ולצאת נגד מנהיגי מפא״י, אולם תגלית של שמואל תמיר שינתה את התמונה. ״אחרי שאבי גילה שקסטנר נתן תצהיר שקר במשפטי נירנברג לטובת קצין נאצי בשם קורט בכר, הגלגל התהפך. כעו״ד מוכשר בחקירה נגדית הצליח להפריך את עדות קסטנר ועדויות מטעמו, והגלגל החל להסתובב לצד השני. המשפט הפך לכתב אישום חריף נגד המנהיגות היהודית, בארץ במיוחד״, אומר יוסף תמיר. ״מכר את נפשו לשטן״ ״בסופו של יום, לטעמי, הוכחה במשפט אוזלת היד שבה נהגו כלפי יהודי הגולה, והוכח ספציפית שקסטנר היה כלי שרת בידי הנאצים למימוש מטרותיהם. השופט הלוי קבע שקסטנר מכר את נפשו לשטן, ופה יש תמיד ויכוח ידוע – המציל נפש אחת מישראל כאילו הציל עולם מלא. קסטנר הרי הציל יהודים, אז למה לבוא אליו בטענות? אבל צריך לזכור שבלב הדברים נמצאת עסקה שמי שעשה אותה היו נאצים. לקסטנר לא היה באמת מה למכור להם, הקונטקסט של ההצלה היה המחיר שהנאצים היו מוכנים לשלם כדי לקבל שקט והשתקה מצד המנהיגות היהודית. קסטנר נקט בהשתקה ואחרים יחד איתו, על ידיעות ההשמדה שהיו לו, ואפילו הפיץ שמועות על אנשים שהולכים למחנות עבודה ולא להשמדה לאושוויץ. בכך הוא הקל את מלאכת ההשמדה שהתרחשה אז. השופט הלוי קבע שהוא שיתף פעולה עם הנאצים״. לאחר הרשעתו של קסטנר בקיץ 1955 הגישה המדינה ערעור לבית המשפט העליון, אולם בשנת 1957, כשעדיין מתנהל הערעור, נרצח קסטנר על ידי שלושה מתנקשים שירו בו בפתח ביתו. ״זה שינה את האווירה הציבורית״, אומר יוסף תמיר. ״פתאום קסטנר נראה כקורבן״. זיכוי קסטנר כשנה לאחר הרצח, בחורף 1958, ניתן פסק הדין של בית המשפט העליון ברוב של שלושה שופטים אל מול שניים: גרינוולד לא הוכיח מעל לכל ספק סביר כי קסטנר שיתף פעולה עם הנאצים, ולכן השיתו עליו עונש סמלי – קנס. עם זאת, קבעו השופטים פה אחד כי קסטנר נתן עדות שקר לטובת הקצין הנאצי בכר במשפטי נירנברג. ״בעיניי זה לא פסק דין של טיהור שמו״, טוען יוסף תמיר. ״נשיא בית המשפט המחוזי ושני שופטי בית המשפט העליון אומרים שקסטנר שיתף פעולה עם הנאצים, ושלושה שופטי בית המשפט העליון אומרים שלא – זה רחוק מלהיות טיהור. פשוט מבחינה משפטית לא הוכח מעל לכל ספק כי היה שיתוף פעולה״.
עו"ד יוסף תמיר
יוסף תמיר עם אביו שמואל, 1978
עוד מוסיף תמיר כי ״לטעמי פסק הדין היה מגמתי, של שופטי הרוב, של בית משפט ממסדי שעשה כל מה שיכול היה כדי לא להכתים מנהיג מרכזי במפא״י בשיתוף פעולה עם הנאצים, ונזהר מאוד מלהגיע לכך״. כיצד הרגיש אביך לאחר הרשעת גרינוולד וזיכוי קסטנר? ״אבי היה מאוכזב מאוד. הוא תיאר את מלאכת הטיעונים במשפט כמוזאיקה עדינה שהוא חשף במשך שנים, ובאו ושפכו עליה חול וטשטשו את האמת. אחרי שהסתיים המשפט התברר כי קסטנר נתן עוד שלוש עדויות שקר לטובת קצינים נאצים נוספים. מנהיג יהודי שמעיד לטובת פושע נאצי, אין עוד דרך לכנות זאת מלבד עדות שקר. באיזה עולם הוא חשב שהוא יכול להעיד לטובתם? רק בגלל שלקראת סוף המלחמה הם ניסו לבצע פעולות אליבי מסוימות? לחילופין, היה מי שרצה שיהיו עדויות לטובתם במחשבה שיצליחו לשים יד על כספי יהדות הונגריה״. יוסף תמיר מצביע על מספר שאלות לא פתורות סביב הפרשה כולה. ״למה חננו את הרוצחים של קסטנר אחרי תקופה קצרה? הם ריצו מאסר של שש שנים בלבד. למה השמירה על קסטנר הופסקה ימים ספורים לפני הרצח? יש פה סימני שאלה די גדולים. למי היה אינטרס שקסטנר לא ידבר? אין הוכחה כלשהי, והתיקים עד היום מצונזרים על ידי השב״כ. היסטוריון שהתעניין ברצח קסטנר הגיש בג״צ לפני שנה בבקשה לחשוף את המסמכים, ונשיאת בית המשפט העליון חיות החליטה להותירם חסויים״. תמיר חוזר להחלטת בית המשפט העליון לזכות את קסטנר: ״בפני בית המשפט העליון שקיבל את ההחלטה היו חסרים נתונים שאבי גילה אותם – התצהירים שנתן קסטנר לטובת הפושעים הנאצים אחרי המלחמה. לא מדובר בתצהירים שנתן בזמן אמת, במלחמה, תחת איומים ובצורה שאי אפשר לשפוט אותו. הוא נסע למשפטי נירנברג ועשה כל מה שהיה יכול כדי לעזור לפושעי מלחמה נאצים. אם בית המשפט היה מודע לכך, התוצאה יכלה להיות שונה״. עוד מוסיף יוסף תמיר וטוען כי ״לימים התראיין אדולף אייכמן ממקום מחבואו לעיתונאי נאצי, ואמר שקסטנר נתן לו שירות גדול ועזר לשמור על השקט במחנות. הצוות שעזר לאייכמן בתקופת סוף המלחמה היה מצומצם, ולמרות זאת עלה בידי הנאצים להצליח להשמיד את יהדות הונגריה. תוך חודשים ספורים השמידו 600,000-700,000 יהודים. אייכמן התבטא שלא היה יכול להצליח במשימה בלי ש׳ירדימו׳ את היהודים וישקיטו אותם, בין היתר באמצעות קסטנר״. איך השפיע משפט קסטנר על אביך? ״המשפט ליווה אותו כל חייו, גם בהמשך פעילותו כחבר כנסת וכשר. גולת הכותרת, המעשה הכי חשוב שעשה יהיה העניין הזה. הנושא ליווה אותו גם בכתיבה בעיתונות ובפעילותו, הוא ראה בזה דבר חשוב. לדעתו באה לידי ביטוי בפרשייה שאלה מוסרית של מנהיג: האם להסתיר אמת מההמונים? בעיניו התשובה הייתה חד משמעית – למנהיג אין יכולת להחליט את מי הוא בוחר לחלץ, כפי שעשה קסטנר״. לאחר גזר הדין הראשון שהרשיע את קסטנר בשיתוף פעולה עם הנאצים – הוא נרצח. אביך ראה בכך אחריות שלו? ״לא. הוא מילא את חובתו כעורך דין קודם כול. מי שהגיש את המשפט היה המדינה, מה שהתברר כטעות גדולה מבחינתה בדיעבד. מה שאבי גילה במהלך המשפט אושר על ידי נשיא בית המשפט המחוזי. ניסו לטפול את הרצח על אבי, כאילו היה מעורב. בספרו הוא מתאר איך איסר הראל, ראש השירות, ניסה לסחוט את אשתו של עו״ד יעקב חירותי שנעצר בחשד לקשר לרצח. הראל אמר לה ׳אפשר לשחרר את בעלך אם הוא יגיד שתמיר היה מעורב ברצח׳. האישה השיבה שלאבי אין כל קשר, והראל השיב שגם לבעלה אין ובכל זאת הוא עצור – ולכן מה אכפת לה להאשים את אבי. זו לא הייתה מדינה דמוקרטית כמו שאנחנו חושבים. לשירות הביטחון היה תפקיד חשוב, אבל גם שלילי לפעמים. אבי חשב שזו טרגדיה שקסטנר נרצח. לא רק בגלל הרצח עצמו אלא כי חשב שמישהו מנסה לסכור את פיו של קסטנר, חשד שהיו מעורבות בעניין רשויות בישראל, שירותי המודיעין בצורה זו או אחרת, בכדי למנוע מקסטנר לספר כל מה שידע על השלטון. קסטנר אמר בעדויותיו במשפטי נירנברג שהעיד לטובת הקצין הנאצי בכר בשליחות המוסדות הציוניים, ההסתדרות הציונית העולמית וכו׳ – מה שהיווה מבוכה לממשלה, שבהמשך גם נפלה בעקבות משפט קסטנר״. בערעור של בית המשפט העליון כתב השופט אגרנט כי ״ההיסטוריה תשפוט את קסטנר, ולא בית המשפט״. איזה גזר דין קיבל קסטנר מהציבור, לדעתך? ״קסטנר היה דמות שנויה במחלוקת ונשאר כך. בעבר ההיסטוריונים היו מאוד ׳פרו קסטנר׳, מה שהכתים את כל הנושא. לא היו היסטוריונים אובייקטיבים. עם השנים הגישה השתנתה, אנשים נפתחו להבנה שלמרות שבית המשפט העליון הרשיע את גרינוולד ובעקיפין זיכה את קסטנר – הסיפור הרבה יותר מורכב מזה. ״עדותו של קסטנר מושפעת אולי גם מהשינויים הפוליטיים במדינה. בעבר ראו בו גיבור, או אדם שהציל נפשות בזמן המלחמה ושאי אפשר לשפוט אותו, והיום הנרטיב שונה משמעותית. אני זוקף זאת במידה רבה לזכותו של אבי״. האם משפט קסטנר השפיע עליכם כמשפחה? ״בהחלט, זה עובר בדי-אן-איי מאבא שלי לדור השני והלאה לבנותיי. אנחנו מלווים את העניין מקרוב הרבה שנים, גם אחרי פטירתו של אבי. כשרצו לקרוא רחוב בתל אביב על שם קסטנר התנגדנו והורידו את זה. בחיפה רצו להנציח את קסטנר בגן ציבורי, אז התנגדנו והגשנו בג״צ בשם 12 ניצולי שואה, כולל אחיינה של חנה סנש, ובג״צ ביטל את ההחלטה. אנחנו כותבים הרבה ומתראיינים הרבה, כך שהנושא ממשיך לבעור גם אחרי הרבה שנים. בעיניי זה נושא מאוד משמעותי מבחינת ההיסטוריה של עם ישראל, לדורות הבאים. זה לא היה בעבר ונגמר, משפט קסטנר מהדהד עד היום״.
