0 באוקטובר 2015 היה עוד יום שגרתי. היו אלה תחילת ימים שכונו בהמשך ׳אינתיפאדת הבודדים׳. מאור משה (35) וחבריו ליחידת יס"מ יואב ביצעו משימת אבטחה בעיר העתיקה בירושלים בכדי לסייע ליחידות המוצבות באזור.
משה וחבריו הוצבו במחסום בשער שכם, כשלפתע הבחינו באדם חשוד. חבר מהצוות ניגש לאותו חשוד וביקש לראות תעודת זהות. בזמן שהסתכל בתעודה, המחבל המוסלמי ניצל את הרגע ותקף אותו עם סכין שהוצנע במכנסיו. לוחמים מהצוות ירו במחבל, אבל משה, שעמד בסמוך, ראה כיצד המחבל נאבק בחברו, וחתר למגע כדי לנסות ולחסל את המחבל, אולם נפגע מאש כוחותינו.
״כשהגעתי לשיקום לא זכרתי כלום, ממש כלום״, מספר משה בשיחה עם ׳גילוי דעת׳. ״בכל יום הייתי מטופל בתדירות גבוהה. בכל יום לימדו אותי על הדבר הכי בסיסי שיש, אפילו את התאריך לא הייתי זוכר. לימדו אותי הכול ממש מההתחלה, איך לאכול בסכין ובמזלג״.
משה מתקשה להסביר לנו מה זה אומר ללמוד להשתמש בסכין ובמזלג: ״זה קשה להסביר כי לא הייתי מודע לזה, לא הייתי מודע לכך שנעלמה לי היכולת הזו. לא ידעתי שידעתי. ברמה כזו. לכן לא הרגשתי שמנסים לרענן לי את הזיכרון״.
״כשהתעוררתי בבית החולים הרופאים אמרו לאימא שלי שאהיה משותק ועיוור. יש סרטון של חברים שלי מהצוות ושל האחיות מבית החולים – הם הולכים איתי תוך כדי שהם מחזיקים בי. ממש שכחתי הכול, המוח נמחק״.
דרום של משטרת ישראל: ״אני עדיין שוטר, לא לוחם, אלא בתפקיד שאני יכול לעשות – דואג לאוכל של הכלבים, לניקיון ולכל מה שמסביב. אני עדיין מוגבל בראייה שלי״.
מה השאיפות או החלומות שלך לעתיד?
״זוגיות״, הוא אומר בפשטות, ומגלה שהוא שומר על אורח חיים מסורתי: ״אני עושה קידוש בשבת ואת כל החגים״. מאור מחפש את החצי השני שלו, ומספר בכאב: ״כל גבר רוצה למצוא את האישה הכי טובה בעולם, ואישה רוצה למצוא את הגבר הכי טוב בעולם. אף אחד לא מוכן לקבל מישהו שכבר בתחילת הקשר הוא לא 100%. בגלל זה יש היום כל כך הרבה גירושים. אנשים מתחתנים ובגלל שזה ׳לא מה שהם חשבו׳ הם פשוט מתגרשים״.
ד"ר ליאת סמט צוקרן
מאור משה
מאור ממשיך ומשתף בסיפור אחד שחווה לאחרונה: ״מדבר עם מישהי דרך אפליקציות, הדיבור יפה, ואז רוצים להיפגש בערב. תוך כדי שיחה שאנחנו קובעים אני מגלה שאין לי רישיון. ׳למה?׳, היא שואלת. אז אני עונה לה שאני מוכן לפרט בהמשך כשניפגש. היא ביטלה את הפגישה ואמרה ׳אין לי מה לעשות עם אדם שאין לו רישיון׳. וזה רק סיפור אחד״.
בסיום שיחתנו, מאור מבקש לדבר על לירז: ״בתור מטפלת, הרגשתי אותה כמו משפחה. עד היום כשאני רוצה אני פונה אליה״. לירז סמט-צוקרן מנהלת את תחום הריפוי בעיסוק בכפר השיקומי ׳עדי נגב-נחלת ערן׳. לשאלה מה היה מצבו של מאור כשהגיע אליהם לשיקום, היא משיבה: "מאור הגיע לשיקום עם פגיעת ראש קשה, עם מודעות חלקית ביותר לקשיים המוטוריים והקוגניטיביים שלו, וכשהוא זקוק לעזרה בכל תפקודי היומיום ובהשגחה 24/7 בגלל מצבו המורכב".
כמו שאת אומרת וכמו שמאור תיאר, מצבו היה קשה מאוד. האמנת שהוא יצליח להשתקם?
"המצב של מאור היה מורכב מאוד אבל היה ברור שהוא לוחם ושהוא יילחם על הבריאות שלו ומעל זה על העצמאות שלו. לפעמים התפקיד שלנו בשיקום הוא להחזיק את התקווה עבור המשתקם, לא תמיד זה קל, אבל אם מתמידים ועובדים קשה מאוד רואים שיפור ולפעמים גם ניסים. למזלו של מאור יש לו משפחה דוחפת ומאמינה שלא השאירה לו אפשרות אחרת חוץ מלהשתקם".
לירז מספרת שיש נקודות שבר בתהליך השיקום של המטופלים, גם אצל מאור. "בשיקום אנחנו פוגשים אנשים בנקודות השבר הכי גדולות של החיים שלהם, וצעד צעד מתקדמים איתם לעבר המטרה שחשוב להם להשיג. כשמאור הגיע הוא אפילו לא ידע לספר את מה שקרה לו, והצעד הראשון היה לעזור לו להבין מה באמת קרה. היו רגעי שבר ממשיים במיוחד כשמאור נאלץ להתמודד עם בדידות גדולה, וזה קרה חודשים רבים אחרי הפגיעה שלו, שאז בעצם מעגלי התמיכה הלכו והתמעטו והשאירו את מאור לבד בהתמודדות עם המוגבלויות שלו. לי כמטפלת היה קשה לראות את זה. בנוסף מאור במשך הרבה שנים חיפש זוגיות וכאב לי שהיו נשים שראו קודם את המוגבלות ואז את הבנאדם ופספסו בחור זהב וגם לוחם אמיתי".
לסיכום אומרת לירז כי הדברים הטובים שיש למאור בחיים שלו הגיעו בזכות עבודה מאוד קשה ומאומצת. "בשיקום לא יושבים ומחכים לנס, אלא עובדים מאוד מאוד קשה כדי לעשות את הבלתי ייאמן, ומאור בהחלט עושה את זה. שיקום הוא מסע שלא מסתיים כשמסתיימים הטיפולים, ומאור לקח את הכלים שלמד אצלנו בעדי נגב וממשיך את מסע ההחלמה שלו בכל יום".
מאור באמצע השיקום. עם בנימין ושרה נתניהו, מנכ"ל הכפר השיקומי אבי וורצמן, ויו"ר עדי נגב-נחלת ערן האלוף במיל׳ דורון אלמוג
