לא הספקת? בנך ימשיך!
הצדיק הירושלמי רבי אריה לוין הספיק ללמוד מעט בליטא אצל רבי ברוך בער לייבוביץ׳, תלמידו הגדול של ר׳ חיים מבריסק ובעל ״ברכת שמואל״, אבל נאלץ לקטוע את לימודיו אצלו. כשעלה לארץ אמר לרב״ב שעוד יזכה ללמוד אצלו, ואם לא הוא – אז בנו. [כך זכור לי משיחה עם אחד מצאצאי ר׳ אריה]. ואכן, ר׳ אריה שלח את בנו הרב חיים יעקב לוין ללמוד אצלו. הרב חיים יעקב היה מהלמדנים הגדולים של ירושלים, חברותא של ר׳ שלמה זלמן אויערבך ותלמיד קרוב לרב קוק. כששב לארץ אחרי כהונת רבנות ארוכה בארה״ב, התמנה לרבה של פרדס חנה, ושימש בתפקיד זה עד סוף ימיו.
לוחות מוצנעים בארון
את ספריו של הרב חיים יעקב לוין על הרמב״ם הכרתי בצעירותי, וקיוויתי לפגוש אותו ולשוחח אתו בסוגיות. בשנת תשנ״א-תשנ״ב התקשרתי למשרד הרבנות או למועצה הדתית לבקש פגישה עמו, ושם הסביר לי מאן דהו שאין עם מי לדבר, שהוא כבר לגמרי לא צלול. ויתרתי. שנים רבות אחר כך אמר לי בנו יבלח״א הרב בנימין (בנג׳י) לוין כי חבל שלא פגשתי את אביו. סיפרתי לו על השיחה ההיא, והוא תמה תמיהה גדולה ואמר שאביו היה צלול לחלוטין. למדתי על חומרת איסור קבלת לשון הרע אפילו במידע יבש…, מה שמכונה היום ״פייק ניוז״.
בקול דממה דקה
לאחרונה סיפר לי זכריה ספיר, איש פרדס חנה: ׳את הרב חיים יעקב לוין זכיתי להכיר היטב, בהיותי מנהל בית ספר במושבה. הוא היה בעל מידות בצורה יוצאת דופן. ומתוך כל המידות בלטו שתי מידות: א. הוא ידע להקשיב. הוא הקשיב לכל אדם באמת, בריכוז. ב. ענוותנות נדירה. הוא הרי היה מגדולי תלמידי החכמים, אבל התנהג באופן הפשוט ביותר. דיבורו היה תמיד שקט ונעים. הייתי קרוב אליו כל השנים ומעולם לא שמעתיו מרים את קולו, מעולם!׳
משרת ציבור. פשוט.
ומסיף זכריה ספיר: ׳עולות בזכרוני שתי דוגמאות המייצגות את דרך התנהלותו: הגיע אליו פעם עולה מתימן ואמר לו שהוא ייבם את אשת אחיו, וזכה להוליד ממנה שתי בנות, אבל הוא משתוקק להעמיד בן זכר, והיא כבר לא פורייה. הוא ביקש שהרב יאשר לו לשאת עוד אישה על אשתו, כמנהג עדתו. הרב ביקש זמן להתיישב בדבר. למעשה הוא הזמין מיד את הרב דוד ורנר, רבה של חדרה, ואת הרב של אור עקיבא, וצירפם כבית דין לדון בדבר. ואכן מסקנתם הייתה להיתר. הוא נשא עוד אישה שילדה לו ארבעה בנים לאוי״ט.
אחד מבני פרדס-חנה הכיר מישהי מארה״ב וביקש לשאתה. אביו המודאג ניגש אל הרב לוין והביע חששו מפני היכרות כזאת, כשהוא אינו יודע דבר על מוצאה ומשפחתה. הוא אמר לשואל: בא נדבר בעוד שבוע. השואל יכול היה לחשוב שזו דחיה, אבל לא היה אצל הרח״י לוין מושג כזה. אחרי שבוע הוא נתן לו את כל הנתונים על המשפחה היהודייה, ייחוסה כמשפחת לוויים, ועוד דברים שבירר על ידי רבנים עמיתים בארה״ב במהלך אותו שבוע, שהניחו לגמרי דעתו של האב.׳
״רבותינו שבדרום״
על ימיו הראשונים בישיבות סיפר לי זכריה: ׳למדתי בישיבת הדרום כשראש הישיבה היה הרב צבי יהודה מלצר, בנו של ר׳ איסר זלמן, והרב ש״ך היה המשגיח. מעיני הרב ש״ך לא נסתר דבר. פעם החזיק אחד החברים מתחת לסטנדר ספר היסטוריה, אולי לקראת איזה מבחן. פתאום נפל הספר מידיו לרצפה. אמר לו הרב שך: ממה נפשך, אם הספר חול, היתכן ללומדו בבית המדרש בזמן הסדר? ואם הספר קודש – היאך מפילים ספר קודש על הרצפה?