עוד מוסיף תמיר כי ״לטעמי פסק הדין היה מגמתי, של שופטי הרוב, של בית משפט ממסדי שעשה כל מה שיכול היה כדי לא להכתים מנהיג מרכזי במפא״י בשיתוף פעולה עם הנאצים, ונזהר מאוד מלהגיע לכך״. כיצד הרגיש אביך לאחר הרשעת גרינוולד וזיכוי קסטנר? ״אבי היה מאוכזב מאוד. הוא תיאר את מלאכת הטיעונים במשפט כמוזאיקה עדינה שהוא חשף במשך שנים, ובאו ושפכו עליה חול וטשטשו את האמת. אחרי שהסתיים המשפט התברר כי קסטנר נתן עוד שלוש עדויות שקר לטובת קצינים נאצים נוספים. מנהיג יהודי שמעיד לטובת פושע נאצי, אין עוד דרך לכנות זאת מלבד עדות שקר. באיזה עולם הוא חשב שהוא יכול להעיד לטובתם? רק בגלל שלקראת סוף המלחמה הם ניסו לבצע פעולות אליבי מסוימות? לחילופין, היה מי שרצה שיהיו עדויות לטובתם במחשבה שיצליחו לשים יד על כספי יהדות הונגריה״. יוסף תמיר מצביע על מספר שאלות לא פתורות סביב הפרשה כולה. ״למה חננו את הרוצחים של קסטנר אחרי תקופה קצרה? הם ריצו מאסר של שש שנים בלבד. למה השמירה על קסטנר הופסקה ימים ספורים לפני הרצח? יש פה סימני שאלה די גדולים. למי היה אינטרס שקסטנר לא ידבר? אין הוכחה כלשהי, והתיקים עד היום מצונזרים על ידי השב״כ. היסטוריון שהתעניין ברצח קסטנר הגיש בג״צ לפני שנה בבקשה לחשוף את המסמכים, ונשיאת בית המשפט העליון חיות החליטה להותירם חסויים״. תמיר חוזר להחלטת בית המשפט העליון לזכות את קסטנר: ״בפני בית המשפט העליון שקיבל את ההחלטה היו חסרים נתונים שאבי גילה אותם – התצהירים שנתן קסטנר לטובת הפושעים הנאצים אחרי המלחמה. לא מדובר בתצהירים שנתן בזמן אמת, במלחמה, תחת איומים ובצורה שאי אפשר לשפוט אותו. הוא נסע למשפטי נירנברג ועשה כל מה שהיה יכול כדי לעזור לפושעי מלחמה נאצים. אם בית המשפט היה מודע לכך, התוצאה יכלה להיות שונה״. עוד מוסיף יוסף תמיר וטוען כי ״לימים התראיין אדולף אייכמן ממקום מחבואו לעיתונאי נאצי, ואמר שקסטנר נתן לו שירות גדול ועזר לשמור על השקט במחנות. הצוות שעזר לאייכמן בתקופת סוף המלחמה היה מצומצם, ולמרות זאת עלה בידי הנאצים להצליח להשמיד את יהדות הונגריה. תוך חודשים ספורים השמידו 600,000-700,000 יהודים. אייכמן התבטא שלא היה יכול להצליח במשימה בלי ש׳ירדימו׳ את היהודים וישקיטו אותם, בין היתר באמצעות קסטנר״. איך השפיע משפט קסטנר על אביך? ״המשפט ליווה אותו כל חייו, גם בהמשך פעילותו כחבר כנסת וכשר. גולת הכותרת, המעשה הכי חשוב שעשה יהיה העניין הזה. הנושא ליווה אותו גם בכתיבה בעיתונות ובפעילותו, הוא ראה בזה דבר חשוב. לדעתו באה לידי ביטוי בפרשייה שאלה מוסרית של מנהיג: האם להסתיר אמת מההמונים? בעיניו התשובה הייתה חד משמעית – למנהיג אין יכולת להחליט את מי הוא בוחר לחלץ, כפי שעשה קסטנר״. לאחר גזר הדין הראשון שהרשיע את קסטנר בשיתוף פעולה עם הנאצים – הוא נרצח. אביך ראה בכך אחריות שלו? ״לא. הוא מילא את חובתו כעורך דין קודם כול. מי שהגיש את המשפט היה המדינה, מה שהתברר כטעות גדולה מבחינתה בדיעבד. מה שאבי גילה במהלך המשפט אושר על ידי נשיא בית המשפט המחוזי. ניסו לטפול את הרצח על אבי, כאילו היה מעורב. בספרו הוא מתאר איך איסר הראל, ראש השירות, ניסה לסחוט את אשתו של עו״ד יעקב חירותי שנעצר בחשד לקשר לרצח. הראל אמר לה ׳אפשר לשחרר את בעלך אם הוא יגיד שתמיר היה מעורב ברצח׳. האישה השיבה שלאבי אין כל קשר, והראל השיב שגם לבעלה אין ובכל זאת הוא עצור – ולכן מה אכפת לה להאשים את אבי. זו לא הייתה מדינה דמוקרטית כמו שאנחנו חושבים. לשירות הביטחון היה תפקיד חשוב, אבל גם שלילי לפעמים. אבי חשב שזו טרגדיה שקסטנר נרצח. לא רק בגלל הרצח עצמו אלא כי חשב שמישהו מנסה לסכור את פיו של קסטנר, חשד שהיו מעורבות בעניין רשויות בישראל, שירותי המודיעין בצורה זו או אחרת, בכדי למנוע מקסטנר לספר כל מה שידע על השלטון. קסטנר אמר בעדויותיו במשפטי נירנברג שהעיד לטובת הקצין הנאצי בכר בשליחות המוסדות הציוניים, ההסתדרות הציונית העולמית וכו׳ – מה שהיווה מבוכה לממשלה, שבהמשך גם נפלה בעקבות משפט קסטנר״. בערעור של בית המשפט העליון כתב השופט אגרנט כי ״ההיסטוריה תשפוט את קסטנר, ולא בית המשפט״. איזה גזר דין קיבל קסטנר מהציבור, לדעתך? ״קסטנר היה דמות שנויה במחלוקת ונשאר כך. בעבר ההיסטוריונים היו מאוד ׳פרו קסטנר׳, מה שהכתים את כל הנושא. לא היו היסטוריונים אובייקטיבים. עם השנים הגישה השתנתה, אנשים נפתחו להבנה שלמרות שבית המשפט העליון הרשיע את גרינוולד ובעקיפין זיכה את קסטנר – הסיפור הרבה יותר מורכב מזה. ״עדותו של קסטנר מושפעת אולי גם מהשינויים הפוליטיים במדינה. בעבר ראו בו גיבור, או אדם שהציל נפשות בזמן המלחמה ושאי אפשר לשפוט אותו, והיום הנרטיב שונה משמעותית. אני זוקף זאת במידה רבה לזכותו של אבי״. האם משפט קסטנר השפיע עליכם כמשפחה? ״בהחלט, זה עובר בדי-אן-איי מאבא שלי לדור השני והלאה לבנותיי. אנחנו מלווים את העניין מקרוב הרבה שנים, גם אחרי פטירתו של אבי. כשרצו לקרוא רחוב בתל אביב על שם קסטנר התנגדנו והורידו את זה. בחיפה רצו להנציח את קסטנר בגן ציבורי, אז התנגדנו והגשנו בג״צ בשם 12 ניצולי שואה, כולל אחיינה של חנה סנש, ובג״צ ביטל את ההחלטה. אנחנו כותבים הרבה ומתראיינים הרבה, כך שהנושא ממשיך לבעור גם אחרי הרבה שנים. בעיניי זה נושא מאוד משמעותי מבחינת ההיסטוריה של עם ישראל, לדורות הבאים. זה לא היה בעבר ונגמר, משפט קסטנר מהדהד עד היום״.
בשבת שעברה נפטרה אחת מאחרונות לוחמות לח"י, יעל בן -דב. יעל נולדה בשנת 1928 בירושלים כחיה ברנדווין. למרות שגדלה במשפחה חרדית היא הצטרפה לתנועת בית"ר. בעקבות פעילותה בתנועה היא סולקה מסמינר הגננות של המזרחי שמנהליו אסרו על הפעילות בבית"ר. לאחר שהחליטה שבית"ר אינה מתאימה להשקפת עולמה היא עברה לתנועת הנוער הדתית 'ברית חשמונאים' (ברי"ח). רבים מחניכי ברי"ח ומדריכיה היו חברים בלח"י, ועל חיה שחיפשה קשר למחתרת הוטלו אט אט משימות שונות. לאחר שהשכילה להעביר מזוודת נשק גדולה היא הפכה לחברת המחתרת, וככינוי מחתרתי בחרה את השם 'יעל'. שם שלימים הפך לשמה. בתחילה פעלה יעל בתאי הנוער של המחתרת ובגיוס צעירים. מסירותה וכישרונה לא נעלמו מעיני מפקדיה, והיא מונתה כאחראית לאחד מתאי הנוער בירושלים. אחד מחניכיה היה הצעיר אלכסנדר רובוביץ' שנחטף בידי חיילים בריטיים ועונה למוות. גופתו לא נמצאה עד היום והתעלומה סביב מקום קבורתו לא נתנה ליעל מנוח כל חייה. מלבד פעילותה בנוער השתתפה יעל בפעולות קרביות. ביניהן פעולת שחרורו של ד"ר ישראל אלדד (שייב), האידיאולוג של לח"י שנאסר בידי הבריטים ונפצע קשה כשניסה להימלט. הוא הובא לטיפול אצל האורתופד הירושלמי, ד"ר טרוי, וחברי לח"י הצליחו לשחררו בפעולה נועזת. תפקידה של יעל היה לתצפת על המרפאה ולהזעיק את חבריה כשאלדד יגיע. הפעולה המפורסמת ביותר הקשורה ביעל הייתה ניסיון ההתנקשות בגנרל בארקר, מפקד כוחות הצבא הבריטי בארץ-ישראל. לזכותו של הגנרל נזקפה בין השאר פקודה אנטישמית שאסרה על החיילים הבריטיים לבקר בבתי עסק ובבתי שעשועים השייכים ליהודים. לשם חיסולו חברו האצ"ל והלח"י לפעולה משותפת: התוכנית שהתגבשה הייתה להציב במסלול ההליכה 'מטפלת' עם עגלת תינוק, אך במקום תינוק תהיה בובה והיא תמולכד, וכאשר הגנרל יעבור לידה היא תתפוצץ. לתפקיד המסוכן של ה'מטפלת' נבחרה יעל. במשך יומיים היא חיכתה להפעיל את המטען, אך לשווא. באחד הימים היא אף עוררה את רוגזה של עוברת אורח שהתרעמה על כך שהיא מוציאה את 'התינוק' בקור העז של ירושלים. בדיעבד התברר שהגנרל לא היה בארץ באותם ימים וכך ניצלו חייו. העגלה ניתנה במתנה לאחד מהפעילים שבאותם ימים נולד לו בן. "נשמתי לרווחה", סיפר מפקד הפעולה שעקב בחשש כבד אחרי יעל. "זו הייתה לי הפעם הראשונה שלא הצטערתי שפעולה לא בוצעה. כיום, כשאני פוגש את יעל עם נכדיה, אני שמח שבעתיים". לאחר מלחמת ששת הימים הצטרפו יעל ובעלה, שבתי בן דב, איש רוח חבר לח"י שנכלא לשנים ארוכות, לקבוצה מיוצאי הלח"י שהתגוררו בבית השבעה בשכונת בית חנינא בירושלים. יעל התמחתה בחינוך מיוחד ונהגה להתנדב במוזיאון אסירי המחתרות בכלא ירושלים. היא הקדישה את חייה לקידום מורשת המחתרת שאליה השתייכה ונשארה נאמנה לעקרונותיה הרעיוניים
