הגרז״ן: חברותא ו…שדכן
בהמשך לדברים שכתבתי על הרב שלמה שרייבר שהלך לעולמו לאחרונה: סיפרתי לו שזכיתי ללמוד הרבה שנים אצל מו״ר הגרז״ן גולדברג זצ״ל, ולהביא בפניו רבות מהשאלות שנשאלתי. הוא אמר לי: ׳ר׳ זלמן נחמיה הוא חד בדרא!׳ שאלתיו כיצד הכיר אותו. וכך הוא סיפר: ׳למדתי בישיבת חברון בשכונת גאולה בירושלים. נכנסתי לישיבת קמניץ הסמוכה אחר הצהרים וראיתי אותו שם, אברך שלומד בהתמדה גדולה, ואנשים שואלים אותו מדי פעם. ניגשתי אליו במלוא התעוזה ושאלתי אותו אם יהיה מוכן ללמוד אתי בחברותא. בלי היסוס הוא השיב לי תשובה חיובית, וכך היינו לומדים יחד כל יום אחר הצהרים. משם התפתחו הדברים להצעת השידוך שהוא הביא בפני, כך שהוא גם השדכן שלנו. מאז נשארנו בקשר, שאלתי אותו הרבה שאלות הלכתיות׳. כאן הוא נתן לי הסבר רחב על ייחודיות דרכו של הגרז״ן, ולצערי אינני מצליח לזכור מזה הרבה. כששבתי לביתי התכוננתי לרשום את דבריו, פתחתי קובץ, כתבתי תאריך, ומשום מה מצאתיו כעת ריק לחלוטין. [אגב, התאריך המופיע בראש הקובץ ההוא, מלפני כמה שנים, הוא בדיוק יום פטירתו, כאילו הכל נמחק…]. זכור לי שאמר שבחברון בחורים נהגו להניח ספר קליל ליד מיטתם לקרוא לפני מנוחה או שינה, מעשיות של גדולי ישראל וכדומה, וגם לו היה ספר קריאה ליד המיטה. איזה? שולחן ערוך…
ר׳ אברום, הגרז״ן והרבי מגור
סיפר לי בנו של הרב שלמה שרייבר, ר׳ אפרים יבלח״א: ׳מילדות, בכל שאלה שהייתה לי, אבא היה אומר לי לשאול את ר׳ זלמן נחמיה או את ר׳ אברום שפירא, וכך הייתי עושה. שמתי לב כבר אז להבדלים ביניהם. למשל, פעם שאלתי שאלות על בריאת העולם, ואיך ה׳ ברא את העולם, ומי ברא את ה׳ וכו׳, שאלות אופייניות לגיל ילדות. ר׳ אברום היה משיב לי בשיעור של ממש, בהתלהבות, עם כל מיני מקורות בגמרא, ואילו הגרז״ן היה עונה תשובה פשוטה בנחת׳. [הרב שלמה היה ת״ח מובהק ויכול היה לענות לו על הכל, אבל כנראה רצה להרגיל אותו לבנות קשר עם גדולי ישראל, כשאח״כ באמת היה לו קשר הדוק עם ר׳ אברום לאורך שנים. מ.ד.]