בצוות הר״מים זכינו לתלמידי חכמים גדולים, כידוע (הרב מרדכי ברויאר, הרב יהודה עמיטל ועוד). הר״מ האהוב ביותר על כולנו היה הרב אלימלך בר-שאול. חמדת לבבות לאומה שבורה. היה לו שיעור בביתו, והוא היה איש חם מאד, לבבי. הרגשנו תמיד את אהבתו הגדולה.׳
מלכות רוזי׳ן בת״א
סיפרה לי אסתר ליבנה: ׳גרנו ברחוב אחד העם 60. בבית הסמוך אלינו, ברחוב בצלאל יפה 10, התגורר הרבי מסדיגורה. הוא היה דמות מרשימה, והכל אצלו התנהל בצורה אצילית. למרות שעברו מאז יותר משמונים שנה, ההבדלה במוצאי שבתות חרותה היטב בזכרוני. בכל מוצ״ש היו רבים מגיעים לביתו לשמוע את ההבדלה שלו. אני זוכרת את האחים שלי הולכים לשם תמיד. ידעתי בדיוק איך הרבי היה עושה הבדלה כי כשאחי חזרו, הם היו מחקים אותה, כבר משלב ההתחלה, עם הרמת הגביע, שהוחזקה בצורה מסוימת עם היד בתחתיתה. אני שומעת עד היום את ה״הנה א-ל ישועתי״ במנגינה שלו, אותה שמעתי מאחי. בבית האדמו״ר הייתה הקפדה גם על המראה האצילי בלבוש ובגוף. זה כלל את הרבנית, שנהגה להזמין את אמי לסייע לה ולאמה בטיפול במראה החיצוני. אמי השלימה בכך את הכנסתה הדלה. אבי היה חייט מקצועי, עוד בפולין, ובני משפחת האדמו״ר היו מביאים לו את המעילים והחליפות לתיקון ולטיפול. בימים ההם בתל-אביב לא התעניינו בחליפות, כשגם ראש הממשלה היה לובש מכנסי חאקי, והכנסות אבי היו מאותם מעטים שכן התלבשו בהידור. אפילו השמש של הרבי, שהיה יהודי ניצול שואה, מסכן וחסר כל, היה מביא את בגדיו לאבי לתיקון. ממנו אבי סירב לקחת כל תשלום, ולא זו בלבד, אלא שלפני שהחזירם היה תוחב בצנעה סכום כסף באחד הכיסים׳.
שני אפרוחים בחלום
סיפור מעניין ומוזר ששמעתי מהרב מנחם שריידר מאפרת, קרוב רחוק של הגרש״ז אויערבך, על הסבא של הגרש״ז, אבי אמו, שעל שמו הוא נקרא, ר׳ שלמה זלמן פרוש: ׳העולה הראשון ממשפחתם לירושלים היה ר׳ נפתלי צבי, אביו של רש״ז פרוש [כהכנה לעליה לארץ למד בפרישות במשך 5 שנים. זהו מקור שם המשפחה. בארץ זכה לחיות מעט יותר מ5 שנים עד שנספה במגיפה. מלבד פרישותו היה בקיא בבבלי, ירושלמי ושו״ע והיה מוערך מאד ע״י ר׳ שמואל סלנט. מ.ד.]. בתו של רש״ז פרוש התארסה. אחרי אירוסיה, אביה חלם שאביו המת, ר׳ נפתלי צבי, מגיע אליו עם שני אפרוחים, ואומר עליהם: ״הזוג השלם שלי״. כשאותו חלום חזר על עצמו לילה אחרי לילה, הוא החליט ללכת להתייעץ עם ר׳ שמואל סלנט, רבה של ירושלים, שהיה פוסק גדול וגם פיקח ביותר. ר׳ שמואל אמר: פשר החלום הוא שבתך שיינע גיטל, צריכה להתחתן עם נכד אחר של ר׳ נפתלי צבי, בן דודה מנחם מנדל (בן ר׳ גרשון)! – אבל היא כבר מאורסת למישהו אחר! – יבטלו את האירוסין. היא צריכה להתחתן עם מנחם מנדל! וכך היה׳. ■
meirdorfman@gmail.com
meirdorfman@gmail.com