הנאשם גרינוולד, שהפך למאשים, יוצא מבית הדין לאחר זיכויו, יוני 1955
שמואל תמיר בכנסת
שמואל תמיר בסיכום משפט קסטנר
״לא התקבל לאף משרד״ בנו של שמואל תמיר, יוסף, מספר כי לאחר שסיים אביו את הכשרתו לא התקבל לאף משרד: ״הוא לא התקבל לאף משרד של עורכי דין, כי נחשב טרוריסט עקב פעילותו באצ״ל. התחיל כעו״ד במשפטים ציבוריים כי הייתה לו אוריינטציה פוליטית, הוא הרגיש שליחות. המשפט הראשון של אבי היה פרשת מות העיתונאי ידידיה סגל בידי אנשי ההגנה, והוא הצליח להוכיח כי אנשי ההגנה הם אלה שהביאו למותו, עינו אותו למוות פחות או יותר. אבל המשפט הכי ידוע שהוא ניהל היה משפט קסטנר״. לדברי יוסף תמיר, עורך דין גם הוא, התביעה שהגישה המדינה נגד גרינוולד הייתה חריגה. ״המדינה הגישה הליך פלילי חריג נגד גרינוולד. על זה הוא אמר ׳מדינה שעוד לא העמידה לדין נאצי אחד מעמידה לדין יהודי בן 70 שרוב משפחתו נספתה בשואה׳. אבל גרינוולד העז להגיד על קסטנר, שהיה בכיר במפא״י, שהוא שיתף פעולה עם הנאצים״. ״תיק אבוד״ כששמואל תמיר נחשף לפרטי התיק, הוא לא צפה לו הצלחה כלל. ״כשהגיע אליו התיק הוא אמר שזה נראה אבוד. אין מסמכים, אין עדים, אין ראיות, וגם לשלם כסף לא יכול כל כך. ממש תיק ׳מנצח׳, במירכאות. אף אחד לא חשב שהתיק האומלל הזה יגיע לממדים של אחד המשפטים ההיסטוריים הכי משמעותיים. זה משפט השואה הכי משמעותי פרט למשפט אייכמן״. במשפט הצליח תמיר להפוך את גרינוולד מנאשם למאשים, וראה זאת כהזדמנות לפתוח את נושא התנהלות המנהיגות היהודית בארץ ובעולם בזמן השואה. ״במקרה הטוב המנהיגים היהודים פשוט בחרו באי נקיטת פעילות אקטיבית והתגייסות כשהיה אפשר, לפעמים נהגו באדישות, ובמקרה הרע – פעלו לסיכול אותם אנשים שכן ניסו לעורר תהודה בארצם, אם זה בארצות הברית או בלונדון, בבריטניה וכו״, אומר תמיר הבן. ״המניע היה הרצון לפתוח פה ליהדות הונגריה״, מסביר יוסף תמיר. ״אבי ראה בזה שליחות אידיאולוגית, הזדמנות לתקוף את שלטון מפא״י שדאג בעיקר לרפתות בקיבוצים ולהמשך שלטונו. גורל ההמונים באירופה לא היה בראש סדר העדיפויות, הפוקוס היה על יהדות סוציאליסטית, ופחות על יהודים באשר הם יהודים״. המשפט שהפך למשפט קסטנר, כאמור, העמיד לדין באופן מקיף את התנהלות המנהיגים היהודים בזמן השואה בארץ ובעולם. בתחילה היה השופט, נשיא בית המשפט המחוזי ירושלים, ד״ר בנימין הלוי, זהיר מאוד. הוא לא שש ללכת לקראת גרינוולד ולצאת נגד מנהיגי מפא״י, אולם תגלית של שמואל תמיר שינתה את התמונה. ״אחרי שאבי גילה שקסטנר נתן תצהיר שקר במשפטי נירנברג לטובת קצין נאצי בשם קורט בכר, הגלגל התהפך. כעו״ד מוכשר בחקירה נגדית הצליח להפריך את עדות קסטנר ועדויות מטעמו, והגלגל החל להסתובב לצד השני. המשפט הפך לכתב אישום חריף נגד המנהיגות היהודית, בארץ במיוחד״, אומר יוסף תמיר. ״מכר את נפשו לשטן״ ״בסופו של יום, לטעמי, הוכחה במשפט אוזלת היד שבה נהגו כלפי יהודי הגולה, והוכח ספציפית שקסטנר היה כלי שרת בידי הנאצים למימוש מטרותיהם. השופט הלוי קבע שקסטנר מכר את נפשו לשטן, ופה יש תמיד ויכוח ידוע – המציל נפש אחת מישראל כאילו הציל עולם מלא. קסטנר הרי הציל יהודים, אז למה לבוא אליו בטענות? אבל צריך לזכור שבלב הדברים נמצאת עסקה שמי שעשה אותה היו נאצים. לקסטנר לא היה באמת מה למכור להם, הקונטקסט של ההצלה היה המחיר שהנאצים היו מוכנים לשלם כדי לקבל שקט והשתקה מצד המנהיגות היהודית. קסטנר נקט בהשתקה ואחרים יחד איתו, על ידיעות ההשמדה שהיו לו, ואפילו הפיץ שמועות על אנשים שהולכים למחנות עבודה ולא להשמדה לאושוויץ. בכך הוא הקל את מלאכת ההשמדה שהתרחשה אז. השופט הלוי קבע שהוא שיתף פעולה עם הנאצים״. לאחר הרשעתו של קסטנר בקיץ 1955 הגישה המדינה ערעור לבית המשפט העליון, אולם בשנת 1957, כשעדיין מתנהל הערעור, נרצח קסטנר על ידי שלושה מתנקשים שירו בו בפתח ביתו. ״זה שינה את האווירה הציבורית״, אומר יוסף תמיר. ״פתאום קסטנר נראה כקורבן״. זיכוי קסטנר כשנה לאחר הרצח, בחורף 1958, ניתן פסק הדין של בית המשפט העליון ברוב של שלושה שופטים אל מול שניים: גרינוולד לא הוכיח מעל לכל ספק סביר כי קסטנר שיתף פעולה עם הנאצים, ולכן השיתו עליו עונש סמלי – קנס. עם זאת, קבעו השופטים פה אחד כי קסטנר נתן עדות שקר לטובת הקצין הנאצי בכר במשפטי נירנברג. ״בעיניי זה לא פסק דין של טיהור שמו״, טוען יוסף תמיר. ״נשיא בית המשפט המחוזי ושני שופטי בית המשפט העליון אומרים שקסטנר שיתף פעולה עם הנאצים, ושלושה שופטי בית המשפט העליון אומרים שלא – זה רחוק מלהיות טיהור. פשוט מבחינה משפטית לא הוכח מעל לכל ספק כי היה שיתוף פעולה״.
עו"ד יוסף תמיר
יוסף תמיר עם אביו שמואל, 1978
עוד מוסיף תמיר כי ״לטעמי פסק הדין היה מגמתי, של שופטי הרוב, של בית משפט ממסדי שעשה כל מה שיכול היה כדי לא להכתים מנהיג מרכזי במפא״י בשיתוף פעולה עם הנאצים, ונזהר מאוד מלהגיע לכך״. כיצד הרגיש אביך לאחר הרשעת גרינוולד וזיכוי קסטנר? ״אבי היה מאוכזב מאוד. הוא תיאר את מלאכת הטיעונים במשפט כמוזאיקה עדינה שהוא חשף במשך שנים, ובאו ושפכו עליה חול וטשטשו את האמת. אחרי שהסתיים המשפט התברר כי קסטנר נתן עוד שלוש עדויות שקר לטובת קצינים נאצים נוספים. מנהיג יהודי שמעיד לטובת פושע נאצי, אין עוד דרך לכנות זאת מלבד עדות שקר. באיזה עולם הוא חשב שהוא יכול להעיד לטובתם? רק בגלל שלקראת סוף המלחמה הם ניסו לבצע פעולות אליבי מסוימות? לחילופין, היה מי שרצה שיהיו עדויות לטובתם במחשבה שיצליחו לשים יד על כספי יהדות הונגריה״. יוסף תמיר מצביע על מספר שאלות לא פתורות סביב הפרשה כולה. ״למה חננו את הרוצחים של קסטנר אחרי תקופה קצרה? הם ריצו מאסר של שש שנים בלבד. למה השמירה על קסטנר הופסקה ימים ספורים לפני הרצח? יש פה סימני שאלה די גדולים. למי היה אינטרס שקסטנר לא ידבר? אין הוכחה כלשהי, והתיקים עד היום מצונזרים על ידי השב״כ. היסטוריון שהתעניין ברצח קסטנר הגיש בג״צ לפני שנה בבקשה לחשוף את המסמכים, ונשיאת בית המשפט העליון חיות החליטה להותירם חסויים״. תמיר חוזר להחלטת בית המשפט העליון לזכות את קסטנר: ״בפני בית המשפט העליון שקיבל את ההחלטה היו חסרים נתונים שאבי גילה אותם – התצהירים שנתן קסטנר לטובת הפושעים הנאצים אחרי המלחמה. לא מדובר בתצהירים שנתן בזמן אמת, במלחמה, תחת איומים ובצורה שאי אפשר לשפוט אותו. הוא נסע למשפטי נירנברג ועשה כל מה שהיה יכול כדי לעזור לפושעי מלחמה נאצים. אם בית המשפט היה מודע לכך, התוצאה יכלה להיות שונה״. עוד מוסיף יוסף תמיר וטוען כי ״לימים התראיין אדולף אייכמן ממקום מחבואו לעיתונאי נאצי, ואמר שקסטנר נתן לו שירות גדול ועזר לשמור על השקט במחנות. הצוות שעזר לאייכמן בתקופת סוף המלחמה היה מצומצם, ולמרות זאת עלה בידי הנאצים להצליח להשמיד את יהדות הונגריה. תוך חודשים ספורים השמידו 600,000-700,000 יהודים. אייכמן התבטא שלא היה יכול להצליח במשימה בלי ש׳ירדימו׳ את היהודים וישקיטו אותם, בין היתר באמצעות קסטנר״. איך השפיע משפט