והוסיף בנו: ׳אבי אמי היה חסיד גור, ולפני שיצא השידוך הנ״ל לפועל הוא הלך לשאול את האדמו״ר בעל ״בית ישראל״ אם לא ראוי יותר שהיא תשתדך עם בחור מחסידי גור. אמר האדמו״ר: ״ומה אעשה שבכל הבחורים בגור אין למדן כמוהו?״…׳
תפילין כהצלה רוחנית…
על ילדותו של הרב שלמה סיפר בנו: ׳הגיעו שליחי הסוכנות למחנה בפולין, שבו היו יתומים שנותרו אחר השואה. אבי היה בן 8. ישבה ועדה עם נציגי המפלגות השונות, שתחליט לאיזה מוסד לשלוח אותו בארץ, לפי אופי הבית ממנו הגיע. שאלו אותו על הבית שבו גדל. אביו היה תלמיד חכם שעסק מעט לפרנסתו במסחר, אבל הילד לא זכר דבר מגיל 3. הדבר היחיד שהוא זכר מאביו הוא רק שכל בוקר אבא שלו היה קושר משהו על היד. הוא לא ידע להגיד את זה במילים, רק עשה תנועה של כריכת רצועה על היד. הזיכרון הזה שייך אותו לתנועת פא״י (פועלי אגודת ישראל) וכשעלה לארץ נשלח לבית ספר חורב בירושלים. הייתה לו אחות נוספת שניצלה, ושנים אחר כך הוא שאל אותה איך יתכן שזכר את האירוע הזה, שהציל אותו רוחנית, והרי הוא אפילו לא זוכר איך נראה אביו. אחותו אמרה: כשהיית בן 3 אהבת לשחק ליד הסוס, סמוך לביתנו, וכדי ״לעשות כמו אבא״ היית לוקח את רצועת הסוס וכורך בסיבובים על הזרוע שלך…׳
אחוות שושלת בריסק
פעם סיפר לי הגאון הנסתר רבי אליעזר קוגל, תלמיד ה׳חזון-איש׳ והרב מבריסק: ׳בישיבת לומז׳ה בפתח תקוה למדו איתנו בחורים שאחר כך נעשו ראשי ישיבות ומרביצי תורה. למשל, ר׳ שמואל רוזובסקי, ר׳ זלמן רוטברג, ר׳ חיים קנייבסקי, ר׳ גרשון אדלשטיין, ר׳ שרגא גרוסברד, ר׳ משה שמואל שפירא. זה היה עד המלחמה [מלחמת העולם השניה. מ.ד.]. אחר כך התחילו להגיע פליטים מהשואה והאוירה קצת השתנתה. ר׳ משה שמואל שפירא [ראש ישיבת באר יעקב וחבר מועצת גדולי התורה. אחרי לומז׳ה למד אצל הרב מבריסק בירושלים. מ.ד.] היה אומר לי: ״בדור שלנו יש שני גדולים: הרב מבריסק [ר׳ יצחק זאב סולובייצ׳יק] ואחיו ר׳ משה״. הרי ר׳ יושע בר מבוסטון, בנו של ר׳ משה, היה גאון עצום, וכשהגאון […שכחתי את מי ציטט. מ.ד.] פגש אותו אמר שהוא גאון עולם, ובוודאי ראית מה הוא כותב על דודו במאמר ״מה דודך מדוד״. [הגרי״ד סולובייצ׳יק כותב שאנשים טועים לומר על דודו שהוא היה גדול הדור, ושזה לא נכון, כי הוא היה בקנה מידה אחר לגמרי ביחס לדור הזה… מ.ד.]׳.
כידוע, שני האחים האלו היו רחוקים זה מזה בהשקפת עולמם, לפחות ביחס לציונות, הגרי״ד היה נשיא כבוד של תנועת המזרחי, והמשיך את אביו בראשות ישיבת רבי יצחק אלחנן (ישיבה-יוניברסיטי), לעומת דודו הגרי״ז שהיה מתנגד קיצוני לציונות, ועם כל זה הערכתם ההדדית הייתה עצומה. וכפי שמתאר שם הגרי״ד בהספד על דודו את האובדן ואת תחושת בדידותו, אחרי פטירתם של אביו ודודו: ״במותב תלתא כחדא הוינא…״. הוא מספר איך שלושתם למדו יחד ועשו קיום לתורה כבית דין העושה קיום לשטר מפני כל זיוף…
אגב בריסק, אמר לי פעם הגאון הנ״ל, רא״ק: ׳כדי להצליח בחינוך צריך גם לבנות גאוות יחידה, לתת לילד תחושת שייכות למסגרת שלו, ושיהיה בטוח שהיא הכי טובה שיש. תראה איך בבריסק הולכים כל הילדים עם כובע קסקט מסוים, סמל שייכות, והילדים האלה בטוחים שרק הם יודעים ללמוד… כמו בגולני, כמו בצנחנים…׳. ■
meirdorfman@gmail.com
