השבוע זכיתי להיות בניחום אבלים במגדל העמק, בביתו של הרב שניאור קץ זצ"ל, ראש ישיבת נחלת ישראל בעיר.
לא משנה כמה עמוס היה השבוע שלי – את הניחום הזה ידעתי שאסור לי להחמיץ. אי–אפשר היה לעבור על החיים של הרב שניאור כעל עוד סיפור. הלא אישיותו הייתה כל כך מיוחדת, מאירה ומקרבת.
שמו של הרב שניאור טומן בחובו סוד עמוק ופשוט כאחד: שני אור. לא אור אחד בלבד – אלא שניים. כפל של ברכה, השראה והארה לעולם.
שני האורות הללו התגלמו בכל מהותו: האור הרוחני – אור של תורה, אמונה וקדושה, שזרמו ממנו בטבעיות; והאור המעשי – טוב לב נדיר, מעשים אנושיים יומיומיים, לב רחב שחיפש תמיד את האחר. הרב שניאור לא הסתפק בלזרוח לעצמו, אלא היה נר שמדליק נרות אחרים. כל מי שפגש אותו הרגיש שהאור שבו מוכפל – שהוא הופך לשפע שמאיר הלאה.
פגישה אחת
ששינתה עיר שלמה
באחד הסיפורים שסיפרו בשבעה, ראש עיריית מגדל העמק לשעבר, מר אלי ברדה, נזכר כיצד נכנסה הישיבה לעיר לפני כעשור: "בחודש אוגוסט קיבלתי טלפון משר החינוך שאמר לי: 'ב-ספטמבר הקרוב תגיע למגדל העמק ישיבה חדשה.' אמרתי לו: אין מצב. זה לא יכול לקרות. הוריתי גם לאנשיי שלא לשתף פעולה עם היוזמה הזו. אבל אז התקשר אליי ראש הישיבה המיועד – הרב שניאור – וביקש להיפגש. ישבתי איתו יחד עם הצוות שלי, ותוך חמש דקות בלבד ידעתי: הישיבה הזו נכנסת עכשיו. כל הצוות שלי לא הבין מה קרה, אבל אני פשוט ראיתי את האור שבעיניו ואת הדיבור העדין והמיוחד שלו. לא יכולתי להגיד לו לא – הרגשתי שזו זכות בשבילי לומר לו כן."
נר תמיד למשפחות שכולות
הרב שניאור היה בקשר עמוק עם משפחות שכולות. כך למשל, לאחר שניחם את משפחת טביב ממושב אליקים על נפילתו של בנם עומר הי"ד, לוחם הנח"ל שנהרג בגבול עזה, הוא המשיך להגיע אליהם מדי שבוע. באחד הביקורים שאל אותם: "איך אתם רוצים להנציח את עומר?" הם ענו שאינם יודעים. הרב הציע להכניס ספר תורה לעילוי נשמתו. ההורים שמחו, אך חששו מהעלויות הכבדות. הרב שניאור לא ויתר: הוא החליט שזה יהיה ספר תורה סביבתי.
במסירות גדולה, יחד עם תלמידיו, הוא פיזר מודעות ברחבי העיר, וביקש מהציבור להעביר בקבוקים ריקים לישיבה. כך, גרוש לגרוש, נאסף הסכום הדרוש לקניית ספר התורה ולהכנסתו. קשה לתאר את הדמעות וההתרגשות של ההורים ביום הכנסת ספר התורה – מחזה של אור, זיכרון וחיים חדשים מתוך כאב.
החייל שלא נשאר לבד
חבר לנשק סיפר שבתקופת שירותו בחטיבת גבעתי, יצאו החיילים לשבת הביתה ורק אחד נותר בבסיס. החייל שנשאר לא הצליח לעצור את הדמעות. שניאור, שכבר ישב באוטובוס, הבחין בו – ובלי לחשוב פעמיים ירד ונשאר איתו שבת שלמה בבסיס.
מעשה קטן לכאורה, אך כל מי ששירת בצבא מבין כמה זה חריג – וכמה זה מלמד על לב ענק שלא יכול להשאיר אדם בודד מאחור.
המכתב שהפך לאוצר חיים
אחד מתלמידיו סיפר כי בכיתה י', רגע לפני שיצא לחופשת חנוכה, קרא לו הרב שניאור למשרד. הרב אמר לו: "אף פעם לא אמרתי לך שאני אוהב אותך, אבל הנה ההוכחה – מכתב מיוחד ממני רק בשבילך."
במכתב כתב הרב:
"בס"ד
ל…….. היקר והאהוב,
חג חנוכה שמח.
אני כל כך מתפעל ממך ושמח שאתה בישיבה.
יהי רצון שתלך ותגדל בתורה ותאיר אור גדול בעולם. רק ה' יודע כמה קשיים וסבל בליבך, והוא ייתן לך אור תורה ושמחה.
האוהבך בכל לב,
שניאור קץ."
התלמיד סיפר: "כבר 11 שנה שאני מחזיק את המכתב הזה בארנק. בכל פעם שאני מרגיש לבד – אני פותח אותו, קורא, נזכר ומתחזק. הרב שניאור היה בשבילי כמו אבא. בזכותו הישיבה נתנה לי הכל בחיים."
משפט אחד שהפך לדרך חיים
תלמיד נוסף סיפר כי שנים ליווה אותו משפט ששמע מהרב שניאור באגביות: "אל תדאג ותתערב לעולם הבא של חבר שלך. תדאג ותתערב לעולם הזה שלו – שכאן ועכשיו יהיה לו טוב ושמח".
משפט פשוט – אבל הוא תמצית חייו של הרב: לדאוג לרוחניות של עצמך, ולגשמיות של החבר שלך.
דברי פרידה – ברית אהבה
ואולי יותר מכל, נחרתו בלב דברי הפרידה שלו לתלמידיו, ימים ספורים לפני הסתלקותו:
"לפני 22 שנה כרתי ברית אהבה ביני לביניכם.
השתדלתי להראות לכם פנים שוחקות בלימוד, בתפילה עליכם, בהתעניינות בכל מה שמטריד אתכם – בגוף ובנשמה.
החזרתם לי פנים שוחקות, תודה רבה לכם, מתוקים שלי.
אני מבטיח להמשיך לפעול עבורכם גם בעולם העליון, כפי שהתפללתי עליכם כאן בעולם הזה".
הרב שניאור – שני אור.
אור של תורה ואמונה, ואור של לב טוב ומעשים קטנים–גדולים.
אדם נדיר שהפך את שמו למהותו, והאיר לא רק את חייו – אלא גם את חייהם של אינספור אנשים שזכו לגעת באורו. ■
Ori88533@gmail.com