קסטנר על אביך? ״המשפט ליווה אותו כל חייו, גם בהמשך פעילותו כחבר כנסת וכשר. גולת הכותרת, המעשה הכי חשוב שעשה יהיה העניין הזה. הנושא ליווה אותו גם בכתיבה בעיתונות ובפעילותו, הוא ראה בזה דבר חשוב. לדעתו באה לידי ביטוי בפרשייה שאלה מוסרית של מנהיג: האם להסתיר אמת מההמונים? בעיניו התשובה הייתה חד משמעית – למנהיג אין יכולת להחליט את מי הוא בוחר לחלץ, כפי שעשה קסטנר״. לאחר גזר הדין הראשון שהרשיע את קסטנר בשיתוף פעולה עם הנאצים – הוא נרצח. אביך ראה בכך אחריות שלו? ״לא. הוא מילא את חובתו כעורך דין קודם כול. מי שהגיש את המשפט היה המדינה, מה שהתברר כטעות גדולה מבחינתה בדיעבד. מה שאבי גילה במהלך המשפט אושר על ידי נשיא בית המשפט המחוזי. ניסו לטפול את הרצח על אבי, כאילו היה מעורב. בספרו הוא מתאר איך איסר הראל, ראש השירות, ניסה לסחוט את אשתו של עו״ד יעקב חירותי שנעצר בחשד לקשר לרצח. הראל אמר לה ׳אפשר לשחרר את בעלך אם הוא יגיד שתמיר היה מעורב ברצח׳. האישה השיבה שלאבי אין כל קשר, והראל השיב שגם לבעלה אין ובכל זאת הוא עצור – ולכן מה אכפת לה להאשים את אבי. זו לא הייתה מדינה דמוקרטית כמו שאנחנו חושבים. לשירות הביטחון היה תפקיד חשוב, אבל גם שלילי לפעמים. אבי חשב שזו טרגדיה שקסטנר נרצח. לא רק בגלל הרצח עצמו אלא כי חשב שמישהו מנסה לסכור את פיו של קסטנר, חשד שהיו מעורבות בעניין רשויות בישראל, שירותי המודיעין בצורה זו או אחרת, בכדי למנוע מקסטנר לספר כל מה שידע על השלטון. קסטנר אמר בעדויותיו במשפטי נירנברג שהעיד לטובת הקצין הנאצי בכר בשליחות המוסדות הציוניים, ההסתדרות הציונית העולמית וכו׳ – מה שהיווה מבוכה לממשלה, שבהמשך גם נפלה בעקבות משפט קסטנר״. בערעור של בית המשפט העליון כתב השופט אגרנט כי ״ההיסטוריה תשפוט את קסטנר, ולא בית המשפט״. איזה גזר דין קיבל קסטנר מהציבור, לדעתך? ״קסטנר היה דמות שנויה במחלוקת ונשאר כך. בעבר ההיסטוריונים היו מאוד ׳פרו קסטנר׳, מה שהכתים את כל הנושא. לא היו היסטוריונים אובייקטיבים. עם השנים הגישה השתנתה, אנשים נפתחו להבנה שלמרות שבית המשפט העליון הרשיע את גרינוולד ובעקיפין זיכה את קסטנר – הסיפור הרבה יותר מורכב מזה. ״עדותו של קסטנר מושפעת אולי גם מהשינויים הפוליטיים במדינה. בעבר ראו בו גיבור, או אדם שהציל נפשות בזמן המלחמה ושאי אפשר לשפוט אותו, והיום הנרטיב שונה משמעותית. אני זוקף זאת במידה רבה לזכותו של אבי״. האם משפט קסטנר השפיע עליכם כמשפחה? ״בהחלט, זה עובר בדי-אן-איי מאבא שלי לדור השני והלאה לבנותיי. אנחנו מלווים את העניין מקרוב הרבה שנים, גם אחרי פטירתו של אבי. כשרצו לקרוא רחוב בתל אביב על שם קסטנר התנגדנו והורידו את זה. בחיפה רצו להנציח את קסטנר בגן ציבורי, אז התנגדנו והגשנו בג״צ בשם 12 ניצולי שואה, כולל אחיינה של חנה סנש, ובג״צ ביטל את ההחלטה. אנחנו כותבים הרבה ומתראיינים הרבה, כך שהנושא ממשיך לבעור גם אחרי הרבה שנים. בעיניי זה נושא מאוד משמעותי מבחינת ההיסטוריה של עם ישראל, לדורות הבאים. זה לא היה בעבר ונגמר, משפט קסטנר מהדהד עד היום״.
״לא התקבל לאף משרד״ בנו של שמואל תמיר, יוסף, מספר כי לאחר שסיים אביו את הכשרתו לא התקבל לאף משרד: ״הוא לא התקבל לאף משרד של עורכי דין, כי נחשב טרוריסט עקב פעילותו באצ״ל. התחיל כעו״ד במשפטים ציבוריים כי הייתה לו אוריינטציה פוליטית, הוא הרגיש שליחות. המשפט הראשון של אבי היה פרשת מות העיתונאי ידידיה סגל בידי אנשי ההגנה, והוא הצליח להוכיח כי אנשי ההגנה הם אלה שהביאו למותו, עינו אותו למוות פחות או יותר. אבל המשפט הכי ידוע שהוא ניהל היה משפט קסטנר״. לדברי יוסף תמיר, עורך דין גם הוא, התביעה שהגישה המדינה נגד גרינוולד הייתה חריגה. ״המדינה הגישה הליך פלילי חריג נגד גרינוולד. על זה הוא אמר ׳מדינה שעוד לא העמידה לדין נאצי אחד מעמידה לדין יהודי בן 70 שרוב משפחתו נספתה בשואה׳. אבל גרינוולד העז להגיד על קסטנר, שהיה בכיר במפא״י, שהוא שיתף פעולה עם הנאצים״. ״תיק אבוד״ כששמואל תמיר נחשף לפרטי התיק, הוא לא צפה לו הצלחה כלל. ״כשהגיע אליו התיק הוא אמר שזה נראה אבוד. אין מסמכים, אין עדים, אין ראיות, וגם לשלם כסף לא יכול כל כך. ממש תיק ׳מנצח׳, במירכאות. אף אחד לא חשב שהתיק האומלל הזה יגיע לממדים של אחד המשפטים ההיסטוריים הכי משמעותיים. זה משפט השואה הכי משמעותי פרט למשפט אייכמן״. במשפט הצליח תמיר להפוך את גרינוולד מנאשם למאשים, וראה זאת כהזדמנות לפתוח את נושא התנהלות המנהיגות היהודית בארץ ובעולם בזמן השואה. ״במקרה הטוב המנהיגים היהודים פשוט בחרו באי נקיטת פעילות אקטיבית והתגייסות כשהיה אפשר, לפעמים נהגו באדישות, ובמקרה הרע – פעלו לסיכול אותם אנשים שכן ניסו לעורר תהודה בארצם, אם זה בארצות הברית או בלונדון, בבריטניה וכו״, אומר תמיר הבן. ״המניע היה הרצון לפתוח פה ליהדות הונגריה״, מסביר יוסף תמיר. ״אבי ראה בזה שליחות אידיאולוגית, הזדמנות לתקוף את שלטון מפא״י שדאג בעיקר לרפתות בקיבוצים ולהמשך שלטונו. גורל ההמונים באירופה לא היה בראש סדר העדיפויות, הפוקוס היה על יהדות סוציאליסטית, ופחות על יהודים באשר הם יהודים״. המשפט שהפך למשפט קסטנר, כאמור, העמיד לדין באופן מקיף את התנהלות המנהיגים היהודים בזמן השואה בארץ ובעולם. בתחילה היה השופט, נשיא בית המשפט המחוזי ירושלים, ד״ר בנימין הלוי, זהיר מאוד. הוא לא שש ללכת לקראת גרינוולד ולצאת נגד מנהיגי מפא״י, אולם תגלית של שמואל תמיר שינתה את התמונה. ״אחרי שאבי גילה שקסטנר נתן תצהיר שקר במשפטי נירנברג לטובת קצין נאצי בשם קורט בכר, הגלגל התהפך. כעו״ד מוכשר בחקירה נגדית הצליח להפריך את עדות קסטנר ועדויות מטעמו, והגלגל החל להסתובב לצד השני. המשפט הפך לכתב אישום חריף נגד המנהיגות היהודית, בארץ במיוחד״, אומר יוסף תמיר. ״מכר את נפשו לשטן״ ״בסופו של יום, לטעמי, הוכחה במשפט אוזלת היד שבה נהגו כלפי יהודי הגולה, והוכח ספציפית שקסטנר היה כלי שרת בידי הנאצים למימוש מטרותיהם. השופט הלוי קבע שקסטנר מכר את נפשו לשטן, ופה יש תמיד ויכוח ידוע – המציל נפש אחת מישראל כאילו הציל עולם מלא. קסטנר הרי הציל יהודים, אז למה לבוא אליו בטענות? אבל צריך לזכור שבלב הדברים נמצאת עסקה שמי שעשה אותה היו נאצים. לקסטנר לא היה באמת מה למכור להם, הקונטקסט של ההצלה היה המחיר שהנאצים היו מוכנים לשלם כדי לקבל שקט והשתקה מצד המנהיגות היהודית. קסטנר נקט בהשתקה ואחרים יחד איתו, על ידיעות ההשמדה שהיו לו, ואפילו הפיץ שמועות על אנשים שהולכים למחנות עבודה ולא להשמדה לאושוויץ. בכך הוא הקל את מלאכת ההשמדה שהתרחשה אז. השופט הלוי קבע שהוא שיתף פעולה עם הנאצים״. לאחר הרשעתו של קסטנר בקיץ 1955 הגישה המדינה ערעור לבית המשפט העליון, אולם בשנת 1957, כשעדיין מתנהל הערעור, נרצח קסטנר על ידי שלושה מתנקשים שירו בו בפתח ביתו. ״זה שינה את האווירה הציבורית״, אומר יוסף תמיר. ״פתאום קסטנר נראה כקורבן״. זיכוי קסטנר כשנה לאחר הרצח, בחורף 1958, ניתן פסק הדין של בית המשפט העליון ברוב של שלושה שופטים אל מול שניים: גרינוולד לא הוכיח מעל לכל ספק סביר כי קסטנר שיתף פעולה עם הנאצים, ולכן השיתו עליו עונש סמלי – קנס. עם זאת, קבעו השופטים פה אחד כי קסטנר נתן עדות שקר לטובת הקצין הנאצי בכר במשפטי נירנברג. ״בעיניי זה לא פסק דין של טיהור שמו״, טוען יוסף תמיר. ״נשיא בית המשפט המחוזי ושני שופטי בית המשפט העליון אומרים שקסטנר שיתף פעולה עם הנאצים, ושלושה שופטי בית המשפט העליון אומרים שלא – זה רחוק מלהיות טיהור. פשוט מבחינה משפטית לא הוכח מעל לכל ספק כי היה שיתוף פעולה״.
עו"ד יוסף תמיר
יוסף תמיר עם אביו שמואל, 1978
עוד מוסיף תמיר כי ״לטעמי פסק הדין היה מגמתי, של שופטי הרוב, של בית משפט ממסדי שעשה כל מה שיכול היה כדי לא להכתים מנהיג מרכזי במפא״י בשיתוף פעולה עם הנאצים, ונזהר מאוד מלהגיע לכך״. כיצד הרגיש אביך לאחר הרשעת גרינוולד וזיכוי קסטנר? ״אבי היה מאוכזב מאוד. הוא תיאר את מלאכת הטיעונים במשפט כמוזאיקה עדינה שהוא חשף במשך שנים, ובאו ושפכו עליה חול וטשטשו את האמת. אחרי שהסתיים המשפט התברר כי קסטנר נתן עוד שלוש עדויות שקר לטובת קצינים נאצים נוספים. מנהיג יהודי שמעיד לטובת פושע נאצי, אין עוד דרך לכנות זאת מלבד עדות שקר. באיזה עולם הוא חשב שהוא יכול להעיד לטובתם? רק בגלל שלקראת סוף המלחמה הם ניסו לבצע פעולות אליבי מסוימות? לחילופין, היה מי שרצה שיהיו עדויות לטובתם במחשבה שיצליחו לשים יד על כספי יהדות הונגריה״. יוסף תמיר מצביע על מספר שאלות לא פתורות סביב הפרשה כולה. ״למה חננו את הרוצחים של קסטנר אחרי תקופה קצרה? הם ריצו מאסר של שש שנים בלבד. למה השמירה על קסטנר הופסקה ימים ספורים לפני הרצח? יש פה סימני שאלה די גדולים. למי היה אינטרס שקסטנר לא ידבר? אין הוכחה כלשהי, והתיקים עד היום מצונזרים על ידי השב״כ. היסטוריון שהתעניין ברצח קסטנר הגיש בג״צ לפני שנה בבקשה לחשוף את המסמכים, ונשיאת בית המשפט העליון חיות החליטה להותירם חסויים״. תמיר חוזר להחלטת בית המשפט העליון לזכות את קסטנר: ״בפני בית המשפט העליון שקיבל את ההחלטה היו חסרים נתונים שאבי גילה אותם – התצהירים שנתן קסטנר לטובת הפושעים הנאצים אחרי המלחמה. לא מדובר בתצהירים שנתן בזמן אמת, במלחמה, תחת איומים ובצורה שאי אפשר לשפוט אותו. הוא נסע למשפטי נירנברג ועשה כל מה שהיה יכול כדי לעזור לפושעי מלחמה נאצים. אם בית המשפט היה מודע לכך, התוצאה יכלה להיות שונה״. עוד מוסיף יוסף תמיר וטוען כי ״לימים התראיין אדולף אייכמן ממקום מחבואו לעיתונאי נאצי, ואמר שקסטנר נתן לו שירות גדול ועזר לשמור על השקט במחנות. הצוות שעזר לאייכמן בתקופת סוף המלחמה היה מצומצם, ולמרות זאת עלה בידי הנאצים להצליח להשמיד את יהדות הונגריה. תוך חודשים ספורים השמידו 600,000-700,000 יהודים. אייכמן התבטא שלא היה יכול להצליח במשימה בלי ש׳ירדימו׳ את היהודים וישקיטו אותם, בין היתר באמצעות קסטנר״. איך השפיע משפט קסטנר על אביך? ״המשפט ליווה אותו כל חייו, גם בהמשך פעילותו כחבר כנסת וכשר. גולת הכותרת, המעשה הכי חשוב שעשה יהיה העניין הזה. הנושא ליווה אותו גם בכתיבה בעיתונות ובפעילותו, הוא ראה בזה דבר חשוב. לדעתו באה לידי ביטוי בפרשייה שאלה מוסרית של מנהיג: האם להסתיר אמת מההמונים? בעיניו התשובה הייתה חד משמעית – למנהיג אין יכולת להחליט את מי הוא בוחר לחלץ, כפי שעשה קסטנר״. לאחר גזר הדין הראשון שהרשיע את קסטנר בשיתוף פעולה עם הנאצים – הוא נרצח. אביך ראה בכך אחריות שלו? ״לא. הוא מילא את חובתו כעורך דין קודם כול. מי שהגיש את המשפט היה המדינה, מה שהתברר כטעות גדולה מבחינתה בדיעבד. מה שאבי גילה במהלך המשפט אושר על ידי נשיא בית המשפט המחוזי. ניסו לטפול את הרצח על אבי, כאילו היה מעורב. בספרו הוא מתאר איך איסר הראל, ראש השירות, ניסה לסחוט את אשתו של עו״ד יעקב חירותי שנעצר בחשד לקשר לרצח. הראל אמר לה ׳אפשר לשחרר את בעלך אם הוא יגיד שתמיר היה מעורב ברצח׳. האישה השיבה שלאבי אין כל קשר, והראל השיב שגם לבעלה אין ובכל זאת הוא עצור – ולכן מה אכפת לה להאשים את אבי. זו לא הייתה מדינה דמוקרטית כמו שאנחנו חושבים. לשירות הביטחון היה תפקיד חשוב, אבל גם שלילי לפעמים. אבי חשב שזו טרגדיה שקסטנר נרצח. לא רק בגלל הרצח עצמו אלא כי חשב שמישהו מנסה לסכור את פיו של קסטנר, חשד שהיו מעורבות בעניין רשויות בישראל, שירותי המודיעין בצורה זו או אחרת, בכדי למנוע מקסטנר לספר כל מה שידע על השלטון. קסטנר אמר בעדויותיו במשפטי נירנברג שהעיד לטובת הקצין הנאצי בכר בשליחות המוסדות הציוניים, ההסתדרות הציונית העולמית וכו׳ – מה שהיווה מבוכה לממשלה, שבהמשך גם נפלה בעקבות משפט קסטנר״. בערעור של בית המשפט העליון כתב השופט אגרנט כי ״ההיסטוריה תשפוט את קסטנר, ולא בית המשפט״. איזה גזר דין קיבל קסטנר מהציבור, לדעתך? ״קסטנר היה דמות שנויה במחלוקת ונשאר כך. בעבר ההיסטוריונים היו מאוד ׳פרו קסטנר׳, מה שהכתים את כל הנושא. לא היו היסטוריונים אובייקטיבים. עם השנים הגישה השתנתה, אנשים נפתחו להבנה שלמרות שבית המשפט העליון הרשיע את גרינוולד ובעקיפין זיכה את קסטנר – הסיפור הרבה יותר מורכב מזה. ״עדותו של קסטנר מושפעת אולי גם מהשינויים הפוליטיים במדינה. בעבר ראו בו גיבור, או אדם שהציל נפשות בזמן המלחמה ושאי אפשר לשפוט אותו, והיום הנרטיב שונה משמעותית. אני זוקף זאת במידה רבה לזכותו של אבי״. האם משפט קסטנר השפיע עליכם כמשפחה? ״בהחלט, זה עובר בדי-אן-איי מאבא שלי לדור השני והלאה לבנותיי. אנחנו מלווים את העניין מקרוב הרבה שנים, גם אחרי פטירתו של אבי. כשרצו לקרוא רחוב בתל אביב על שם קסטנר התנגדנו והורידו את זה. בחיפה רצו להנציח את קסטנר בגן ציבורי, אז התנגדנו והגשנו בג״צ בשם 12 ניצולי שואה, כולל אחיינה של חנה סנש, ובג״צ ביטל את ההחלטה. אנחנו כותבים הרבה ומתראיינים הרבה, כך שהנושא ממשיך לבעור גם אחרי הרבה שנים. בעיניי זה נושא מאוד משמעותי מבחינת ההיסטוריה של עם ישראל, לדורות הבאים. זה לא היה בעבר ונגמר, משפט קסטנר מהדהד עד היום״.
בשבת שעברה נפטרה אחת מאחרונות לוחמות לח"י, יעל בן -דב. יעל נולדה בשנת 1928 בירושלים כחיה ברנדווין. למרות שגדלה במשפחה חרדית היא הצטרפה לתנועת בית"ר. בעקבות פעילותה בתנועה היא סולקה מסמינר הגננות של המזרחי שמנהליו אסרו על הפעילות בבית"ר. לאחר שהחליטה שבית"ר אינה מתאימה להשקפת עולמה היא עברה לתנועת הנוער הדתית 'ברית חשמונאים' (ברי"ח). רבים מחניכי ברי"ח ומדריכיה היו חברים בלח"י, ועל חיה שחיפשה קשר למחתרת הוטלו אט אט משימות שונות. לאחר שהשכילה להעביר מזוודת נשק גדולה היא הפכה לחברת המחתרת, וככינוי מחתרתי בחרה את השם 'יעל'. שם שלימים הפך לשמה. בתחילה פעלה יעל בתאי הנוער של המחתרת ובגיוס צעירים. מסירותה וכישרונה לא נעלמו מעיני מפקדיה, והיא מונתה כאחראית לאחד מתאי הנוער בירושלים. אחד מחניכיה היה הצעיר אלכסנדר רובוביץ' שנחטף בידי חיילים בריטיים ועונה למוות. גופתו לא נמצאה עד היום והתעלומה סביב מקום קבורתו לא נתנה ליעל מנוח כל חייה. מלבד פעילותה בנוער השתתפה יעל בפעולות קרביות. ביניהן פעולת שחרורו של ד"ר ישראל אלדד (שייב), האידיאולוג של לח"י שנאסר בידי הבריטים ונפצע קשה כשניסה להימלט. הוא הובא לטיפול אצל האורתופד הירושלמי, ד"ר טרוי, וחברי לח"י הצליחו לשחררו בפעולה נועזת. תפקידה של יעל היה לתצפת על המרפאה ולהזעיק את חבריה כשאלדד יגיע. הפעולה המפורסמת ביותר הקשורה ביעל הייתה ניסיון ההתנקשות בגנרל בארקר, מפקד כוחות הצבא הבריטי בארץ-ישראל. לזכותו של הגנרל נזקפה בין השאר פקודה אנטישמית שאסרה על החיילים הבריטיים לבקר בבתי עסק ובבתי שעשועים השייכים ליהודים. לשם חיסולו חברו האצ"ל והלח"י לפעולה משותפת: התוכנית שהתגבשה הייתה להציב במסלול ההליכה 'מטפלת' עם עגלת תינוק, אך במקום תינוק תהיה בובה והיא תמולכד, וכאשר הגנרל יעבור לידה היא תתפוצץ. לתפקיד המסוכן של ה'מטפלת' נבחרה יעל. במשך יומיים היא חיכתה להפעיל את המטען, אך לשווא. באחד הימים היא אף עוררה את רוגזה של עוברת אורח שהתרעמה על כך שהיא מוציאה את 'התינוק' בקור העז של ירושלים. בדיעבד התברר שהגנרל לא היה בארץ באותם ימים וכך ניצלו חייו. העגלה ניתנה במתנה לאחד מהפעילים שבאותם ימים נולד לו בן. "נשמתי לרווחה", סיפר מפקד הפעולה שעקב בחשש כבד אחרי יעל. "זו הייתה לי הפעם הראשונה שלא הצטערתי שפעולה לא בוצעה. כיום, כשאני פוגש את יעל עם נכדיה, אני שמח שבעתיים". לאחר מלחמת ששת הימים הצטרפו יעל ובעלה, שבתי בן דב, איש רוח חבר לח"י שנכלא לשנים ארוכות, לקבוצה מיוצאי הלח"י שהתגוררו בבית השבעה בשכונת בית חנינא בירושלים. יעל התמחתה בחינוך מיוחד ונהגה להתנדב במוזיאון אסירי המחתרות בכלא ירושלים. היא הקדישה את חייה לקידום מורשת המחתרת שאליה השתייכה ונשארה נאמנה לעקרונותיה הרעיוניים
הנאשם גרינוולד, שהפך למאשים, יוצא מבית הדין לאחר זיכויו, יוני 1955
שמואל תמיר בכנסת
שמואל תמיר בסיכום משפט קסטנר
״לא התקבל לאף משרד״ בנו של שמואל תמיר, יוסף, מספר כי לאחר שסיים אביו את הכשרתו לא התקבל לאף משרד: ״הוא לא התקבל לאף משרד של עורכי דין, כי נחשב טרוריסט עקב פעילותו באצ״ל. התחיל כעו״ד במשפטים ציבוריים כי הייתה לו אוריינטציה פוליטית, הוא הרגיש שליחות. המשפט הראשון של אבי היה פרשת מות העיתונאי ידידיה סגל בידי אנשי ההגנה, והוא הצליח להוכיח כי אנשי ההגנה הם אלה שהביאו למותו, עינו אותו למוות פחות או יותר. אבל המשפט הכי ידוע שהוא ניהל היה משפט קסטנר״. לדברי יוסף תמיר, עורך דין גם הוא, התביעה שהגישה המדינה נגד גרינוולד הייתה חריגה. ״המדינה הגישה הליך פלילי חריג נגד גרינוולד. על זה הוא אמר ׳מדינה שעוד לא העמידה לדין נאצי אחד מעמידה לדין יהודי בן 70 שרוב משפחתו נספתה בשואה׳. אבל גרינוולד העז להגיד על קסטנר, שהיה בכיר במפא״י, שהוא שיתף פעולה עם הנאצים״. ״תיק אבוד״ כששמואל תמיר נחשף לפרטי התיק, הוא לא צפה לו הצלחה כלל. ״כשהגיע אליו התיק הוא אמר שזה נראה אבוד. אין מסמכים, אין עדים, אין ראיות, וגם לשלם כסף לא יכול כל כך. ממש תיק ׳מנצח׳, במירכאות. אף אחד לא חשב שהתיק האומלל הזה יגיע לממדים של אחד המשפטים ההיסטוריים הכי משמעותיים. זה משפט השואה הכי משמעותי פרט למשפט אייכמן״. במשפט הצליח תמיר להפוך את גרינוולד מנאשם למאשים, וראה זאת כהזדמנות לפתוח את נושא התנהלות המנהיגות היהודית בארץ ובעולם בזמן השואה. ״במקרה הטוב המנהיגים היהודים פשוט בחרו באי נקיטת פעילות אקטיבית והתגייסות כשהיה אפשר, לפעמים נהגו באדישות, ובמקרה הרע – פעלו לסיכול אותם אנשים שכן ניסו לעורר תהודה בארצם, אם זה בארצות הברית או בלונדון, בבריטניה וכו״, אומר תמיר הבן. ״המניע היה הרצון לפתוח פה ליהדות הונגריה״, מסביר יוסף תמיר. ״אבי ראה בזה שליחות אידיאולוגית, הזדמנות לתקוף את שלטון מפא״י שדאג בעיקר לרפתות בקיבוצים ולהמשך שלטונו. גורל ההמונים באירופה לא היה בראש סדר העדיפויות, הפוקוס היה על יהדות סוציאליסטית, ופחות על יהודים באשר הם יהודים״. המשפט שהפך למשפט קסטנר, כאמור, העמיד לדין באופן מקיף את התנהלות המנהיגים היהודים בזמן השואה בארץ ובעולם. בתחילה היה השופט, נשיא בית המשפט המחוזי ירושלים, ד״ר בנימין הלוי, זהיר מאוד. הוא לא שש ללכת לקראת גרינוולד ולצאת נגד מנהיגי מפא״י, אולם תגלית של שמואל תמיר שינתה את התמונה. ״אחרי שאבי גילה שקסטנר נתן תצהיר שקר במשפטי נירנברג לטובת קצין נאצי בשם קורט בכר, הגלגל התהפך. כעו״ד מוכשר בחקירה נגדית הצליח להפריך את עדות קסטנר ועדויות מטעמו, והגלגל החל להסתובב לצד השני. המשפט הפך לכתב אישום חריף נגד המנהיגות היהודית, בארץ במיוחד״, אומר יוסף תמיר. ״מכר את נפשו לשטן״ ״בסופו של יום, לטעמי, הוכחה במשפט אוזלת היד שבה נהגו כלפי יהודי הגולה, והוכח ספציפית שקסטנר היה כלי שרת בידי הנאצים למימוש מטרותיהם. השופט הלוי קבע שקסטנר מכר את נפשו לשטן, ופה יש תמיד ויכוח ידוע – המציל נפש אחת מישראל כאילו הציל עולם מלא. קסטנר הרי הציל יהודים, אז למה לבוא אליו בטענות? אבל צריך לזכור שבלב הדברים נמצאת עסקה שמי שעשה אותה היו נאצים. לקסטנר לא היה באמת מה למכור להם, הקונטקסט של ההצלה היה המחיר שהנאצים היו מוכנים לשלם כדי לקבל שקט והשתקה מצד המנהיגות היהודית. קסטנר נקט בהשתקה ואחרים יחד איתו, על ידיעות ההשמדה שהיו לו, ואפילו הפיץ שמועות על אנשים שהולכים למחנות עבודה ולא להשמדה לאושוויץ. בכך הוא הקל את מלאכת ההשמדה שהתרחשה אז. השופט הלוי קבע שהוא שיתף פעולה עם הנאצים״. לאחר הרשעתו של קסטנר בקיץ 1955 הגישה המדינה ערעור לבית המשפט העליון, אולם בשנת 1957, כשעדיין מתנהל הערעור, נרצח קסטנר על ידי שלושה מתנקשים שירו בו בפתח ביתו. ״זה שינה את האווירה הציבורית״, אומר יוסף תמיר. ״פתאום קסטנר נראה כקורבן״. זיכוי קסטנר כשנה לאחר הרצח, בחורף 1958, ניתן פסק הדין של בית המשפט העליון ברוב של שלושה שופטים אל מול שניים: גרינוולד לא הוכיח מעל לכל ספק סביר כי קסטנר שיתף פעולה עם הנאצים, ולכן השיתו עליו עונש סמלי – קנס. עם זאת, קבעו השופטים פה אחד כי קסטנר נתן עדות שקר לטובת הקצין הנאצי בכר במשפטי נירנברג. ״בעיניי זה לא פסק דין של טיהור שמו״, טוען יוסף תמיר. ״נשיא בית המשפט המחוזי ושני שופטי בית המשפט העליון אומרים שקסטנר שיתף פעולה עם הנאצים, ושלושה שופטי בית המשפט העליון אומרים שלא – זה רחוק מלהיות טיהור. פשוט מבחינה משפטית לא הוכח מעל לכל ספק כי היה שיתוף פעולה״.
עו"ד יוסף תמיר
יוסף תמיר עם אביו שמואל, 1978
עוד מוסיף תמיר כי ״לטעמי פסק הדין היה מגמתי, של שופטי הרוב, של בית משפט ממסדי שעשה כל מה שיכול היה כדי לא להכתים מנהיג מרכזי במפא״י בשיתוף פעולה עם הנאצים, ונזהר מאוד מלהגיע לכך״. כיצד הרגיש אביך לאחר הרשעת גרינוולד וזיכוי קסטנר? ״אבי היה מאוכזב מאוד. הוא תיאר את מלאכת הטיעונים במשפט כמוזאיקה עדינה שהוא חשף במשך שנים, ובאו ושפכו עליה חול וטשטשו את האמת. אחרי שהסתיים המשפט התברר כי קסטנר נתן עוד שלוש עדויות שקר לטובת קצינים נאצים נוספים. מנהיג יהודי שמעיד לטובת פושע נאצי, אין עוד דרך לכנות זאת מלבד עדות שקר. באיזה עולם הוא חשב שהוא יכול להעיד לטובתם? רק בגלל שלקראת סוף המלחמה הם ניסו לבצע פעולות אליבי מסוימות? לחילופין, היה מי שרצה שיהיו עדויות לטובתם במחשבה שיצליחו לשים יד על כספי יהדות הונגריה״. יוסף תמיר מצביע על מספר שאלות לא פתורות סביב הפרשה כולה. ״למה חננו את הרוצחים של קסטנר אחרי תקופה קצרה? הם ריצו מאסר של שש שנים בלבד. למה השמירה על קסטנר הופסקה ימים ספורים לפני הרצח? יש פה סימני שאלה די גדולים. למי היה אינטרס שקסטנר לא ידבר? אין הוכחה כלשהי, והתיקים עד היום מצונזרים על ידי השב״כ. היסטוריון שהתעניין ברצח קסטנר הגיש בג״צ לפני שנה בבקשה לחשוף את המסמכים, ונשיאת בית המשפט העליון חיות החליטה להותירם חסויים״. תמיר חוזר להחלטת בית המשפט העליון לזכות את קסטנר: ״בפני בית המשפט העליון שקיבל את ההחלטה היו חסרים נתונים שאבי גילה אותם – התצהירים שנתן קסטנר לטובת הפושעים הנאצים אחרי המלחמה. לא מדובר בתצהירים שנתן בזמן אמת, במלחמה, תחת איומים ובצורה שאי אפשר לשפוט אותו. הוא נסע למשפטי נירנברג ועשה כל מה שהיה יכול כדי לעזור לפושעי מלחמה נאצים. אם בית המשפט היה מודע לכך, התוצאה יכלה להיות שונה״. עוד מוסיף יוסף תמיר וטוען כי ״לימים התראיין אדולף אייכמן ממקום מחבואו לעיתונאי נאצי, ואמר שקסטנר נתן לו שירות גדול ועזר לשמור על השקט במחנות. הצוות שעזר לאייכמן בתקופת סוף המלחמה היה מצומצם, ולמרות זאת עלה בידי הנאצים להצליח להשמיד את יהדות הונגריה. תוך חודשים ספורים השמידו 600,000-700,000 יהודים. אייכמן התבטא שלא היה יכול להצליח במשימה בלי ש׳ירדימו׳ את היהודים וישקיטו אותם, בין היתר באמצעות קסטנר״. איך השפיע משפט קסטנר על אביך? ״המשפט ליווה אותו כל חייו, גם בהמשך פעילותו כחבר כנסת וכשר. גולת הכותרת, המעשה הכי חשוב שעשה יהיה העניין הזה. הנושא ליווה אותו גם בכתיבה בעיתונות ובפעילותו, הוא ראה בזה דבר חשוב. לדעתו באה לידי ביטוי בפרשייה שאלה מוסרית של מנהיג: האם להסתיר אמת מההמונים? בעיניו התשובה הייתה חד משמעית – למנהיג אין יכולת להחליט את מי הוא בוחר לחלץ, כפי שעשה קסטנר״. לאחר גזר הדין הראשון שהרשיע את קסטנר בשיתוף פעולה עם הנאצים – הוא נרצח. אביך ראה בכך אחריות שלו? ״לא. הוא מילא את חובתו כעורך דין קודם כול. מי שהגיש את המשפט היה המדינה, מה שהתברר כטעות גדולה מבחינתה בדיעבד. מה שאבי גילה במהלך המשפט אושר על ידי נשיא בית המשפט המחוזי. ניסו לטפול את הרצח על אבי, כאילו היה מעורב. בספרו הוא מתאר איך איסר הראל, ראש השירות, ניסה לסחוט את אשתו של עו״ד יעקב חירותי שנעצר בחשד לקשר לרצח. הראל אמר לה ׳אפשר לשחרר את בעלך אם הוא יגיד שתמיר היה מעורב ברצח׳. האישה השיבה שלאבי אין כל קשר, והראל השיב שגם לבעלה אין ובכל זאת הוא עצור – ולכן מה אכפת לה להאשים את אבי. זו לא הייתה מדינה דמוקרטית כמו שאנחנו חושבים. לשירות הביטחון היה תפקיד חשוב, אבל גם שלילי לפעמים. אבי חשב שזו טרגדיה שקסטנר נרצח. לא רק בגלל הרצח עצמו אלא כי חשב שמישהו מנסה לסכור את פיו של קסטנר, חשד שהיו מעורבות בעניין רשויות בישראל, שירותי המודיעין בצורה זו או אחרת, בכדי למנוע מקסטנר לספר כל מה שידע על השלטון. קסטנר אמר בעדויותיו במשפטי נירנברג שהעיד לטובת הקצין הנאצי בכר בשליחות המוסדות הציוניים, ההסתדרות הציונית העולמית וכו׳ – מה שהיווה מבוכה לממשלה, שבהמשך גם נפלה בעקבות משפט קסטנר״. בערעור של בית המשפט העליון כתב השופט אגרנט כי ״ההיסטוריה תשפוט את קסטנר, ולא בית המשפט״. איזה גזר דין קיבל קסטנר מהציבור, לדעתך? ״קסטנר היה דמות שנויה במחלוקת ונשאר כך. בעבר ההיסטוריונים היו מאוד ׳פרו קסטנר׳, מה שהכתים את כל הנושא. לא היו היסטוריונים אובייקטיבים. עם השנים הגישה השתנתה, אנשים נפתחו להבנה שלמרות שבית המשפט העליון הרשיע את גרינוולד ובעקיפין זיכה את קסטנר – הסיפור הרבה יותר מורכב מזה. ״עדותו של קסטנר מושפעת אולי גם מהשינויים הפוליטיים במדינה. בעבר ראו בו גיבור, או אדם שהציל נפשות בזמן המלחמה ושאי אפשר לשפוט אותו, והיום הנרטיב שונה משמעותית. אני זוקף זאת במידה רבה לזכותו של אבי״. האם משפט קסטנר השפיע עליכם כמשפחה? ״בהחלט, זה עובר בדי-אן-איי מאבא שלי לדור השני והלאה לבנותיי. אנחנו מלווים את העניין מקרוב הרבה שנים, גם אחרי פטירתו של אבי. כשרצו לקרוא רחוב בתל אביב על שם קסטנר התנגדנו והורידו את זה. בחיפה רצו להנציח את קסטנר בגן ציבורי, אז התנגדנו והגשנו בג״צ בשם 12 ניצולי שואה, כולל אחיינה של חנה סנש, ובג״צ ביטל את ההחלטה. אנחנו כותבים הרבה ומתראיינים הרבה, כך שהנושא ממשיך לבעור גם אחרי הרבה שנים. בעיניי זה נושא מאוד משמעותי מבחינת ההיסטוריה של עם ישראל, לדורות הבאים. זה לא היה בעבר ונגמר, משפט קסטנר מהדהד עד היום״.
בשבת שעברה נפטרה אחת מאחרונות לוחמות לח"י, יעל בן -דב. יעל נולדה בשנת 1928 בירושלים כחיה ברנדווין. למרות שגדלה במשפחה חרדית היא הצטרפה לתנועת בית"ר. בעקבות פעילותה בתנועה היא סולקה מסמינר הגננות של המזרחי שמנהליו אסרו על הפעילות בבית"ר. לאחר שהחליטה שבית"ר אינה מתאימה להשקפת עולמה היא עברה לתנועת הנוער הדתית 'ברית חשמונאים' (ברי"ח). רבים מחניכי ברי"ח ומדריכיה היו חברים בלח"י, ועל חיה שחיפשה קשר למחתרת הוטלו אט אט משימות שונות. לאחר שהשכילה להעביר מזוודת נשק גדולה היא הפכה לחברת המחתרת, וככינוי מחתרתי בחרה את השם 'יעל'. שם שלימים הפך לשמה. בתחילה פעלה יעל בתאי הנוער של המחתרת ובגיוס צעירים. מסירותה וכישרונה לא נעלמו מעיני מפקדיה, והיא מונתה כאחראית לאחד מתאי הנוער בירושלים. אחד מחניכיה היה הצעיר אלכסנדר רובוביץ' שנחטף בידי חיילים בריטיים ועונה למוות. גופתו לא נמצאה עד היום והתעלומה סביב מקום קבורתו לא נתנה ליעל מנוח כל חייה. מלבד פעילותה בנוער השתתפה יעל בפעולות קרביות. ביניהן פעולת שחרורו של ד"ר ישראל אלדד (שייב), האידיאולוג של לח"י שנאסר בידי הבריטים ונפצע קשה כשניסה להימלט. הוא הובא לטיפול אצל האורתופד הירושלמי, ד"ר טרוי, וחברי לח"י הצליחו לשחררו בפעולה נועזת. תפקידה של יעל היה לתצפת על המרפאה ולהזעיק את חבריה כשאלדד יגיע. הפעולה המפורסמת ביותר הקשורה ביעל הייתה ניסיון ההתנקשות בגנרל בארקר, מפקד כוחות הצבא הבריטי בארץ-ישראל. לזכותו של הגנרל נזקפה בין השאר פקודה אנטישמית שאסרה על החיילים הבריטיים לבקר בבתי עסק ובבתי שעשועים השייכים ליהודים. לשם חיסולו חברו האצ"ל והלח"י לפעולה משותפת: התוכנית שהתגבשה הייתה להציב במסלול ההליכה 'מטפלת' עם עגלת תינוק, אך במקום תינוק תהיה בובה והיא תמולכד, וכאשר הגנרל יעבור לידה היא תתפוצץ. לתפקיד המסוכן של ה'מטפלת' נבחרה יעל. במשך יומיים היא חיכתה להפעיל את המטען, אך לשווא. באחד הימים היא אף עוררה את רוגזה של עוברת אורח שהתרעמה על כך שהיא מוציאה את 'התינוק' בקור העז של ירושלים. בדיעבד התברר שהגנרל לא היה בארץ באותם ימים וכך ניצלו חייו. העגלה ניתנה במתנה לאחד מהפעילים שבאותם ימים נולד לו בן. "נשמתי לרווחה", סיפר מפקד הפעולה שעקב בחשש כבד אחרי יעל. "זו הייתה לי הפעם הראשונה שלא הצטערתי שפעולה לא בוצעה. כיום, כשאני פוגש את יעל עם נכדיה, אני שמח שבעתיים". לאחר מלחמת ששת הימים הצטרפו יעל ובעלה, שבתי בן דב, איש רוח חבר לח"י שנכלא לשנים ארוכות, לקבוצה מיוצאי הלח"י שהתגוררו בבית השבעה בשכונת בית חנינא בירושלים. יעל התמחתה בחינוך מיוחד ונהגה להתנדב במוזיאון אסירי המחתרות בכלא ירושלים. היא הקדישה את חייה לקידום מורשת המחתרת שאליה השתייכה ונשארה נאמנה לעקרונותיה הרעיוניים
הנאשם גרינוולד, שהפך למאשים, יוצא מבית הדין לאחר זיכויו, יוני 1955
שמואל תמיר בכנסת
שמואל תמיר בסיכום משפט קסטנר
״לא התקבל לאף משרד״ בנו של שמואל תמיר, יוסף, מספר כי לאחר שסיים אביו את הכשרתו לא התקבל לאף משרד: ״הוא לא התקבל לאף משרד של עורכי דין, כי נחשב טרוריסט עקב פעילותו באצ״ל. התחיל כעו״ד במשפטים ציבוריים כי הייתה לו אוריינטציה פוליטית, הוא הרגיש שליחות. המשפט הראשון של אבי היה פרשת מות העיתונאי ידידיה סגל בידי אנשי ההגנה, והוא הצליח להוכיח כי אנשי ההגנה הם אלה שהביאו למותו, עינו אותו למוות פחות או יותר. אבל המשפט הכי ידוע שהוא ניהל היה משפט קסטנר״. לדברי יוסף תמיר, עורך דין גם הוא, התביעה שהגישה המדינה נגד גרינוולד הייתה חריגה. ״המדינה הגישה הליך פלילי חריג נגד גרינוולד. על זה הוא אמר ׳מדינה שעוד לא העמידה לדין נאצי אחד מעמידה לדין יהודי בן 70 שרוב משפחתו נספתה בשואה׳. אבל גרינוולד העז להגיד על קסטנר, שהיה בכיר במפא״י, שהוא שיתף פעולה עם הנאצים״. ״תיק אבוד״ כששמואל תמיר נחשף לפרטי התיק, הוא לא צפה לו הצלחה כלל. ״כשהגיע אליו התיק הוא אמר שזה נראה אבוד. אין מסמכים, אין עדים, אין ראיות, וגם לשלם כסף לא יכול כל כך. ממש תיק ׳מנצח׳, במירכאות. אף אחד לא חשב שהתיק האומלל הזה יגיע לממדים של אחד המשפטים ההיסטוריים הכי משמעותיים. זה משפט השואה הכי משמעותי פרט למשפט אייכמן״. במשפט הצליח תמיר להפוך את גרינוולד מנאשם למאשים, וראה זאת כהזדמנות לפתוח את נושא התנהלות המנהיגות היהודית בארץ ובעולם בזמן השואה. ״במקרה הטוב המנהיגים היהודים פשוט בחרו באי נקיטת פעילות אקטיבית והתגייסות כשהיה אפשר, לפעמים נהגו באדישות, ובמקרה הרע – פעלו לסיכול אותם אנשים שכן ניסו לעורר תהודה בארצם, אם זה בארצות הברית או בלונדון, בבריטניה וכו״, אומר תמיר הבן. ״המניע היה הרצון לפתוח פה ליהדות הונגריה״, מסביר יוסף תמיר. ״אבי ראה בזה שליחות אידיאולוגית, הזדמנות לתקוף את שלטון מפא״י שדאג בעיקר לרפתות בקיבוצים ולהמשך שלטונו. גורל ההמונים באירופה לא היה בראש סדר העדיפויות, הפוקוס היה על יהדות סוציאליסטית, ופחות על יהודים באשר הם יהודים״. המשפט שהפך למשפט קסטנר, כאמור, העמיד לדין באופן מקיף את התנהלות המנהיגים היהודים בזמן השואה בארץ ובעולם. בתחילה היה השופט, נשיא בית המשפט המחוזי ירושלים, ד״ר בנימין הלוי, זהיר מאוד. הוא לא שש ללכת לקראת גרינוולד ולצאת נגד מנהיגי מפא״י, אולם תגלית של שמואל תמיר שינתה את התמונה. ״אחרי שאבי גילה שקסטנר נתן תצהיר שקר במשפטי נירנברג לטובת קצין נאצי בשם קורט בכר, הגלגל התהפך. כעו״ד מוכשר בחקירה נגדית הצליח להפריך את עדות קסטנר ועדויות מטעמו, והגלגל החל להסתובב לצד השני. המשפט הפך לכתב אישום חריף נגד המנהיגות היהודית, בארץ במיוחד״, אומר יוסף תמיר. ״מכר את נפשו לשטן״ ״בסופו של יום, לטעמי, הוכחה במשפט אוזלת היד שבה נהגו כלפי יהודי הגולה, והוכח ספציפית שקסטנר היה כלי שרת בידי הנאצים למימוש מטרותיהם. השופט הלוי קבע שקסטנר מכר את נפשו לשטן, ופה יש תמיד ויכוח ידוע – המציל נפש אחת מישראל כאילו הציל עולם מלא. קסטנר הרי הציל יהודים, אז למה לבוא אליו בטענות? אבל צריך לזכור שבלב הדברים נמצאת עסקה שמי שעשה אותה היו נאצים. לקסטנר לא היה באמת מה למכור להם, הקונטקסט של ההצלה היה המחיר שהנאצים היו מוכנים לשלם כדי לקבל שקט והשתקה מצד המנהיגות היהודית. קסטנר נקט בהשתקה ואחרים יחד איתו, על ידיעות ההשמדה שהיו לו, ואפילו הפיץ שמועות על אנשים שהולכים למחנות עבודה ולא להשמדה לאושוויץ. בכך הוא הקל את מלאכת ההשמדה שהתרחשה אז. השופט הלוי קבע שהוא שיתף פעולה עם הנאצים״. לאחר הרשעתו של קסטנר בקיץ 1955 הגישה המדינה ערעור לבית המשפט העליון, אולם בשנת 1957, כשעדיין מתנהל הערעור, נרצח קסטנר על ידי שלושה מתנקשים שירו בו בפתח ביתו. ״זה שינה את האווירה הציבורית״, אומר יוסף תמיר. ״פתאום קסטנר נראה כקורבן״. זיכוי קסטנר כשנה לאחר הרצח, בחורף 1958, ניתן פסק הדין של בית המשפט העליון ברוב של שלושה שופטים אל מול שניים: גרינוולד לא הוכיח מעל לכל ספק סביר כי קסטנר שיתף פעולה עם הנאצים, ולכן השיתו עליו עונש סמלי – קנס. עם זאת, קבעו השופטים פה אחד כי קסטנר נתן עדות שקר לטובת הקצין הנאצי בכר במשפטי נירנברג. ״בעיניי זה לא פסק דין של טיהור שמו״, טוען יוסף תמיר. ״נשיא בית המשפט המחוזי ושני שופטי בית המשפט העליון אומרים שקסטנר שיתף פעולה עם הנאצים, ושלושה שופטי בית המשפט העליון אומרים שלא – זה רחוק מלהיות טיהור. פשוט מבחינה משפטית לא הוכח מעל לכל ספק כי היה שיתוף פעולה״.
עו"ד יוסף תמיר
יוסף תמיר עם אביו שמואל, 1978
עוד מוסיף תמיר כי ״לטעמי פסק הדין היה מגמתי, של שופטי הרוב, של בית משפט ממסדי שעשה כל מה שיכול היה כדי לא להכתים מנהיג מרכזי במפא״י בשיתוף פעולה עם הנאצים, ונזהר מאוד מלהגיע לכך״. כיצד הרגיש אביך לאחר הרשעת גרינוולד וזיכוי קסטנר? ״אבי היה מאוכזב מאוד. הוא תיאר את מלאכת הטיעונים במשפט כמוזאיקה עדינה שהוא חשף במשך שנים, ובאו ושפכו עליה חול וטשטשו את האמת. אחרי שהסתיים המשפט התברר כי קסטנר נתן עוד שלוש עדויות שקר לטובת קצינים נאצים נוספים. מנהיג יהודי שמעיד לטובת פושע נאצי, אין עוד דרך לכנות זאת מלבד עדות שקר. באיזה עולם הוא חשב שהוא יכול להעיד לטובתם? רק בגלל שלקראת סוף המלחמה הם ניסו לבצע פעולות אליבי מסוימות? לחילופין, היה מי שרצה שיהיו עדויות לטובתם במחשבה שיצליחו לשים יד על כספי יהדות הונגריה״. יוסף תמיר מצביע על מספר שאלות לא פתורות סביב הפרשה כולה. ״למה חננו את הרוצחים של קסטנר אחרי תקופה קצרה? הם ריצו מאסר של שש שנים בלבד. למה השמירה על קסטנר הופסקה ימים ספורים לפני הרצח? יש פה סימני שאלה די גדולים. למי היה אינטרס שקסטנר לא ידבר? אין הוכחה כלשהי, והתיקים עד היום מצונזרים על ידי השב״כ. היסטוריון שהתעניין ברצח קסטנר הגיש בג״צ לפני שנה בבקשה לחשוף את המסמכים, ונשיאת בית המשפט העליון חיות החליטה להותירם חסויים״. תמיר חוזר להחלטת בית המשפט העליון לזכות את קסטנר: ״בפני בית המשפט העליון שקיבל את ההחלטה היו חסרים נתונים שאבי גילה אותם – התצהירים שנתן קסטנר לטובת הפושעים הנאצים אחרי המלחמה. לא מדובר בתצהירים שנתן בזמן אמת, במלחמה, תחת איומים ובצורה שאי אפשר לשפוט אותו. הוא נסע למשפטי נירנברג ועשה כל מה שהיה יכול כדי לעזור לפושעי מלחמה נאצים. אם בית המשפט היה מודע לכך, התוצאה יכלה להיות שונה״. עוד מוסיף יוסף תמיר וטוען כי ״לימים התראיין אדולף אייכמן ממקום מחבואו לעיתונאי נאצי, ואמר שקסטנר נתן לו שירות גדול ועזר לשמור על השקט במחנות. הצוות שעזר לאייכמן בתקופת סוף המלחמה היה מצומצם, ולמרות זאת עלה בידי הנאצים להצליח להשמיד את יהדות הונגריה. תוך חודשים ספורים השמידו 600,000-700,000 יהודים. אייכמן התבטא שלא היה יכול להצליח במשימה בלי ש׳ירדימו׳ את היהודים וישקיטו אותם, בין היתר באמצעות קסטנר״. איך השפיע משפט קסטנר על אביך? ״המשפט ליווה אותו כל חייו, גם בהמשך פעילותו כחבר כנסת וכשר. גולת הכותרת, המעשה הכי חשוב שעשה יהיה העניין הזה. הנושא ליווה אותו גם בכתיבה בעיתונות ובפעילותו, הוא ראה בזה דבר חשוב. לדעתו באה לידי ביטוי בפרשייה שאלה מוסרית של מנהיג: האם להסתיר אמת מההמונים? בעיניו התשובה הייתה חד משמעית – למנהיג אין יכולת להחליט את מי הוא בוחר לחלץ, כפי שעשה קסטנר״. לאחר גזר הדין הראשון שהרשיע את קסטנר בשיתוף פעולה עם הנאצים – הוא נרצח. אביך ראה בכך אחריות שלו? ״לא. הוא מילא את חובתו כעורך דין קודם כול. מי שהגיש את המשפט היה המדינה, מה שהתברר כטעות גדולה מבחינתה בדיעבד. מה שאבי גילה במהלך המשפט אושר על ידי נשיא בית המשפט המחוזי. ניסו לטפול את הרצח על אבי, כאילו היה מעורב. בספרו הוא מתאר איך איסר הראל, ראש השירות, ניסה לסחוט את אשתו של עו״ד יעקב חירותי שנעצר בחשד לקשר לרצח. הראל אמר לה ׳אפשר לשחרר את בעלך אם הוא יגיד שתמיר היה מעורב ברצח׳. האישה השיבה שלאבי אין כל קשר, והראל השיב שגם לבעלה אין ובכל זאת הוא עצור – ולכן מה אכפת לה להאשים את אבי. זו לא הייתה מדינה דמוקרטית כמו שאנחנו חושבים. לשירות הביטחון היה תפקיד חשוב, אבל גם שלילי לפעמים. אבי חשב שזו טרגדיה שקסטנר נרצח. לא רק בגלל הרצח עצמו אלא כי חשב שמישהו מנסה לסכור את פיו של קסטנר, חשד שהיו מעורבות בעניין רשויות בישראל, שירותי המודיעין בצורה זו או אחרת, בכדי למנוע מקסטנר לספר כל מה שידע על השלטון. קסטנר אמר בעדויותיו במשפטי נירנברג שהעיד לטובת הקצין הנאצי בכר בשליחות המוסדות הציוניים, ההסתדרות הציונית העולמית וכו׳ – מה שהיווה מבוכה לממשלה, שבהמשך גם נפלה בעקבות משפט קסטנר״. בערעור של בית המשפט העליון כתב השופט אגרנט כי ״ההיסטוריה תשפוט את קסטנר, ולא בית המשפט״. איזה גזר דין קיבל קסטנר מהציבור, לדעתך? ״קסטנר היה דמות שנויה במחלוקת ונשאר כך. בעבר ההיסטוריונים היו מאוד ׳פרו קסטנר׳, מה שהכתים את כל הנושא. לא היו היסטוריונים אובייקטיבים. עם השנים הגישה השתנתה, אנשים נפתחו להבנה שלמרות שבית המשפט העליון הרשיע את גרינוולד ובעקיפין זיכה את קסטנר – הסיפור הרבה יותר מורכב מזה. ״עדותו של קסטנר מושפעת אולי גם מהשינויים הפוליטיים במדינה. בעבר ראו בו גיבור, או אדם שהציל נפשות בזמן המלחמה ושאי אפשר לשפוט אותו, והיום הנרטיב שונה משמעותית. אני זוקף זאת במידה רבה לזכותו של אבי״. האם משפט קסטנר השפיע עליכם כמשפחה? ״בהחלט, זה עובר בדי-אן-איי מאבא שלי לדור השני והלאה לבנותיי. אנחנו מלווים את העניין מקרוב הרבה שנים, גם אחרי פטירתו של אבי. כשרצו לקרוא רחוב בתל אביב על שם קסטנר התנגדנו והורידו את זה. בחיפה רצו להנציח את קסטנר בגן ציבורי, אז התנגדנו והגשנו בג״צ בשם 12 ניצולי שואה, כולל אחיינה של חנה סנש, ובג״צ ביטל את ההחלטה. אנחנו כותבים הרבה ומתראיינים הרבה, כך שהנושא ממשיך לבעור גם אחרי הרבה שנים. בעיניי זה נושא מאוד משמעותי מבחינת ההיסטוריה של עם ישראל, לדורות הבאים. זה לא היה בעבר ונגמר, משפט קסטנר מהדהד עד היום״.
